שמות ח, יג

ותהי הכנם. הרחישה דולייר"א בלעז [רחישת כנים]:

וַעֲבָדוּ כֵן וַאֲרֵים אַהֲרֹן יָת יְדֵהּ בְחֻטְרֵהּ וּמְחָא יָת עַפְרָא דְאַרְעָא וַהֲוַת קַלְמְתָא בַּאֲנָשָׁא וּבִבְעִירָא כָּל עַפְרָא דְאַרְעָא הֲוַת קַלְמְתָא בְּכָל אַרְעָא דְמִצְרָיִם:

וַעֲבָדוּ הֵיכְדֵין וַאֲרֵים אַהֲרן יַת יְדֵיהּ בְּחוּטְרֵיהּ וּמְחָא יַת עַפְרָא דְאַרְעָא וַהֲוַת מְחַת קַלְמֵי בְּבִשְרָא דְאֵינָשָׁא וְדִבְעִירָא כָל עַפְרָא דְאַרְעָא אִיתְהֲפִּיךְ לְמֶהֱוֵי קַלְמֵי בְּכָל אַרְעָא דְמִצְרָיִם

ויעשו. טעם ויעשו על משה. בעבור שדבר לאהרן שיכה במטה. כדרך ומטך אשר הכית בו את היאור:

ותהי הכנם. שם המין. והמ"ם נוסף. או הוא תחת ה"א ואיננו שורש ולפעמים הוא סימן לשון נקבות כמו צפרדעים. כי האחת ותעל הצפרדע. והעד כנים ותהיה מלת הכנם זרה בעבור תוספת המ"ם כמו ריקם חנם. ויפת אמר כי המ"ם סימן למצריים. כי האחת הן מן כנים. כמו פת מפתים. וזו המלה כדרך בתוך האהלי. ואל תתמה בעבור שאמר כל עפר הארץ היה כנים בעבור שהכה במטה במקום אחד. כי כן היה דבר המים. ודבר השחין. כי הטעם הוא כי אז תחל המכה:

הכנם - כמו מ"ם של ריקם.

ותהי הכנם באדם וגו׳ כל עפר וגו׳. קשה, שהיה צריך לומר ״כל עפר וגו׳ היה כנים ותהי הכנם באדם ובבהמה״. ויובן על פי מה שנחלקו התוספות במסכת שבת דף י״ב רבי יעקב מאורליינש ורבנו תם מה היא הנקראת כנה, ומהם הוכיחו מכאן כי כנה היא הקופצת שדרכה להתהוות מעפר הארץ, ומהם אמרו כי זו נקראת פרעוש, וכנה היא הלבנה הגדולה בבגדים, והוכיחו מאותה שאמרו (ברכות נא,א) מסמרטוטי קלמי. והנה למה שנאמר כי כנים היא כנה הלבנה, בא הכתוב להסיר מקום הטעות, כי השכל יכיר דבר זה שמה שמתהוה מהעפר היא כנה הקופצת. לזה אם היה אומר ״כל עפר הארץ וגו׳ ותהי הכנם״, אז תהיה הכונה בפשיטות שהיא הקופצת. לזה נתחכם לומר ותהי הכנם באדם, פרוש הרגילה להיות באדם ממנו, והכנת ההכאה היא שיתרבה עפושו ויגדל בגוף האדם כנה הלבנה ובבהמה כנה הרגילה בה.

או אפשר כי שניהם היו בענין, האחת רמזה באמרו ותהי הכנם באדם ובבהמה, פרוש המתהוה מהאדם ומהבהמה, מלבד כנה הקופצת שכל עפר הארץ היה כנים. וכפי זה שני מינים אלו נקראים כנים, וכפי זה אין הוכחה מכאן לכנה המזכר בדברי חכמים מה היא, אם היא מין הלבן או מין הקופץ, כיון ששניהם נקראים כנה. ומעתה אין הוכחות הרב יוסף מאורליינש הוכחה, ובאנו להכרעת רבנו תם שהוכיח מהש״ס מה הוא שקורין חז״ל כנה, שהיא הלבנה, אבל הקופצת יחדו לה חכמים שם פרעוש כדי להכיר מין הכנה שאסרו בשבת, וכן הלכה (טור שולחן ערוך אורח חיים סימן שט״ז).

ויעשו כן ויט אהרן את ידו וגו׳. כפל הוא לפי הנראה. דאחר שכתוב ויעשו כן ידענו מה שעשה אהרן. או להיפך לכתוב ויט אהרן וגו׳ כמו בצפרדעים לעיל מקרא ב׳ אלא משום שלפי הנראה שינה אהרן ממשמעות לשון הצווי נטה את מטך ולא כתיב נטה ידך כמו דכתיב במכת דם וצפרדעים. אלא נטה את מטך משמע רק את המטה כמו שמונח על הארץ או אוחזו בראש המטה ויטהו ויסבבנו לכל צד. אבל לא בהרמת היד. ואהרן לא כן עשה אלא הרים את ידו במטהו שאחזו באמצע כדרך המטה את היד ועמו המטה. והיינו שהבין אהרן שכך הכונה מדבר הלמד בענינו דכתיב והך את עפר הארץ. וא״א להכות בלי הרמת היד ואוחז המטה באמצעו ה״נ נטית המטה ג״כ בזה האופן. ומשום שלא נימא דבאמת שינה אהרן מהצווי מש״ה העידה תורה ויעשו כן כמו שאמר ה׳. ומ״מ נראה ששינה אלא ודאי באמת כך היה דעת המצוה ית׳. ומכאן למדנו לדרוש בכה״ת דבר הלמד מעניינו:

ותהי הכנם באדם ובבהמה. ה' אמר שעפר הארץ יהיה כנים שזה עקר המופת, וספר הכתוב שהכנימה [ר"ל הוית הכנים והרחוש כפרש"י] התחיל באדם ובבהמה ומהם נתפשטו על העפר, והיה זה משני טעמים: א] בל יטעו שהוא ענין טבעי כמ"ש הרי"א שע"י שנתעפש עפר הארץ ע"י הצפרדעים נולדו הכנים כמ"ש בשמו למעלה [ז' כ"ה] לכן התחילה הכנימה באדם ובבהמה, ב] י"ל בהפך שלידת הכנים מן העפר [ר"ל הכינה הרוחשת, עיין תוס' שבת י"ב] הוא בריאה יש מאין, ואין להרבות בנס שלא לצורך, לכן התחילה הכנימה באדם ובבהמה שהוא טבעי שיולדו שם כנים מחמת הזיעה, ומשם התפשטו למלאת כל עפר הארץ, ולא היו בריאה יש מאין, והנס היה מה שפתאום התרבו כ"כ עד שנתמלא עפר הארץ כולו מהם: