שמות לד, יז

דַחֲלַן דְמַתְּכָא לָא תַעְבֵּד לָךְ:

דַּחֲלַן דְּמַתְּכָא לָא תַעְבְּדוּן לְכוֹן

וטעם אלהי מסכה. ומלת אלהי הגוים כוללת בעבור עגל מסכה:

אלהי מסכה. הם הטלסמאות הנעשות בשעות ידועות בחבור מהכוכבים ולזה עושין אותן על ידי התוך, למען יעשו כל חלקי אותן הצורות יחדיו באותו רגע, ובם יחשבו עושיהם להשיג קנינים וצרכי הגופות, ואולי יחשוב החושב שאין זה מרד באל יתברך כשלא יקבלהו העובד עליו כאלוה. והוא אמנם הפך רצונו, כי חפץ שלא יפנו עובדיו לעזר אלוה זולתו, כאמרו ואנחנו לא נדע מה נעשה, כי עליך עינינו:

אלהי מסכה. לפי שעשו להם עגל מסכה חזר והזהירן שלא לעשות עוד כן:

אלהי מסכה לא תעשה לך. כמו שעשיתם עד עכשיו שעשו עגל מסכה לפי שטעו והרהרו אחר מדת הדין ולכך סמך לו את חג המצות תשמור כלומר שיזכרו מדת הרחמים שהמצה מדת רחמים היא ולא יהרהרו אחר מדת הדין. ותן אל לבך איך צוה כאן במצה והזהיר על חמץ לא תשחט על חמץ. ונראה לי לומר כי הכתוב ראה לבאר שהמצה והחמץ ירמוז למדות, וכן הבשר והחלב שבו השלימה הפרשה ולכך הזכירם לו הש"י בפרשת י"ג מדות, ומה שתמצאם ג"כ (שמות כ״ב:כ״ד) באם כסף תלוה בסדר הזה בעצמו מפני ששם התחיל ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות, וידוע כי ששת ימי בראשית עם השבת הם מדות והמצות האלה מכללם ולכך הזכירם גם שם.

אלהי מסכה כמו העגל, וה״ה לשאר עניני עבודת כוכבים. חזר בו לפי שהתיכו זהב ועשו עגל וכן משמע לשון מסכה.

אלהי מסכה לא תעשה לך. את חג המצות תשמור כאשר צויתיך ולא כמו שאמרת אל העגל נבזה ונמאס חג לה' מחר:

אלהי מסכה. אינו ע״ז כלל כמש״כ הספורנו. וגם לא מיירי באופן שנאסר כבר אלהי זהב ואלהי כסף כמש״כ לעיל ס״פ יתרו. אלא מיירי בצורה העשוי׳ לחברת ב״א לנסוך יין ושמחת מריעות. מש״ה סמך הכתוב ענין ג׳ רגלים שבהם תהיה שמחת מריעות למצוה. וע׳ ס׳ ויקרא י״ט ד׳:

אלהי מסכה, לא תאמר באשר בהמ"ק יהיה רחוק ממך תעשה לך צורת כרובים שבמקדש להשתחוות נכחו לה', עז"א שלא תעשה כן רק תלך ג' פעמים בשנה אל בהמ"ק לראות פני ה', ועז"א (פסחים קיח) כל המבזה את המועדות כאלו עושה מסכה כי זה נגרר מזה: