שמות לב, ה

וירא אהרן. שהיה בו רוח חיים, שנאמר (תהלים קו כ) בתבנית שור אוכל עשב, וראה שהצליח מעשה שטן, ולא היה לו פה לדחותם לגמרי:

ויבן מזבח. לדחותם:

ויאמר חג לה' מחר. ולא היום, שמא יבא משה קודם שיעבדוהו, זהו פשוטו ומדרשו בויקרא רבה (י, ג) דברים הרבה ראה אהרן, ראה חור בן אחותו, שהיה מוכיחם והרגוהו, וזהו ויבן מזבח לפניו. ויבן מזבוח לפניו. ועוד ראה ואמר מוטב שיתלה בי הסרחון ולא בהם, ועוד ראה ואמר אם הם בונים אותו המזבח, זה מביא צרור וזה מביא אבן, ונמצאת מלאכתן נעשית בבת אחת, מתוך שאני בונה אותו ומתעצל במלאכתי, בין כך ובין כך משה בא:

חג לה'. בלבו היה לשמים, בטוח היה שיבא משה, ויעבדו את המקום:

וַחֲזָא אַהֲרֹן וּבְנָא מַדְבְּחָא קֳדָמוֹהִי וּקְרָא אַהֲרֹן וַאֲמַר חַגָא קֳדָם יְיָ מְחָר:

וַחֲמָא אַהֲרן יַת חוּר נְכִיס קֳדָמוֹי וּדְחִיל וּבְנָא מַדְבְּחָא קֳדָמוֹי וּקְרָא בְּקַל עָצִיב וַאֲמַר חַגָּא דַיְיָ מְחַר מִנִּכְסַת קְטוֹל בַּעֲלֵי דְבָבוֹי אִלֵּין דְּכָּפְרִין בְּמָרֵיהוֹן וּפָרְגוּ עִיקַר שְׁכִינְתֵּיהּ יְיָ בְּעִיגְלָא הָדֵין

וַחֲמָא אַהֲרן יַת חוּר נְכִיס קֳדָמוֹי וּדְחֵיל וּבְנָא מַדְבְּחָא קֳדָמוֹי וּקְרָא אַהֲרן וַאֲמַר חֲגָא:

וירא אהרן טעם זה הכתוב שראה אותם ברע (להלן פסוק כב) מכוונים אל העגל וקם ובנה מזבח וקרא חג לה' מחר שיזבחו לשם המיוחד על המזבח אשר בנה הוא לשמו ולא יבנו הם מזבחות לבשת פניהם ולא תהיה כונתם בזבחים בלתי לה' לבדו ויתכן שאמר "מחר" להאריך להם אולי יבא משה ויעזבו את העגל והם השכימו בבקר ויעלו עולות ויגישו שלמים ולא אמר הכתוב ויעלו לו עולות ויגישו לו שלמים והענין מפני שהיו בהם מכוונים לשם הקב"ה כאשר אמר אהרן ומהם משחיתים וזובחים לעגל ועל אלה אמר הקב"ה למשה (להלן פסוק ח) וישתחוו לו ויזבחו לו כי הם החטאים ואם אולי היה אהרן המקריב קרבנות אמר סתם ויעלו עולות ויגישו שלמים כי הוא מכוין לשם ה' והם דעתם אל העגל אשר עשו והיו הבעלים מפגלין

וירא אהרן. בלב. כמו וראיתי אני בלבי. וירא יעקב כי יש שבר:

חג לה' מחר. ולא תערבבו שמחתו באל אחר:

וירא אהרן. שטעו ונתירא שמא ישימו לב לאמר מה יושיענו זה וישימו עליהם ראש לפיכך ויבן מזבח לפניו להשהותם עד שיבא משה:

ויאמר חג לה' מחר. כלומר למחר נעמידהו על המלוכה ונעשה חג לה' על מנהיג ונעשה שלמים לשם הקב"ה כמו שמצינו בשאול כשנתחדשה המלוכה:

מזבח לפניו בגימ' זהו חור דדרשינן מזבוח לפניו:

וירא אהרן. ראיות הרבה ראה, ודרשו רז"ל מה ראה ראה חור בנה של מרים שהרגוהו כבר. ויבן מזבח לפניו. התבונן מן הזבוח לפניו. ואולם היה אהרן חושש שאם ימסור עצמו להריגה יתחייבו ישראל כלם כליה כענין שנאמר (איכה ב׳:כ׳-כ״א) אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא, ורצה שיתלה בו החטא ולא בהם, ועוד ראה אם הם בונין המזבח זה מביא אבן וזה מביא צרור ונעשה הכל כאחד, ומתוך שאני בונה אתעצל בו ויבא משה בינתים, ועוד נוכל לומר שראה שאין העשיה בכלל יהרג ולא יעבור אלא בלאו של לא תעשה לך פסל ולכך לא מסר עצמו עליה.

וירא אהרן שטעו, אמר מתירא אני שמא ישימו לב לומר מה יושיענו זה וישימו להם ראש כמו שפירשתי, ולפיכך ויבן מזבח לפניו כדי להעסיקם עד שיבא משה.

חג לה׳ מחר למחר נעבידהו ונעשה חג לשמים על שנתן לנו מנהיג וסלקם בדברים עד המחרת.

וירא אהרן. שטעו אמר מתיירא אני שמא ישימו לב לאמר מה יושיענו זה וישימו להם ראש לפיכך בנה מזבח להטעותם עד שיבא משה:

חג לה' מחר. כלומר למחר נעמידנו על הממלכה ועשה חג לשמים על שנתן לנו מנהיג ואיחרם עד המחרת:

וירא אהרן. פרוש, ראה דבר פלא, כי לא עשה דבר אלא השליכו באש ויצא העגל מעצמו.

ויבן מזבח לפניו. ולא אמר ״ויבן לפניו מזבח״, שאז יהיה נשמע שלכבודו עשה, והוא לא עשה המזבח לעגל אלא לפניו עשאו וכונתו למקום. ולדברי הזהר (ח״ב קצג.) יכון גם כן על נכון, כי עשה לבל יפליא חוץ והיה לו המזבח למאסר ככל מחיבי מיתה.

ואמר חג לה׳ מחר, נתכון לדחות השעה, וכונתו ומחשבתו בדבריו היתה לאלהי ישראל אמת, כי שם זה הוא שם המיחד, וישראל גם כן למה שפרשתי כי לא נעקרה מחשבתם ואמונתם מה׳ אמת ואליו יכונו, אלא שרצו לקחת חלק ממנו שיהיה לפניהם, אין דבר נגדיות לדעתם בדברי אהרן.

וירא אהרן. כי הצליח מעשה שטן חשב לדחותם בבנין מזבח כי אמר שלא יתכן לזבוח לו בלא מזבח ויקרא חג לה' מחר לא לעגל כי אם לה' כי חשב שמחר ודאי יבא משה, והשטן זרזם שהשכימו ממחרת ולא המתינו כמה שעות על היום ויעלו עולות ויקומו לצחק. דרשו רז"ל (תנחומא כי תשא כ) רמז לגלוי עריות ושפיכות דמים, ולי נראה מדקאמר לצחק ולא אמר ויצחקו שמע מינה שלא היה שם צחוק של גילוי עריות ושפיכות דמים ממש אלא לפי שעברו על אנכי ולא יהיה לך דומה כאילו עברו על לא תרצח ולא תנאף, כי היו הדברות ה' מול ה' לא תרצח כנגד אנכי ולא תנאף כנגד לא יהיה לך לכך נאמר לצחק שעברו על אנכי ולא יהיה לך המביאין גם לידי צחוק של ג"ע ושפיכות דמים כי מאן דעביד הא נפיל בהא.

וירא אהרן. מה שנתקלקל הענין ונשתומם. והתחכם לקרוא בשם ה׳ עליו. וזהו ויקרא אהרן בקול גדול ובהכרזה במחנה שידעו אשר חג לה׳ מחר. לא כמו שסבורים שהקב״ה כבר מסר לזה הכח הנהגתו ושוב עזב ה׳ את השגחתו מהם. לא כן אלא מחר נקריב קרבנות לפני ה׳ שישפיע ע״י זה הכח פרנסה. וכבר ידענו דחג בא לצורך מלוי פרנסה כמש״כ בפ׳ משפטים בפ׳ דשלש רגלים והודיע שעדיין אנו צריכים להביא קרבנות לה׳ ולבקש ממנו ע״ז. ובזה שקרא אהרן ברבים נתבטלו דברי אותם המעטים באותה שעה. ובאמת היה לאהרן בראותו שבאו מזו הצורה למחשבות ודעות זרות ליטול את העגל ולבטלו ולשברו אפילו אם בדעתו לא היה בזה איסור לפי כונתו אך הלא כמה גרועים בעם דבהפקירא ניחא להו לפרוק עי״ז עול השגחת ה׳ לגמרי. אבל ירא מכל העם שכונתם לשמים וגם ההכרח לפי דעתם לעשות כן. דאל״כ הרי הם מסוכנים וירא להלוך נגד דעתם שמא יהרגהו ויהיו נשחתים כולם בע״ז שעבירה גוררת עבירה ע״כ תפס הרע במיעוטו לקיים את העגל. ואע״ג שידע שגם הוא לא ינקה שגרם לכמה אנשים לבא לעון ע״ז מכ״מ מסר אותו צדיק נפשו ונשמתו בשביל אהבת ישראל. ונמצא שהיה אהרן במעשה העגל מחטיא את קלי הדעת וע״ז נענש במיתת נו״א כמו שיבואר בפ׳ שמיני. ואע״ג שכוון אהרן לש״ש מכ״מ נענש וכמו בזכות הרבים יש שכר ע״ז אפילו באופן שאין הוא עושה כלל אלא שמתגלגל ע״י זכות הרבים כמש״כ בס׳ דברים ל״ד ו׳ מסוגיא בסנהדרין דמ״ז כך להיפך מי שמתגלגל חטא הרבים ע״י אפילו הוא אינו עושה כלל מכ״מ נענש ע״ז. וכמש״כ בסמוך מקרא ז׳ במשה רבינו. ולהיפך היה אהרן במעשה העגל מזכה רבים במה שנשמרו רוב ישראל מע״ז ובזה קיבל שכר הרבה. וכמש״כ לעיל כ״ט ב׳ בשם מ״ר:

וירא אהרן, כשראה שנעשה המכשול על ידו בקש לתקן זאת ובנה מזבח לה', ויקרא ויכריז שהחג יהיה מחר לא היום, ולא לע"ז רק לה', ובזה רצה לתקן שלא ישתפו ש"ש וד"א רק חג לה' וגם לדחותו ליום המחרת שידע שמחר ירד משה מן ההר:

א על העגל קאי:

ב שהשטן עירבב את העולם בשעה ששית והצליח במעשיו שגמר מה שהיה בלבו:

ג פירוש חור הוכיחן על מעשה העגל והרגוהו וירא אהרן מלהוכיחן שמא יהרגוהו וא"ת והא לעיל פירש"י ויבן מזבח לדחותם ופירוש אח"כ זהו פשוטו וכו' ואם כן המדרש והפשוטו חדא הוא וי"ל דק"ל למה בנה אהרן מזבח חדש והא הוה שם מזבח בנוי כדכתיב לעיל פרשת משפטים ועל זה פירש לדחותם זהו פשוטו והמדרש דורש על מה דקשה לו למה בנה אהרן ולא אחר: