שמות ג, ח

וְאִתְגְלֵיתִי לְשֵׁזָבוּתְהוֹן מִידָא דְמִצְרָאֵי וּלְאַסָקוּתְהוֹן מִן אַרְעָא הַהִיא לְאַרְעָא טָבָא וּפַתְיָא לְאַרְעָא עָבְדָא חֲלָב וּדְבָשׁ לַאֲתַר כְּנַעֲנָאֵי וְחִתָּאֵי וֶאֱמוֹרָאֵי וּפְרִזָאֵי וְחִוָאֵי וִיבוּסָאֵי:

וְאִיתְגְלֵיתִי יוֹמָא דֵין עֲלָךְ בְּגִין דִי בְמֵימְרִי לְשֵׁיזְבוּתְהוֹן מִן יְדָא דְמִצְרָאֵי וּלְאַסָקוּתְהוֹן מִן אַרְעָא הַהִיא מְסָאֲבָתָא לְאַרְעָא טַבְתָא וּפִתְיָא בִּתְחוּמִין לְאַרְעָא עַבְדָא חֲלַב וּדְבָשׁ לַאֲתַר דְדַיְירִין תַמָן כְּנַעֲנָאֵי וְחִיתָּאֵי וֶאֱמוֹרָאֵי וּפְרִיזָאֵי וְחִיוָואֵי וִיבוּסָאֵי

וארד להצילו שנתגליתי על ההר הזה באש כטעם וירד ה' על הר סיני (להלן יט כ) מפני אשר ירד עליו ה' באש (שם יח) או הוא כמו ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי (בראשית יח כא) וכבר פרשתי סודו (שם כ')

אל ארץ זבת חלב ודבש אל מקום הכנעני והחתי יזכיר בכאן ששה עממים ויניח השביעי אולי לא היתה ארצו זבת חלב ודבש כאלה וכן בפסוק כי ילך מלאכי לפניך (להלן כג כג) הזכיר אלה הששה ואולי הוא רמז שאלו כבשו תחלה כי הם אשר נתקבצו על יהושע ויתנם ה' בידו (יהושע ט' א' ב') ורבותינו אמרו הגרגשי פינה (ירושלמי שביעית פ"ו ה"א) ולכך לא נזכר עם הנכרתים שנאמר בהן והכחדתיו (להלן שם) וכן בכאן ירמוז אל הנלחמים שכבשו ועוד אדבר על זה בע"ה (להלן כג כה) וטעם זבת חלב ודבש כי שבח תחלה את הארץ שהיא טובה לומר שהאויר טוב ויפה לבני אדם וכל טוב ימצא בה ושהיא רחבה שיעמדו בה כל ישראל במרחב או טעם רחבה שיש בה רחבות שפלה ועמק ומישור גדולים וקטנים ואין רובה הרים וגאיות וחזר ושבח אותה שהיא ארץ מקנה שיש בה מרעה טוב והמים יפים ויגדל החלב בבהמות כי אין הבהמות בריאות וטובות ומרבות החלב רק באויר טוב ועשב רב ומים טובים ובעבור שימצא זה באחו ובמרום הרים אין הפירות שם שמנים ויפים מאד אמר כי היא עוד שמינה שפירותיה שמנים ומתוקים עד שתזוב כולה בדבש מהם והנה שבח אותה על כל טוב ה' על דגן ועל תרוש ועל יצהר ועל בני צאן ובקר וזהו צבי היא לכל הארצות (יחזקאל כ ו) וטעם אל מקום הכנעני שלא אמר אל ארץ הכנעני כאשר יאמר בשאר כל המקומות (להלן י"ז) לרמוז שיירשו אותם ויכריתום וישבו במקומם לא שיהיו יושבים בקרבם כאבותם

וארד. בעבור היות השמים נכבדים מן הארץ והשם מלא כבודו הכל. רק בעבור כי כל הגזירות באות מן השמים. על כן מלת וארד. ועוד כי מעלת המלאך עצומה ואין יכולת במשה לעלות אל השמים על כן מלת וארד להציל עמי:

ולהעלותו. כנגד וארד. כי כאשר אני דר במקום עליון כן אשכנם במקום שהוא עליון מכל הארץ. ואלה דברי המלאך וככה כתוב ירכיבהו על במתי ארץ. הנה יצאו מארץ שהם שם בעוני אל ארץ טובה. ולא הזכיר הגרגשי כי הוא קטן מן השבעה. והנה שאלה ראויה אחר שהששה גוים בני כנען למה הזכיר הכנעני. והתשובה כי כל הארץ תקרא ארץ כנען כי הוא השם הכולל שהוא המין. והפריזי הוא צידון ושאר בנים הנזכרים הם מעטים וכללם הכתוב במלת הכנעני:

וארד - כאן לדבר אליך כדי להצילו מיד מצרים.

וזה טעם וארד להצילו. ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ. כלומר נגליתי במראה זו להצילו ולהעלותו, לא להכרית המצרים:

זבת חלב ודבש. רבת המקנה ורבת המזון, ערב ומועיל, כאמרו אכול דבש בני כי טוב, ונפת מתוק:

וארד להצילו וגו' אל ארץ טובה ורחבה. מה צריך להאריך הכתוב כל כך בשבח העצים והאבנים, ועוד ספור השבח במקום הזה למה כי העם אשר ברזל באה נפשו והוא מיוסר ביסורין ביד אדונים קשה הלא די לו שמחה וששון שיבשרו אותו בגאולה ואפילו על מנת לצאת אל ארץ תלאובות, אבל הענין כי כל השבחים הללו על שם התורה נאמרו, ארץ טובה ורחבה ארץ של טובה ושל רחבה, טובה שנאמר (משלי ד׳:ב׳) כי לקח טוב וגו', רחבה שנאמר (תהילים קי״ט:צ״ו) רחבה מצותך מאד, וכתיב (איוב י״א:ט׳) ורחבה מני ים, ארץ זבת חלב ודבש שנאמר (שיר השירים ד׳:י״א) דבש וחלב וגו', ואחר כך הזכיר הארץ ממש ששם עקר התורה הזאת, הוא שאמר אל מקום הכנעני, כלומר אתם תירשו מקום הכנעניים כי אינם ראוים לדור במקום משכנות התורה. וכן דרשו רז"ל, (בראשית ב׳:י״א-י״ב) וזהב הארץ ההיא טוב, אין תורה כתורת ארץ ישראל ואין חכמה כחכמת ארץ ישראל, ויש לפרש עוד אל מקום הכנעני לא אמר אל ארץ הכנעני כאשר יאמר בשאר המקומות לרמוז שיירשו אותם ויכריתום וישבו במקומם לא שידורו ביניהם כאבותיהם.

זבת חלב דבוק הוא זבת של חלב.

וארד להצילו. מן השעבוד כי רחמתי עליהם:

ולהעלותו מן הארץ. לקיים נדרי שנדרתי לאבות:

וארד להצילו ולהעלתו וגו׳. טעם אמרו וארד, כי לפי ערך גדלת אל עליון אינו מכבודו לעשות כל הנעשה שיבואו דבריו לאדם נבל כפרעה ולומר אליו דברים משמו, ומה גם כשיגיע למדרגת מיאון עד הגיעו לומר (שמות ה:ב) ״מי ה׳״ חס ושלום. וצא ולמד מה שדרשו ברבות בפתיחת איכה (איכה רבה, פתיחתא י״ד) בפסוק (משלי כט:ט) ״איש חכם נשפט את איש אויל״ – שפט לא אמר אלא נשפט וכו׳ יעין שם דבריהם. לזה אמר ה׳ וארד – הסכים על מעוט כבודו כביכול לצד הצלת ישראל, כאמרו ״להצילו״. וכונת הצלה זו היא שיצילו מעכשיו מהענוי ומהשעבוד, והוא אמרו מיד מצרים המשעבדים בהם.

ואמרו ולהעלתו מן הארץ, פרוש, כשיגיע זמן הגאלה מכאן עד שנים עשר חדש אעלה אותו מן הארץ וגו׳, לבל יתעכב שם עוד אפלו בלא ענוי. וטעם שלא העלה אותם תכף ומיד, הוא לצד שעדין לא הגיע זמן הגאלה אשר קצב ה׳. ובזה נחה דעתי בחקירה אחת למה האריך ה׳ שנים עשר חדש במכות המצרים, ורבותינו זכרונם לברכה (שמות רבה ט,יב) מהם אמרו שהמכה היתה משמשת שלשה שבועות וההתראה שבוע אחד, ומהם אמרו להפך, ולמה יאחר ה׳ הגאלה, והיה לו להביא המכות זו אחר זו ויגאלם מיד, ותספיק ההתראה ביום אחד או בשעה אחת כדין התראת ישראל שאין צריך בה זמן, ומכל שכן אמות העולם שאינן צריכין התראה. גם למה לא הספיק התראה אחת על כל המכות. אלא לצד שעדין לא הגיע הזמן היה ה׳ מלביש הזמן ההוא להשביעם מרורות ביני ביני עד שהגיע הזמן וגאלם מיד בלא שום עכוב. ואם תאמר ומה בכך אם היה ה׳ גואל אותם קדם זמן זה. עוד, למה ה׳ הוציאם בזבולא בתריתא בזמן שאם היו מתעכבים קצת היו נלכדים עד שהצרך למהר ולא יכלו להתמהמה והיה לו להוציאם בזמן מרוח?

הנה למה שקדם לנו כי עקר הגלות הוא לברר הניצוצות שנטמעו בחמשים שערי טמאה, וכמו שצינתי דבר זה כמה פעמים (בראשית מט:ט), בזה ינוח דעת בשתי השאלות, כי אם היה מוציאם קודם זה היו מפסידים ברור החלק ההוא. ותדע שעם ה׳ השיגו בבחינת כללותם הכלול במשה שנתיחס בשם עמו השגת מ״ט שערי בינה, וטעם שלא השיג שער החמשים הוא לצד שאין המושג אלא בהשתדלות המשיג, ולצד שישראל לא נכנסו בחמשים שערי טמאה לברר אותו לא השיגו בחינת הקדש שכנגדו. והבטחנו כי לעתיד לבוא ישפיע בנו אל עליון תורת חיים שבשער החמשים והשגתו הוא באמצעות הגליות, ובפרט גלות האחרון אנו משיגים הדבר.

וטעם שנסתכנו ישראל במצרים בברור שער החמשים, לצד שלא היו בני תורה, מה שאין כן דורות האחרונים באמצעות תורתם ישיגו ליכנס לשער החמשים ולהוציא בלעו מפיו, ואז ספו תמו בחינת הטמאה. ומעתה כל שהיה ה׳ מוציא ישראל קודם זמן כל שהוא היו ממעטים הברור והיו מתמעטים במושג, ולזה הוציאם בנקדה האחרונה של מ״ט וקודם שיכנסו לשער החמשים, והוא אמרם ז״ל וגאלם מיד (פסחים פרק י משנה ה לגירסת הרמב״ם).

וארד. פי׳ ירידה זו לא כמו שפירשנו בס׳ בראשית י״א ה׳ גבי מגדל וכן בסדום. אלא מש״ה ירדתי עתה בגלוי שכינה כדי להצילו מיד מצרים. לא כאשר עד כה היתה השגחתי שלא יכלו. עתה תהיה השגחתי בשפע להצילם לגמרי שלא ישתעבדו עוד בהם. ובלשון מיד מצרים נכלל הא דאיתא במכילתא פרשה בשלח עה״פ ויושע ה׳ את ישראל מיד מצרים. כאדם שהוא אוחז את הצפור שאם רצה מיד הוא חונקו. וכאדם שהוא שומט את העובר במעי הפרה. ויבואר עוד להלן ו׳ ו׳ הכונה שהיו שתי מניעות לגאולה. א׳ שבראות פרעה ועמו שהקב״ה מכה אותם. היו יכולים לאבד את ישראל ביום אחד. ולא יהיה שוב מועיל כל פעולות ה׳. וזהו המשל הראשון של הצפור. ב׳ שהיו כמה מישראל שלא רצו לצאת ממצרים וכמשל העובר שאינו רוצה לצאת ממעי הפרה. ובכ״ז עשה הקב״ה עצות להוציאם וכאשר יבואר שם וזהו מיד מצרים:

ולהעלותם וגו׳. ואח״כ יעלה לארץ טובה ורחבה ושם יהיו עשירים בדעת וגבהות הנפש. ונכלל במשמעות טובה. אותו תועלת של רחבה. שהוא הרחבת הדעת. באשר במשמעות טובה הוא המביא לידיעת ה׳ והשגחתו שעפ״י מה שע״י עבודתו ותורתו מתנהג כל הליכות א״י. וכבר ביארנו בס׳ במדבר בדברי יהושע וכלב טובה הארץ מאד מאד. שאמרו כי השפעת טוב הארץ תלוי אך בהשגחת ה׳ ובמעשה תורה ועבודה וגמ״ח יע״ש. וא״כ ממילא מגביה את הרעיון והדעת. ונמצא תועלת של טובה דומה לתועלת של רחבה. שיהיו בדירות מרווחות שמרחיבות את הדעת להיפך מאשר המה במצרים:

אל ארץ זבת חלב ודבש. היא הבטחה בפ״ע שהיא טובה גם להליכות הגוף. ומש״ה אמר אל ארץ בפ״ע ולא כלל כאחד אל ארץ טובה ורחבה וזבת חלב ודבש. אלא דבר בפ״ע הוא. טובה ורחבה. יועיל להרחבת כח עם ישראל הרוחני. וזבת חלב ודבש. יועיל לחיי הגוף ותענוגי ב״א:

אל מקום הכנעני וגו׳. ולא אל ארץ הכנעני וגו׳ שהיא באמת אינו ארצם מעיקר הבריאה. אלא מקומם הוא שהמה יושבים שמה בשעה זו:

והחוי והיבוסי. ולא אמר הגרגשי כאשר אמר אל מקום ולהגרגשי לא היה מקום מיוחד אלא מפוזרים בתוך שש אומות. ומש״ה לא היו תופשים מקום וכשראו שישראל נכנסים לארץ עמדו ופינו לגמרי מחמת שגם בארץ היו טפלים להאומות אשר המה בקרבם:

שאלות: מ"ש ראה ראיתי, שמעתי, כי ידעתי, מה רצה בג' לשונות אלה, ומ"ש ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי כפול עם הפסוק הזה, מ"ש וארד. ומ"ש שני פעמים אל ארץ ופעם ג' אל מקום:

וארד. לכן ירדתי משמי מרום לשכון בתוכם ולשמרם ולהצילם, שע"ז מורה המראה שמלאך ה' שוכך בתוך הסנה, אולם אחר שעי"כ ראה כי באה עת לגאלם אמר וארד, ר"ל שלפעמים יושיע ה' משמי מרום, ר"ל שיושיע ע"י סבות ומסובבי הטבע, שישנה לב מלך ושריו לטובה עליהם או שיהום את העם המעבידים אותם ע"י גלגולי הטבע שזה מציין שה' בשמים ופועל ע"י המערכת והשמים כמ"ש ה' בשמים הכין כסאו, אולם עתה ראה ה' לגאלם בנסים גלוים נפלאים שאין להם קשר כלל עם המערכת והטבע, שזה יצויר שה' יורד למטה ופועל ישועות בקרב הארץ לא ע"י סבות ומסובבי המערכה רק המערכת תלך לפי דרכה וה' פועל גבורות הבלתי מתחייבות מחוקי הטבע, ועז"א וארד וזה יהיה לשני דברים, א] להצילו מיד מצרים, ב] להעלותו מן הארץ ההיא, ולא תאמר שהלא היה יותר טוב שיתן להם את ארץ מצרים לאחוזה וישמיד את המצריים והם יירשום וישבו תחתם, משיב שזה מפני ג' טעמים, א] מפני שא"י היא ארץ טובה ורחבה, אבל מצרים היתה ארץ רעה מצד אוירה ומזגה וצרה מצד מקומה, ב] מצד שא"י היא ארץ זבת חלב מרוב מרעה הצאן והבקר, ודבש מרוב התמרים. והפירות המתוקים, שזה לא היה במצרים שאינה מקום מקנה ולא יגדלו שם הפירות הטובים, ג] מצד שהוא מקום הכנעני והחתי שהם נתחייבו כליה, כמ"ש כי ברשעת הגוים האלה ה' מורישם מפניך, ומשמרו את השבועה, כי על הארץ הזאת נשבע להאבות, ואמר אל מקום הכנעני, ר"ל שכבר הוא בעיני כאלו נשמדו האומות האלה ואינו עוד ארץ הכנעני רק הוא המקום שהיו שם בעבר: