שמות כח, א

ואתה הקרב אליך. לאחר שתגמר מלאכת המשכן:

וְאַתְּ קָרֵב לְוָתָךְ יָת אַהֲרֹן אָחוּךְ וְיָת בְּנוֹהִי עִמֵהּ מִגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְשַׁמָשָׁא קֳדָמַי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן:

וְאַנְתְּ קְרַב לְוָותָךְ יַת אַהֲרן אָחוּךְ וְיַת בְּנוֹי עִמֵּיהּ מִגּוֹ בְּנֵי יִשְרָאֵל לְשַׁמָּשָׁא קֳדָמַי אַהֲרן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנוֹי דְאַהֲרן

וטעם נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר בני אהרן שלא יחשב כי בהמשח האב לכהנו יהיו הבנים האלה כהונים אבל להם בעצמם יכהן והנה יצא פנחס ושאר הנולדים שלא נתכהנו רק אלה הארבעה הנמשחים עמו ומולדתם אשר יולידו אחרי כן

ואתה. בעבור היות משה כהן הכהנים בתחלה. על כן טעם הקרב אליך. וכבר רמזתי לך למה נבחר אהרן להקדישו לשם בעבור כבוד משפחת נחשון. שיהיו הכהנים מכפרים על בני ישראל. ואין לדבר על משה אדוננו כי בורח היה ומי יתן לו עברית. ועוד כי טורח כל ישראל על משה ללמדם המצות ולדון כל דבר קשה.

וי"ו לכהנו לי. נוסף. כוי"ו חיתו שדי. בנו בעור. ופי' שמות בני אהרן אולי בנים אחרים היו לו חוץ מאלה. ואין ספק כי רבתה למעלה במדבר משפחת אהרן על כן נתנו להם לישראל ערים רבות ככתוב בספר יהושע:

לכהנו לי. כל מקום שנאמר לי הוי לעולמים. כי לי כל בכור בבני ישראל [כי לי בני ישראל] עבדים. כי לי הארץ:

הקרב ד', הכא. וזאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן. וגם את אחיך וגו' הקרב. הקרב את מטה לוי. הקרב אליך ואח"כ המנחה שאינו ראוי לכהונה עד שיתחנך בבגדים. ורמז לו שיקריב אליו בני לוי דכתיב נתונים נתונים המה לי:

ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ג"פ אהרן בפסוק רמז לג' כהנים שישארו והם אהרן אלעזר ואיתמר. ג"פ לכהנו לי בפרשה כנגד בית ראשון ובית שני ולעתיד:

לכהנו לי וי״ו יתרה כמו חיתו שדי, בנו בעור, בנו צפור. פי׳ לכהן לי.

לכהנו לי היה לו לומר לכהן לי וג' ווין הנוספים לרמוז על י"ח כהנים גדולים ששמשו במקדש ראשון:

ואתה הקרב אליך. טעם אמרו ואתה, גם אמר לשון הקרבה, גם אמר תיבת אליך, יתבאר על דרך אמרם זכרונם לברכה (שמות רבה ג,יז) כי הכהונה למשה היתה למנה, אלא לצד שמאן ללכת בדבר ה׳ אחר כמה פעמים חרה ה׳ בו והסירו מגבירת הכהונה, באמרו (שמות ד:יד) ״הלא אהרן אחיך הלוי״, פרוש שהיה לוי ועכשיו נעשה כהן, עד כאן. לזה אמר לו בשעת מעשה ואתה, פרוש, לא לצד שאני מצוך לבד אלא גם אתה מצד עצמך הקרב את אהרן במקומך ותעשה הדבר כאלו אתה חפץ בו, כי זה לך במקום קרבן לכפרה על אשר העזת פניך לפני ה׳. ואמרו אליך לכפרתך, בהקריב את אהרן ויתן לו גדלתו, אין לך קרבן גדול מזה.

עוד ירמז באמרו הקרב אליך, כי על ידי חטא האדם מתרחק בחינת ענף נשמתו שכנגד אותו ענף שבו חטא משרשו, הגדול כפי גדלו והקטן וכו׳, והנה באמצעות ההפצרות שהפציר בשליחות ה׳ גרם להתרחקות ענף אחד מענפי נשמתו משרשה, והגם כי ה׳ הענישו, אף על פי כן כל עוד שלא קבל הענש הפגם עומד במקומו והרחוק עודנו מרחק, לזה בשעת תכלית הדבר הודיעו כי בזה יהיה מתקרב הרחוק, והוא אמרו ואתה הקרב אליך, פרוש, הקרב לעצמך, פרוש לבחינתך שרחוקה באמצעות החטא ההוא, ונתכון ה׳ להודיעו כי זה תקונו (שמות ד:יג).

ומזה אני משכיל על דבר שאמרו זכרונם לברכה בסוף ברכות (נד:) חיב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה וכו׳, ומפרש בגמרא (שם ס:) לקבל הרעה בשמחה כשם ששמח בטובה, עד כאן. והיה הדבר קצת בעיני רחוק, ועל פי הדברים האמורים בענין הנה היסורין הם מקריבין ענפי הנשמה שהיו רחוקים משרשם, שאין לך רע ומר כעזבו את ה׳ אלהיו, ובאמצעות היסורין יתקרב הרחוק, ועל זה ישמח לב המשכיל. ואמר ועשית בגדי קדש וגו׳ לכבוד ולתפארת שהם הם סימני השמחה שיראה שחפץ ודבר לפארו, אשר זה הוא שנוי לעושה הדבר לצד ההכרח, והגם שהבגדים הם חובת גברא העומד לשרת, עם כל זה רצה ה׳ לזכות לגלגל זכות זה על ידו שיעשה אותם לחבה ולשמחה באחיו, ודבר זה הוא בחינת נשמה לנשמה בעקר מעשה זה. ואולי שנתכון ה׳ לומר לו שיעשה הבגדים משלו, והגם ששנינו (משנה יומא פ״ג מ״ז) בגדי הכהנים באים משל צבור, הרי אמרו שיחיד יכול להתנדבם ולמסרם לצבור, וכמו כן צוה ה׳ לעשות.

ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך מתוך בני ישראל. הוסיף כאן לשון ואתה לומר לך שמצד מעשה העגל נתרחק אהרן כמו שנפסלו בכורי ישראל ומשה קרבו בתפלתו כמ"ש (דברים ט כ) ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא. וענין תפלה זו שתלה משה בעצמו לאמר הלא אחי ובשרי הוא והשמדתו כאילו נאכל חצי בשרי כדרך שהתפלל על מרים, נמצא שבעבור שקרבו משה אליו ע"כ נבחר בזכות משה אע"פ שגם הוא היה בתוך בני ישראל עובדי העגל מ"מ קרבו מתוך בני ישראל העובדים והכל בעבורך לכך נאמר ואתה הקרב אליך את אהרן מתוך בני ישראל.

ד"א לכך נאמר מתוך בני ישראל, לפי שאין הנבואה שורה על נביאי ישראל כ"א בזכות ישראל כמו שפירש"י פר' דברים על פסוק וידבר ה' אלי (ב יז) ובא לומר שאע"פ שהיה אהרן ראוי להרחיקו מ"מ קרבו ה' בעבור ב' דברים האחד בעבור משה כי הוא אחיו וכבודו של אהרן הוא כבודו של משה, והשניה הוא בזכות בני ישראל שהיו צריכין לכהן כזה עושה שלום לכך נאמרו שניהם ואתה הקרב אליך, ומתוך בני ישראל.

הקרב אליך. באשר הרים הקב״ה כח התורה יותר מכח העבודה מש״ה אמר הקרב אליך. שתהא מעלתו קרובה למעלתך. ואם שאינו מגיע לה בשלימות וכדאיתא ביומא פ׳ בא לו דכתר תורה גדול מכתר עבודה וע׳ מש״כ לעיל י״ב כ״ד:

ואת בניו אתו. אין להם הכהונה מצד עצמם אע״ג שהם צדיקים וגדולים. אלא מצד שהמה בני אהרן. וזה הטעות הגיע לנדב ואביהוא בשעה שהביאו אש זרה כאשר יבואר בפ׳ שמיני שכסבורים המה שמצד גדולתם ראוים עכ״פ באותה שעה לעבוד לפני ה׳ כמו ששמש משה בשבעה ימים בחלוק לבן ויבואר עוד בפ׳ שמיני. מש״ה פי׳ הכתוב אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר בני אהרן. דלא נימא דרק משום אלעזר ואיתמר אמר ואת בניו אתו. משא״כ נדב ואביהוא שהיו גדולים מהם כדמוכח מהא שנתייחדו לעלות אל ה׳ בהר מש״ה פי׳ הכתוב בשמותם דכולם בני אהרן ונדרשים לב״כ. אבל הבכורים אף על גב שלפני העגל היתה העבודה כשרה בהם ולא נאמר עדיין והזר הקרב יומת מ״מ לא היה להם ב״כ אלא בחלוק לבן:

ואתה הקרב אליך, באשר ראה ה' לבחור באיש אחד אשר יהיה אמצעי בין ה' ובין ישראל, להיות מבני היכלו פנימה ושליח העם כולו בעבודת ה' וההוראה, ומצא את אהרן מוכן מצד סגולת נפשו להמעלה הגדולה הזאת הוא וזרעו אחריו, כי כל הנפשות לו הנה ובידו פלס ומאזני משקל לדעת תוכן כל נפש ומעלתה, ומעתה יהיה אהרן האמצעי בין ה' ובין עמו בהעלאת העבודה וריח ניחוח העולה מעבודת ה' מלמטה למעלה כמו שמשה היה אמצעי להוריד את התורה מלמעלה למטה, ובזה יקרב אל משה ויעמוד עמו בשוה, לכן אמר ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו ע"י שתעשה אותם להיות כשמם לי שעז"א לכהנו [והוא פעל יוצא], ולבל יחשב כי בני אהרן הם במדרגה שוה עם אהרן, לכן אמר אהרן ר"ל אהרן הוא העקר ונדב ואביהוא אלעזר ואיתמר תקרב מצד שהם בני אהרן לא מצד עצמם:

י כלומר לא מעכשיו שהרי הקרבתם לא היתה רק ע"י הבגדים והמשכן כדכתיב ועשו בגדי קדש לאהרן אחיך וגו'. רא"ם:

ואתה הקרב אליך וגו' עד ויעשו את האפוד. כפי דרך הראב"ע ראוי לפרש ואתה הקרב אליך שהוא מכלל הצווי אשר אמר לו אשר אצוה אותך אל בני ישראל רוצה לומר שאחרי שיצוהו על השמן להדלקת הנרות יצוהו גם כן על אהרן ובניו שיבדילם מתוך בני ישראל לעבוד במקדש המה ובניהם עד עולם לא בכורות ולא אדם אחר זר. וכפי הדרך שפרשתי הודיע הקדוש ברוך הוא למשה שמפני שהיה עתיד לצוות על הדלקת הנרות שיהיה על ידי אהרן ובניו שצריך שיעשה בגדי קדש לאהרן וגו' כי זאת היתה הכוונה הראשונה בפרשה הזאת לצוות על בגדי הכהנים. האמנם אמר ואתה הקרב אליך כדי לתת טעם למה לא צוה בהדלקת הנרות לכל איש ישראל אשר ידבנו לבו ויחד המצוה ההיא בלבד לאהרן ולבניו. כאומר הלא ידעת שבמדרגת השלמות והנבואה אין בכל ישראל אדם קרוב אליך כאהרן אחיך לצאת ולבוא במקדש כי הנה במעמד הקדוש לא נתקרב אליך אדם כמוהו שנאמר ועלית אתה ואהרן והכהנים והעם אל יהרסו וגו'. וכיון שהוא הקרוב אליך יותר במדרגת הנבואה והשלמות תנה עליו ואתה הקרב אליך את אהרן ואת בניו לכהנו לי. כי תודיע לכל ישראל כי באהרן ובניו בחרתי לעבודת המקדש והנה לא הרהר אדם בישראל על זה והאמינו שעל פי הדבור עשהו. לפי שאם היה עושה זה משה מדעתו היה נותן המעלה והגדולה ההיא לגרשום ואליעזר בניו לא לבני אהרן אחיו. אבל אדון הנביאים עשה מה שצוה בו לתת הכהונה לאהרן וזרעו כמו שנתן המלכות ליהושע משרתו הנה אם כן כשאמר הכתוב בתחלה יערוך אותו אהרן ובניו לא היינו יודעים אם יהיה זה לנצח או להוראת שעה בפעם הראשונה בלבד ואם יהיה בכל שאר עבודות המקדש אם לא. לכן הוצרך לבאר לו שיקריבו לכל שירות המקדש והוא אמרו לכהנו לי ו"ו לכהנו היא יתירה כמו בנו בעור חיתו יער ואחז"ל שנזכר בפרשה ג' פעמים וכהנו לי עם ג' ווים נוספות והם רמז לי"ח כהנים גדולים שהיו בזמן בית ראשון והנה בחר הקדוש ברוך הוא שישרתו במקדש אנשים ממשפחה אחת ולא יעבור זר בתוכם לשתי סבות. הא' מפני שכהני ה' היה ראוי שיתחכמו וידעו דעת עליון ויש להשגת הדברים האלהיים מונעים רבים ובני אדם בבקשת צרכיהם וצרכי אשה ובנים יהיו מונעים מן ההתבודדות וההשגה. ולכך צוה שתתיחד לזה משפחה אחת יהיה כל השתדלותם להשתלם בידיעות האלהיות ולא יהיה להם טרדה באסיפת הקנינים מה שהיה בלתי אפשר שימצא בכל ישראל. לכן הבדיל משפחה אחת היותר מוכנת לשלמות שהיו בני אהרן מצד האב ומצד האם ונתן להם מתנות הכהונה שיזונו מהן והם יעבדו המקדש בעד כל העם ושאר בני ישראל יעשו מלאכתם ובחר בשבט לוי מבין שאר השבטים כי הוא היה היותר מוכן לשלמות וממנו באהרן ובניו שהיו היותר שלמים מכל השבט. והנה לא בחר בבני משה לפי שלא היה יחסו שלם מצד האם כי היא היתה מדינית ובהפך היו בני אהרן ולזה ספרה התורה יחוסם. גם בחר השם שיהיו הכהנים ממשפחה מיוחדת מפני אחדותו כמו שצוה על בית המקדש שיהיה אחד במקום אשר יבחר ה'. הנה אם כן היה ישראל גוי אחד. והמקום אשר יבחר ה' אחד. והתורה אחת ומשרתו המקדש ממשפחה אחת הכל כיחוד האל יתברך. והוצרך לפרש שמות בני אהרן נדב ואביהו אלעזר ואיתמר. להגיד שמלבד שנבחרו מפאת אביהם. הנה גם כן נבחרו מפאת שלמותם בעצמם. כי רחוק הוא שנאמר שהיו לאהרן בנים אחרים שלא נבחרו לכהונה כיון שבכל בית אהרן וזרעו בחר השם. והרמב"ן כתב שיצא פנחס ושאר הנולדים שלא נתכהנו רק אלו הד' הנמשחים עמו ומולדתם אשר יולידו אחר כך ואחשוב שהביאו לזה מה שנאמר בפנחס והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם ובהגיעי לשם בע"ה אוכיח שאין הדבר כן. ואמר ית' שכדי שידעו כל ישראל שאהרן ובניו נבחרו לעמוד לשרת לפני ה' יעשו בגדי קדש לאהרן לכבוד ולתפארת ר"ל שיהיו בבחינה מה בגדי קדש כפי הוראתה אמנם כפי הנראה והנגלה מהם יהי' לכבוד ולתפארת כי יכירו בהם שהם נכבדים ומפוארים וכבר ביאר הרמב"ן איך יהיה הכבוד והתפארת במלבושים האלה בדברי המקדש ומדברי המקובלים לקחו כמו שכתוב כי תפארת עוזמו אתה ומקום מקדשי אפאר. ונאמר בית קדשנו ותפארתנו. הנה התבארה בחינת אהרן. והותרה השאלה הד'. והנה אמר כאן ואתה תדבר אל כל חכמי לב לפי שרצה יתברך שיעשה משה הבגדים האלה באופן שלא יחשוב אדם שמשה היה מרבה בזהב ובתכלת ובארגמן ובתולעת השני ובשש כדי להעשיר את אחיו אהרן משל נדבה לכך אמר לו לא תעשה הדברים האלה ברצונך ודעתך משום ולזות שפתים הרחק ממך. אבל אתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה ועשו את בגדי אהרן באופן כך שיהיו לקדשו לכהנו לי. ואמרו אשר מלאתיו והוא כינוי ללב אשר מלאתיו אותו לב רוח חכמה. ומפני שהיה ראוי שיהיה בבגדים האלה קדושה והלובש אותם יהיה קדוש ומי שלא ילבשם לא יהיה קדוש כמו שאמר (זכרי' ב') הסירו הבגדים הצואים מעליו כי בגדי ההדיוט הם בגדים צואים ובגדי הכהן הם בגדי קדש וגם כן יהיה בהם כבוד ותפארת לכן התנה באומנים שיעשו אותם שיהיו חכמי לב לדעת כל זה כי הם ישערו מה שראוי לתת בהם מהזהב והתכלת ושאר הדברים ועל זה גם כן אמר והם יקחו את הזהב וגומר ועשו את האפוד כלומר אל תקחם בידך פן יחשדוך אבל החכמי לב הם יקחו הדברים מן הצבור או מגזברי הנדבה ויעשו הבגדים. והותרה בזה השאלה הה'. והנה אמר ואלה הדברים אשר יעשו וזכר ששה ולא זכר הציץ ולא המכנסים לפי שלא בא הכתוב לספר כאן אלא הבגדים שיצטרכו חכמה ודעת הרבה בעשייתם כי לכן אמר ואתה תדבר אל כל חכמי לב. וכן היו החושן והאפוד והמעיל עם הפעמונים והכתנת לא מפאת עצמו אלא בעבור שהיה מתשבץ ולכן אמר כאן וכתנת תשבץ כי מזה הצד היתה החכמה בו. ואמנם המצנפת נכלל בו הציץ כי הוא היה מונח עליו ולכן לא תמצא במעשה ועשית מצנפת ולבד זכר העשיי' בציץ לפי שהציץ היא עטרת המצנפת ובמקום שנזכר מצנפת עליו הציץ. ואמנם המכנסים לא הוצרך לצוות לחכמי לב על עשייתם. לפי שגם קודם לזה היו מביאים אותם אהרן ובניו לכסות בשר ערוה לפי שלא היתה צריכה בעשייתם חכמה. והנה זכר הבגדים בכאן לא כסדר לבישתם אלא כפי מעלתם כי החשן שהוא המעולה מהם זכר בתחלה עם היות שלא נעשה בתחלה ואחריו זכר האפוד כי הוא הנושא לחשן ואחריו המעיל שהוא נושא לאפוד ואחריו הכתנת הלבוש למטה מתחת המעיל אך בחכמה כתשבץ כמו שאמר ושבצת הכתנת. מפני שהיתה מלאת עינים ואחריו המצנפת אשר על הראש שבו היה הציץ והאבנט זכר באחרונה כי הוא למטה בחשיבות מכלם והוא החגור על הכתנת. ואמר ועשו בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי לא שבני אהרן ילבשו האפוד והחשן והמעיל וכתנת התשבץ אלא שאחרי מות אהרן כל אחד מבניו שיהיה כ"ג במקומו ילבשם ויש מפרשים שרומז אל ארבעה בגדי הכהנים ההדיוטים ואינו נכון כי לא נזכרו בכ' בגדי כהן הדיוט רק אבנט כי הכתנת שלהם אינה משובצת כמעשה חושב והמגבעות שלהם אינם מצנפות רק כובעים. והותרה בזה השאלה הו':