שמות כז, כא

מערב עד בקר. תן לה מדתה שתהא דולקת מערב עד בקר, ושערו חכמים חצי לוג ללילי טבת הארכין, וכן לכל הלילות, ואם יותר אין בכך כלום:

בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא מִבָּרָא לְפָרֻכְתָּא דְעַל סַהֲדוּתָא יְסַדַר יָתֵהּ אַהֲרֹן וּבְנוֹהִי מֵרַמְשָׁא עַד צַפְרָא קָדָם יְיָ קְיָם עֲלָם לְדָרֵיהוֹן מִן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

בְּמַשְׁכַּן זִימְנָא מִבָּרָא לְפַרְגוֹדָא דְעַל סַהֲדוּתָא יְסַדֵּר יָתֵיהּ אַהֲרן וּבְנוֹי מִן רַמְשָׁא עַד צַפְרָא קֳדָם יְיָ קְיַים עֲלָם לְדָרֵיהוֹן מִן בְּנֵי יִשְרָאֵל

אשר על העדות. דרך קצרה על ארון העדות. אמר. יפת כי יערוך. כמו כערכך הכהן. שיערוך שמן שיספיק להיות הנרות מאירים מערב ועד בקר. וככה נרות המערכה. ונכון הוא להיות טעם יערוך בעבור היות הנרות כחצי עגול. ועוד אדבר על זה:

מערב עד בקר. פירש"י שתהא דולקת מערב עד בקר ושיערו חכמים דהיינו חצי לוג ללילי טבת הארוכים ובלילות קצרות אם נשאר מן השמן אין בכך כלום. ואין נראה להרב יצחק בר אברהם ז"ל לזרוק תמיד שמן הנותר לפיכך פירש שלפי קצור הלילות היו עושין הפתילות גסות שלא ישאר מן השמן כלל למחר וכן משמע במנחות דמסיק בן ביבי היה ממונה על הפקיע. והיינו לישנא דמסכת שבת מבלאי מכנסי הכהנים ומהמייניהם היו מפקיעין לעשות פתילות במקדש:

אשר על העדת על בסמוך כמו על המערכת, וסכות על הארון, והוא עומד על הגמלים.

[יערך אתו לכך נקראו נרות המנורה, נרות המערכה]. אהרן ובניו או בניו.

מערב עד בקר שיערו חכמים מדתם חצי לוג, ולא היה בהם מותר שהרי כנגד קטנותם של לילות היו עושים פתילות גסות.

מערב עד בוקר. פירש"י שתהא דולקת מערב עד בקר ושיערו ז"ל דהיינו חצי לוג לילות ארוכות של תקופת טבת ובלילות קצרות תמוז אם נשאר מן השמן אין בכך כלום ואין נראה זה לזרוק תמיד שמן הנותר. לכך פי' רי"בא שלפי קיצור הלילות היו עושין הפתילות גסות שלא ישאר מן השמן כלל למחר וכן משמע במנחות דמסיק בן ביבי היה ממונה על הפקיע והא לישנא במס' סוכה מבלאי מכנסי הכהנים ומהמייניהם היו מפקיעין לעשות פתילות למקדש:

מאת בני ישראל. יתבאר על דרך מה שאמרו בתוספתא דשקלים (תוספתא שקלים ב): כל קרבנות הצבור שנתנדבו מעצמן כשרים, ובלבד שימסרום לצבור, עד כאן לשונם. והוא מה שאמר הכתוב מאת בני ישראל, פרוש כי שמן זה קרבן צבור, ולזה לו יהיה שיתנדבו יחיד, צריך שימסרם לצבור, ותהיה הבאתו למשכן מאת בני ישראל.

חקת עולם לדורותם מאת בני ישראל. גם אחרי מות משה ויהי הנרות תועלת לגדולי ישראל בשעתן. מ״מ חובה על כלל ישראל להביא מתרומת הלשכה. שבא לכלל קרבנות צבור לפרנסת כל ישראל. יביאו גם שמן למאור להאיר עיני גדולי הדור בתורה:

ט דק"ל דבפסוק משמע דשיעור מערכה הוא מערב עד בוקר דכל הלילה יערוך המערכה אם כן מתי הוא דולק לכ"פ תן לה כמדתה שתהא דולקת וכו' והוי כאלו אמר יערוך אותו אהרן ובניו בערך שיהא דולק מערב עד בקר לא שיעריכנו מערב עד בקר ואע"פ שאין שיעור אלא לפי הפתילות שאם היו עבות לא יספיק אפי' לוג י"ל לפי שהיה לנרות בית קבול לפתילות ואי אפשר שיהיו עובי הפתילות אלא לפי שיעור הזה רא"ם: