שמות כו, ה

מקבילת הללאת אשה אל אחותה. שמור שתעשה הלולאות במדה אחת מכונת הבדלתן זו מזו, וכמדתן ביריעה זו כן יהא בחברתה, כשתפרוש חוברת אצל חוברת, יהיו הלולאות של יריעה זו מכונות כנגד לולאות של זו וזהו לשון מקבילות זו כנגד זו. תרגומו של נגד, קביל. היריעות ארכן עשרים ושמונה ורחבן ארבע, וכשחבר חמש יריעות יחד, נמצא רחבן עשרים, וכן החוברת השנית. והמשכן ארכו שלשים מן המזרח למערב, שנאמר עשרים קרש לפאת נגבה תימנה (פסוק יח) וכן לצפון, וכל קרש אמה וחצי האמה, הרי שלשים מן המזרח למערב. רוחב המשכן מן הצפון לדרום עשר אמות. שנאמר (כו כב. כג) ולירכתי המשכן ימה וגו', ושני קרשים למקצעות, הרי עשר. ובמקומם אפרשם למקראות הללו. נותן היריעות ארכן לרחבו של משכן, עשר אמות אמצעיות לגג חלל רוחב המשכן, ואמה מכאן ואמה מכאן לעובי ראשי הקרשים שעבין אמה, נשתירו שש עשרה אמה, שמונה לצפון ושמונה לדרום מכסות קומת הקרשים שגבהן עשר, נמצאו שתי אמות התחתונות מגלות. רחבן של יריעות ארבעים אמה, כשהן מחברות עשרים אמה לחוברת, שלשים מהן לגג חלל המשכן לארכו ואמה כנגד עובי ראשי הקרשים שבמערב, ואמה לכסות עובי העמודים שבמזרח, שלא היו קרשים במזרח אלא ארבעה עמודים, שהמסך פרוש ותלוי בווין שבהן כמין וילון. נשתירו שמונה אמות התלויין על אחורי הקרשים שבמערב ושתי אמות התחתונות מגלות. זו מצאתי בברייתא דארבעים ותשע מדות. אבל במסכת שבת (צח ב) אין היריעות מכסות את עמודי המזרח, ותשע אמות תלויות אחורי המשכן, והכתוב מסייענו ונתת את הפרוכת תחת הקרסים, ואם כדברי הברייתא הזאת, נמצאת פרוכת משוכה מן הקרסים ולמערב אמה:

חַמְשִׁין עֲנוּבִין תַּעְבֵּד בִּירִיעֲתָא חֲדָא וְחַמְשִׁין עֲנוּבִין תַּעְבֵּד בְּסִטְרָא דִירִיעֲתָא דְבֵית לוֹפֵי תִּנְיָנָא מְכַוְנָן עֲנוּבַיָא חֲדָא לָקֳבֵל חֲדָא:

חַמְשִׁין עֲנוּבִין תַּעֲבֵיד בִּירִיעֲתָא חֲדָא וְחַמְשִׁין עֲנוּבִין תַּעֲבֵיד בְּצִיטְרָא דִירִיעֲתָא דִּבְּבֵית לִיפוּפָא תִנְיָינָא מְכַוְונַן עֲנוּבַיָא חָד כָּל קְבֵיל חָד

חמשים. עתה הזכיר מספר הלולאות:

ומלת מקבילות זאת לקבל זאת. ויש אומרים כי כמוהו ויכהו קבל עם. ומחי קבלו.

ופירוש אשה. עצם דבר וכן איש. על כן והאיש גבריאל:

וחמשים ללאת מקום החמשים לולאות מחזיק ג׳ אמות וחצי כיצד כשתתן חצי אמה לכל אויר מן המ״ט אוירות שיש בהם הם יעלו לכ״ד אמות וחצי וישארו לך שלשה אמות ומחצה למקום הקרסים להשלים עד כ״ח אמה של אורך היריעה. אבל יריעות עזים שהיו מחזיקות שלשים אמות באורך צא מהם כ״ד אמה ומחצה למ״ט אוירות נשאר לך ה׳ אמות ומחצה למקום הלולאות הללו לפי שהם עבים וגסים מן האחרים.

מקבילת הללאת פרש״י והכתוב מסייעני דכתיב ונתת את הפרוכת תחת הקרסים, ואם כדברי ברייתא זו נמצאת פרכת משוכה מן הקרסים אמה. יש מיישבין הברייתא אחר הפסוק ואומרים שעמודי הפרכת קבועים באמת העשרים, והפרכת תלויה ופרוסה בהם מהם ולחוץ כלפי מזרח, הרי שהפרכת נתונה תחת הקרסים. ולדברי מסכת שבת אם העמודים באמת הכ׳ הפרכת תלויה בהם מהם ולפנים כלפי מערב, ואם הם באמת הכ״א הפרכת תלויה בהם מהם ולחוץ כלפי מזרח.

וחמשים לולאות. ובין שני הלולאות חצי האמה וביניהם מ"ט אוירות והם כ"ד אמות וחצי ומקום הלולאות עצמן ג' אמות וחצי וצוה הק"ב לעשות היריעות חלקות כשני חלקים כדי שיהו נוחות לטלטל וכן אותן של עזים ומקום לולאות יריעות העזים היו מחזיקות ה' אמות וחצי כי עבים היו ולפי הפשט נראה כי יתידות המשכן היו גבוהות כמו ו' אמות ויריעות קשורות בראשם ופרוסות כמין כנפים שקורין אלב"ן בלע"ז. והיו הקרשים מצופין הב מבחוץ כמו בפנים ונראין כולן מתחת יריעות שהיו פרוסות למעלה ונראה הזהב מתחתיהם כי לפי דברי רבות' היו היריעות נקמטות אחר המשכן:

אשה אל אחותה. מצומצם זה לקבל זה כשתי אחיות:

ר ר"ל כנגד לולאות של זו והקרסים מחברן יחד:

ש פירוש הפרוכת מפסיק בין קדשי קדשים לאהל מועד ומשוך מן המערב י' אמות כאורך של קדשי קדשים נמצא מפרוכת עד מזרח הים עוד כ' אמות ואי אמרת שהיריעות היו מכסות את עמודי המזרח שהיו עוביין אמה ואחר כך מכסין היריעות עוד כ' אמות עד הפרוכת שבין קדשי קדשים נמצא פרוכת משוכה מן הקרסים ולמעלה אמה דהא הקרסים היו באמצע היריעות בסוף של מחברת וכל מחברת לא היה רחבו כי אם עשרים אמות ועתה מכסין היריעות כ"א אמות