שמות כו, ד

ללאת. לצול"ש בלעז [שרוכים] וכן תרגם אנקלוס ענובין, לשון עניבה:

מקצה בחברת. באותה יריעה שבסוף החבור, קבוצת חמשת היריעות קרויה חוברת:

וכן תעשה בשפת היריעה הקיצונה במחברת השנית. באותה יריעה שהיא קיצונה, לשון קצה, כלומר לסוף החוברת:

וְתַעְבֵּד עֲנוּבִין דְתִכְלָא עַל שִׂפְתָא דִירִיעֲתָא חֲדָא מִסִטְרָא בֵּית לוֹפֵי וְכֵן תַּעְבֵּד בְּשִׂפְתָא דִירִיעֲתָא בְּסִטְרָא דְבֵית לוֹפֵי תִּנְיֵתָא:

וְתַעֲבֵיד עֲנוּבִין דְּתִיכְלָא עַל אִימְרָא דִירִיעֲתָא חֲדָא מִן צִיטְרֵיהּ בְּבֵית לִיפוּפָא וְכֵן תַּעֲבֵיד בְּאִימְרָא דִירִיעֲתָא בְּבֵית לִיפוּפָא תִּנְיָין

לולאות. יש אומרים כי כמוהו ובלולים יעלו אל התיכונה. כי הבי"ת משרת:

הקיצונה. תאר כמו העליונה:

מקצה בחוברת - בשפת יריעה חמישית.

ועשית ללאת תכלת צוה הקב״ה לעשות היריעות משני חלקים כדי שיהו נוחות לטלטל וכן אותן של עזים.

על שפת היריעה. וכן תעשה בשפת היריעה. השנוי בזה במקרא זה. ולא כן במקרא י׳ גבי יריעות עזים דכתיב בתרווייהו על שפת היריעה ניתן להתבונן על הא דאיתא במנחות דמ״ב הטיל הציצית על הקרן כו׳ ראב״י פוסל. וכ׳ בשאלתות דר״א פ׳ שלח מ״ט דכתיב על כנפי ולא בכנפי למדנו דלשון על משמע שירחיק מעט משפת היריעה ושם יתפור הלולאות. משא״כ בשפת היריעה משמעו שיהא תפור בשפה ממש. והטעם דהיריעה האחת היא שהיתה מונחת חציה על קודש הקדשים וחציה על אחורי קדה״ק. והיריעה השנית היתה מונחת על אורך ההיכל שהוא הקודש. והלולאות היו מכוונות נגד הפרכת המבדיל בין קדש בין קדה״ק כמש״כ להלן ונתתה את הפרכת תחת הקרסים. והנה לולאות תכלת מורה על חיבור נעלה בקדושה כמש״כ לעיל. מש״ה בחצי הראשונה שהיא במקום קדה״ק היו הלולאות מתפשט מבפנים לצד מערב. אבל ביריעה השניה שהיתה על ההיכל שחול הוא לגבי קדה״ק כלה התכלת בשפה ממש מקום החבור ולא הלאה לצד מזרח. משא״כ בלולאות של יריעות עזים אינו כן דאע״ג שמסתמא היו ג״כ לולאות תכלת. דלמדין סתום מן המפורש מכ״מ הרי החיבור בלולאות היו מבפנים לצד מערב שתי אמות כמו שיבואר וא״כ שני הלולאות היה במקום קדה״ק מש״ה היה בשניהם על שפת היריעה:

מקצה. היינו קצה הקדושה של קדה״ק:

בשפת היריעה הקיצונה. היינו בקצה הקדושה הקלה של היכל המתחבר לקדה״ק מש״ה מכונה בשם קיצונה מלשון קצין היינו השפה הוא במעלה מכל המחברת. שהרי היא מתחברת לקדה״ק: