שמות כו, לא

פרכת. לשון מחצה הוא, ובלשון חכמים פרגוד, דבר המבדיל בין המלך ובין העם:

תכלת וארגמן. כל מין ומין היה כפול, בכל חוט וחוט ששה חוטין:

מעשה חשב. כבר פרשתי שזו היא אריגה שלשני קירות, והציורין שמשני עבריה אינן דומין זה לזה:

כרובים. ציורין של בריות יעשה בה:

וְתַעְבֵּד פָּרֻכְתָּא תִּכְלָא וְאַרְגְוָנָא וּצְבַע זְהוֹרִי וּבוּץ שְׁזִיר עוֹבַד אֳמָן יַעְבֵּד יָתַהּ צוּרַת כְּרוּבִין:

וְתַעֲבֵיד פַּרְגוֹדָא דְתִכְלָא וְאַרְגְּוָונָא וּצְבַא זְהוֹרֵי וּבוּץ שְׁזִיר עוֹבַד אוּמַן יַעֲבֵיד יָתָהּ צוּרִין כְּרוּבִין

ועשית פרכת. ככה מצאנו שיעשה שלמה לפתח הדביר. אולי הקיר היה עץ. בעבור שהזכיר כי כל מדת הבית היה ששים. ופירש"י זצ"ל כי ארבעים ההיכל ועשרים הדביר. ואדני כסף בעבור כבוד הארון. והנה הדביר היה כפל מקום קדש הקדשים באורך וברוחב ובגובה. ואל תשתומם בעבור שהוא כתוב כי שלשים אמה היה גובה הבית. והדביר שלישית הבית היה. כי עליות היו על פני הכפורת שהוא הדביר. וכתוב בדברי הימים והעליות צפה זהב:

פרוכת - לפי ענינו לשון מחיצה והבדלה בין בית לבית.

מעשה חושב - אומן כעין מעילים ציוריהן מעשה אורג, אבל רוקם ציור מטוה במחט מבחוץ.

ועשית פרוכת. בפרוכת היו ד' עמודים שהיה בין שני הכתלים ויכול לתלותן בכותל הקרשים מכאן ומכאן אבל במסך היו חמשה שלא היו בתוך הכתלים:

ועשית פרוכת תכלת וגו'. בשלשה דברים נבדל פרוכת זה המבדיל בין קודש לקודש קדשים מן המסך המבדיל בין אהל מועד לחצר המשכן, כי הפרוכת היה מעשה חושב כרובים והמסך היה מעשה רוקם, הפרוכת היה על ד' עמודים והמסך על חמשה עמודים, הפרוכת היה על אדני כסף והמסך על אדני נחושת לפי שבבית קדש קדשים לא היה הכהן רשאי ליכנס שם כי אם ביום כיפורים שבו נמשלו ישראל למה"ש שנקראו כרובים כי בעצם היום ההוא החומר מעונה וכאילו איננו ולא נשאר בו כי אם הכח השכלי המחשביי שנקרא מעשה חשב, ע"כ היה הפרוכת ההוא מעשה חשב כרובים כדי שהרואה בפרוכת זה ישכיל ויבין שאין לו רשות להכנס שמה כי אם בזמן שהוא דומה לכרובים מעשה חשב, וכן נקרא המלאך לבוש הבדים (יחזקאל ט ג) כדרך כה"ג ביו"כ שהיה לבוש בדים ובגדי לבן ועל כן היה על אדני כסף כי כל כסף לבן מורה על המחילה של יו"כ שהחטאים כשלג ילבינו ואז היה הכהן משמש בד' בגדי לבן האמורים בפרשת אחרי מות, ודבר זה קרוב לשמוע שדמיון הפרוכת ותואריו מורה על מה שהוא מבדיל כי הרואה בו מבין מתוך רמזיו על מה הוא מורה.

אבל המסך של המשכן, מפסיק בין מקום המזבח המכפר על כל חטא ועון הנעשה ע"י חמש חושים, ומקור החטא מן הנחש הקדמוני ובין ההיכל מקום הקודש ע"כ היה המסך על ה' עמודים ואדניהם נחושת ומעשה רוקם כנגד יצירת האדם כמ"ש (תהלים קלט טו) רקמתי בתחתיות ארץ הרי ג' סבות אל החטא. האחת, מצד החומר המרוקם בתחתיות ארץ. שניה, מצד עצת הנחש. שלישית, מצד התחלפות פעולת ה' חושים. ע"כ היה צורת המסך שכנגד המזבח מעשה רוקם, ועל ה' עמודים, ואדניהם נחושת. והמסתכל בצורת המסך יבין וידע שמצד החטא לא ניתן רשות לכל אדם להסתכל אל מקום הקדש כד"א (ישעיה נט ב) עונותיכם היו מבדילין וגו'. ומהרי"א פירש בענין אחר על צד הרמז ורחוק מפשוטו.

תכלת וארגמן וגו׳. נתפרש לעיל א׳ טעם שנוי הלשון כאן מלשון שביריעות:

ועשית פרוכת. לשון מחיצה ובלשון חכמים פרגוד ומ"ש מעשה חושב התבאר [למעלה כ"ו א"] ובילקוט פקודי (רמז תכ"ד) שהיה בו גם זהב והוא דעת ר' יוסי שס"ל שגם ביריעות היה חוט של זהב נוסף בהם:

ועשית פרכת וגו' עד ועשי' את המזבח עצי שטים אחרי שזכר מלאכת המשכן אשר יעשו מזהב וכסף ונחשת תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר ועצי שטים זכר אחריו מלאכת הפרכת שהיה כמעשה יריעות המשכן בשוה ואחריו זכר מלאכ' מסך פתח האהל שהיה מבדיל בין החצר וההיכל שלא היה בהם לא זהב ולא כסף כ"א תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר ועמודי עצי שטים אדני נחשת. והנה הפרכת היה כמעשה יריעות המשכן אם בחומרו ואם במלאכתו שהיה גם כן מעשה חושב כרובים. ולא היה הבדל בין הפרכת ובין יריעות המשכן אלא שהיה הפרכת יריעה אחת מרובעת עשר אמות על עשר והיה תלוי על ארבעה עמודי שטים והיו מצופים זהב לכבוד המקום שהיו שם. ולא ידענו אם היו העמודים מחוץ לפרכת. או בפנים והיו וויהם זהב ר"ל בראש העמודים לתלות בהם הפרכת ואמר על ד' אדני כסף. להגיד שהיו אדנים של כסף לפי שהכסף יותר חזק מהזהב והיו חדודי האדנים תקועים בארץ כמו יתדות ורגלי העמודים משונים וחדים תקועי' בחלל האדנים. והנה לא היו אדנים מנחשת מפני כבוד המקום שהיה סמוך לקדש הקדשים. ואמר ונתת את הפרכת תחת הקרסים להגיד שימתח הפרכת תחת הקרסים שהיו ביריעות המשכן ויהיה בשליש אורך המשכן וישארו משם לאורך המזרח עשרים אמה כשיעור רחב חמש יריעות חוברות. והבאת שמה מבית לפרכת ואחריו במחיצתו סמוך לכותל המערבי את ארון העדות רוצה לומר הארון שהיה בו העדות שהם הלוחות ועליו הכפרת עם הכרובים וזכר מצורך הפרכת באמרו. והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים רוצה לומר שהאדם המביט אל ההיכל ולפנים לא ירא' דבר מהכפרת והכרובים. ומאשר אמר והבדילה הפרכת לכם מורה שעל כל ישראל והכהנים ידבר לא על משה רבינו בפרט כי הוא היה נכנס שם בכל עת ומדבר עם השם פנים בפנים. וצוהו מה שיניח מצד חוץ לפרכת והוא השולחן לצד צפון והמנורה לצד דרום ואמרו על צלע המשכן ענינו אצל צלע המשכן כי אורך השלחן היה לאורך הצלע הצפוני ואורך המנורה לאורך הצלע הדרומי ומזבח הקטרת היה לפני הפרכת מחוץ בנכחיותו באופן שיהיה הקטורת והענן העול' ממנו מבדיל בין הרוא' והנראה. ואחרי שצוה על הפרכת המבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים צוה על המסך לפתח האהל והוא היה לצד מזרח מבדיל בין היכל הקדש ובין החצר כי ההיכל היה נקרא אהל להיותו מיריעות ועל עמודים והיה זה המסך גם כן מפני הצניעות כדי שכל אדם בהיותו בחצר וגם הכהנים הנגשים להקריב על המזבח לא יביטו משם אל השולחן והמנורה ומזבח הקטרת והפרכת המבדיל. לכן היה בין החצר וההיכל המסך ההוא. והיו הבדלים בין הפרכת הפנימי והמסך החיצוני הא' שהפרכת היה מעשה חושב כרובים אמנם המסך לא היה אלא מעשה רוקם לא חושב ולא כרובים. וכבר ביארתי מה הוא מעשה חושב ומה הוא מעשה רוקם. הב' שהפרכת היה על ד' עמודים אמנם המסך היה על חמש' עמודים הג' שאדני הפרכת היו מכסף ואדני המסך היו מנחשת. והסבה בחלופים האלה ע"ד הפשט יהיה אצלי כן כי מפני שהפרכת היה מבדיל בין קדש הקדשים לקדש היו בו כרובים ולכן היה מעשה חושב שיראו צורות הכרובים משני עבריהם. להודיע שהיו אחריו הכרובים אשר על הארון. אמנם המסך לא היה סמוך לכרובים ולכן לא היו מצוירים בו ולא היה אם כן מעשה חושב כיון שלא יהיו עושים בו צורות הכרובים שייוחד לחושב. ובעבור שהיה הפרכת יותר קטון מהמסך כי המסך היה יותר מעשר אמות על הפרכת כדי שיעדיף על פתח האהל לצניעות לכן הוצרך המסך אל חמשה עמודים ולפרכת היה די בארבע עמודים. והכל משום הצנע לכת עם אלהיך וכבוד אלהים הסתר דבר. גם אדני הפרכת מפני כבוד המקום שהיה מונח שם בין הקדש ובין קדש הקדשים הוצרך שיהיו מכסף לא מנחשת אמנם המסך להיותו בין ההיכל ובין המזבח החיצון היו עמודיו מצופים זהב וויהם זהב. להורות שמצד ההיכל היו הדברים רומזים אל נצחיות השמים. והיו אדניהם נחשת להורות שמצד המזבח היה הכל השחת' והפסד. וכמו שביארתי ברמזים והותר' השאלה הו':