שמות כה, כב

ונועדתי. כשאקבע מועד לך לדבר עמך, אותו מקום אקבע למועד שאבא שם לדבר אליך:

ודברתי אתך מעל הכפורת. ובמקום אחר הוא אומר (ויקרא א א) וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר, זה המשכן מחוץ לפרכת, נמצאו שני כתובים מכחישים זה את זה, בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם (במדבר ז פט) ובבא משה אל אהל מועד וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת וגו', משה היה נכנס למשכן וכיון שבא בתוך הפתח, קול יורד מן השמים לבין הכרובים, ומשם יוצא ונשמע למשה באהל מועד:

ואת כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל. הרי וי"ו זו יתרה וטפלה, וכמוהו הרבה במקרא, וכה תפתר ואת אשר אדבר עמך שם, את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל הוא

וֶאֱזַמֵן מֵימְרִי לָךְ תַּמָן וֶאֱמַלֵל עִמָךְ מֵעִלָוֵי כַפֻּרְתָּא מִבֵּין תְּרֵין כְּרוּבַיָא דִי עַל אֲרוֹנָא דְסַהֲדוּתָא יָת כָּל דִי אֲפַקֵד יָתָךְ לְוָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

וְאֵיזַמֵן מֵימְרִי לָךְ תַּמָּן וְאֵימַלֵּיל עִמָּךְ מֵעִילַוֵי כַּפּוּרְתָּא מִבֵּין תְּרֵין כְּרוּבַיָא דְעַל אֲרוֹנָא דְסַהֲדוּתָא יַת כָּל מַה דַּאֲפַקֵּיד יָתָךְ לְוַת בְּנֵי יִשְרָאֵל

ונועדתי. לא אבין איך יכחיש זה הפסוק. פסוק וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר. כי אהל מועד שם כולל את המשכן ואת כל אשר בו ואין צורך למכריע.

וטעם וי"ו ואת כל אשר אצוה. ככה הוא. מלת ודברתי משרת בעבור אחרת. כאילו כתוב ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים. ולא הזכיר הדבר המדובר. והטעם שאדבר אתך להודיע סודי ולהשיב על שאלתך ודברתי את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל ויש לשאול למה הזכיר השם הארון בתחלה. כי כתוב את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו. ומנהג הלשון לבאר האחרון שהשלים בו. כמו ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו ואתן לעשו. על כן החל ופירש כלי המשכן והחל מהנכבד ואחר כן השולחן והמנורה ואחר כן ואת המשכן תעשה והנה משה כאשר הקהיל כל העדה החל לומר להם בתחלה המשכן והאהל ואחר כן הארון. ואין צורך שילמד אדם את משה ויש לתמוה למה לא הזכיר מזבח הקטורת. והתשובה בדרך משל כי הכבוד לא ימוש. על כן הארון דמות כסא. והנה מנורה ושולחן ערוך. על כן לא הזכיר מזבח הקטורת רק אחר מזבח העולה בעבור שיזהיר לא תעלו עליו עולה ומנחה ונסך. ומשה הזכירו לבני ישראל אחר המנורה וכן במעשה:

ונועדתי לך שם ודברתי אתך. כי בזה שרתה שכינה. ותשרה בכל מקום אשר שם חכמי הדור אשר מגמת פניהם השכל וידוע אותו כמו שיעד באמרו ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה אותך, והוסיף ואמר וכן תעשו כמו שהעידו ז"ל שקרה להם בהיותם דורשים במעשה מרכבה, כאמרם ז"ל (חגיגה פרק אין דורשין) אתה דורש במעשה מרכבה ושכינה עמנו, ומלאכי השרת מלוים אותנו:

ונועדתי ב' במסורה ונועדתי לך. ונועדתי שמה לבני ישראל. זהו שדרשו אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש והיכן דבר ונקדש בכבודי אמר משה לאהרן יודע הייתי שיתקדש המשכן בקרוביו של מקום והייתי סבור שיתקדש בנו ומהיכן ידע מכאן שאמר לו ונועדתי לך פי' על ידך על כן כאן כתיב ונועדתי לך ולקמן ונועדתי שמה לבני ישראל:

מבין שני הכרובים ר"ת משה:

ודברתי אתך מעל הכפרת והא דכתיב וידבר אליו מאהל מועד, הכי קאמר כשהיה משה חוץ לאהל היה הוא שומע את הקול בא אליו מאהל מועד וכשהיה הוא בתוך האהל היה הקול בא אליו מעל הכפרת, כדכתיב ובבא משה אל אהל מועד וישמע את הקול וגו'

את כל אשר אצוה פי׳ ודברתי אתך מעל הכפרת וגם אדבר עמך שם את כל אשר אצוה אותך וגו'.

מבין שני הכרובים ר"ת משה. שני הכרובים בגימ' אברהם יצחק ויעקב. את כל אשר אצוה אותך בגימ' תרי"ג מצות:

ונועדתי לך שם. כי אין להקב"ה בעולמו כ"א ד' אמות של הלכה (ברכות ח) ובמקום שהשלום מצוי כי שם אין לומדין לקנטר ומשם היה הקול נכנס אל אוהל מועד כמו שפירש"י (במדבר ז פט) לפי שהארון נושא לכל הכלים המקודשים ועל ידו יחול השפע האלהי על כולם וכבר מצינו (סוטה לה.) שהיה הארון נושא את נושאיו, והוא כדמות רמז למחזיקים בידי לומדי התורה נראים נושאות והם נשואות מן לומדי התורה.

ונועדתי לך שם. היינו קביעות מועד לדבור כפרש״י. ואינו כמו הכתוב להלן כ״ט מ״ג ונועדתי שמה לבני ישראל. דשם משמעו גלוי שכינה בשביל כבוד ישראל. וכדתניא בת״כ ויקרא פ׳ ב׳ רא״א ונועדתי שמה לב״י עתיד אני להיות ועד ולהתקדש בהם. אבל כאן ונועדתי לך משמעו לדברות וכמו הכתוב שמה אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם. ומש״ה כתיב ונועדתי מלא ושם כתיב חסר אלא משום דכאן משמעו היעוד באופן מלא היותר אפשר מלא כבוד אור פני ה׳. משא״כ שם לא היה לכלל ישראל יעוד מלא:

ודברתי אתך. אם נפרש שהוא ביאור על ונועדתי כדי שיהא הדבור. היה ראוי לכתוב לדבר. וגם אליך מיבעי כלשון המקרא שם אשר אועד לכם שמה לדבר אליך. אלא הוא דבר בפ״ע. וכאשר יבואר בס׳ במדבר ס״פ נשא פי׳ המקרא ובבוא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו שהיו שני אופני דברות. פרשה מתורה שבכתב בזה כתיב בכ״מ אליך או אליו. דבזה לא דבר משה מאומה אלא האזין והקשיב דבר ה׳ אליו ועוד היה דבור בתורה שבע״פ בזה כתיב אתך שמשה היה ג״כ מדבר וחוקר. ובזה האופן לא היה יעוד. וא״כ פי׳ הכתוב כאן ונועדתי לך שם. היינו לדבר אליו תורה שבכתב ודברתי אתך היינו משנה והלכות שבע״פ בלי יעוד:

מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות. ובס״פ נשא כתיב וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת אשר על ארון העדות מבין שני הכרובים. היינו שמה שהיה יותר מצומצם הוא יותר נעלה ובאמת היה הקול יוצא מבין שני הכרובים אבל לא שמע אלא שהיה יוצא מעל הכפרת בכלל והבין שהוא מבין שני הכרובים:

את כל אשר אצוה וגו׳. לפנינו כתיב את. ולפני רש״י וראב״ע היה כתוב בס״ת ואת (וידוע שנמצא כת״י פרש״י להיפך). ועיקר דברים אלו נראין מיותר. ובא להוסיף איזה דבר. ולפי הנוס׳ את קאי על אותו מאמר ודברתי אתך. ומתפרש כמו שביארנו בס׳ במדבר ט״ו כ״ג. שיש שני אופני תורה שבע״פ. חדא הלכות המקובלות מהקב״ה. שנית מה שהעלה משה בעמלו ובסיעתא דשמיא. וכן הפי׳ כאן ודברתי אתך וגו׳ את כל אשר אצוה וגו׳ אפילו סיעתא דשמיא מה שתעלה בפלפולך והי׳ מאותו מקום לכוין לאמתה של תורה. ולפי הנוס׳ ואת. הוא דבר בפ״ע ומתפרש כמו בס׳ דברים י״ח י״ח ודבר אליהם את כל אשר אצונו. והיינו דברות לשעה. וכן כאן הוסיף הקב״ה לבד דברות התורה שבכתב ושבע״פ. היה עוד דברות לשעה. וכמש״כ ס״פ נשא:

ו אע"פ שאין כתיב ואת בוא"ו בספר תורה של רש"י היה כתוב בוא"ו: