שמות כה, כא

ואל הארן תתן את העדות. לא ידעתי למה נכפל, שהרי כבר נאמר (פסוק טז) ונתת אל הארון את העדות ויש לומר שבא ללמד, שבעודו ארון לבדו בלא כפרת, יתן תחלה העדות לתוכו, ואחר כך יתן את הכפרת עליו. וכן מצינו כשהקים את המשכן נאמר (שמות מ כ) ויתן את העדות אל הארון, ואחר כך ויתן את הכפורת על הארון מלמעלה:

וְתִתֵּן יָת כַּפֻּרְתָּא עַל אֲרוֹנָא מִלְעֵלָא וּבַאֲרוֹנָא תִּתֵּן יָת סַהֲדוּתָא דִי אֶתֵּן לָךְ:

וְתִתֵּן יַת כַּפּוּרְתָּא עַל אֲרוֹנָא מִלְעֵילָא וּבְגוֹ אֲרוֹנָא תִּתֵּן יַת לוּחֵי סַהֲדוּתָא דְאֵיתֵּן לָךְ

ואל הארון תתן את העדות לא ידעתי למה נכפל שהרי כבר אמור (לעיל פסוק טז) ונתת אל הארון את העדות וי"ל שבא ללמד שבעודו ארון בלא כפרת יתן תחלה העדות לתוכו ואח"כ יתן הכפרת עליו וכן מצינו כשהקים המשכן נאמר ויתן את העדות אל הארון (להלן מ כ) ואח"כ ויתן את הכפרת על הארון מלמעלה לשון רש"י ואם היה זה צוואה משמעו יותר שאחר שיתן הכפרת על הארון כאשר אמר יתן בארון את העדות כי ארון יקרא גם בהיות הכפרת עליו ועוד כי יש לשאול ג"כ למה החזיר (בפסוק הבא) אשר על ארון העדות כי בידוע שהכרובים הם על ארון העדות ומה צורך לפרש עוד כיון שאמר מעל הכפרת מבין שני הכרובים אבל פירושו כי בעבור שיצוה בכרובים להיותם פורשי כנפים למעלה (בפסוק הקודם) ולא אמר למה יעשם כלל ומה שישמשו במשכן ולמה יהיו בענין הזה לכך אמר עתה ונתת הכפרת עם כרוביו שהכל דבר אחד על הארון מלמעלה כי אל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך כדי שיהיה לי כסא כבוד כי אני אועד לך שם ואשכין שכינתי עליהם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרובים בעבור שהוא על ארון העדות והנה הוא כמרכבה אשר ראה יחזקאל שאמר היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה (יחזקאל י כ) ולכך נקרא יושב הכרובים (שמואל א ד ד) כי היו פורשי כנפים להורות שהם המרכבה נושאי הכבוד וכמו שנאמר (דהי"א כח יח) ולתבנית המרכבה הכרובים זהב לפורשים וסוככים על ארון ברית ה' כאשר הזכרתי (בהקדמה לפרשת תרומה) ועל דעת רבותינו (חגיגה יג) הם צורות אדם מלשון ארמית שתאמר לעלם רביא והחזיר בשם הזה הכ"ף שרש כי כן השם כנערים להורות על עניינם ואם תחשוב עוד למה היו פנים איש אל אחיו (פסוק כ) ולמה היו מקשה (פסוק יח) תוכל לדעת כי ראוי להם שיהיו פורשי כנפים למעלה כי הם כסא עליון וסוככים על העדות שהיא מכתב אלהים (להלן לב טז) וזה טעם ולתבנית המרכבה כי הכרובים שראה יחזקאל נושאים הכבוד תבנית לכרובים שהם כבוד ותפארת והכרובים אשר במשכן ובמקדש תבנית להן כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם (קהלת ה ז) וזה טעם ואדע (יחזקאל י כ) שראה באחד וידע באחד ולפיכך אמר המה (שם) והמשכיל יבין

ואל הארון. כמשפט הלשון. וכבר היה נותן העדות בארון ואחר תשים הכפורת:

ונתת את הכפרת על הארון מלמעלה, ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך. כי אמנם הבטת השכל והמצאתו הכללים והפשיטו אותם מחומר, וכן קבלתו כשיקבלם לעשותם קנין, הנה כל זה יעלה לו באמצעות העיון וההכנות המעשיות. אם כן יושג כל זה בהביט אל העדות אשר בארון אשר עליו הכפרת, כי אמנם בעדות שהם הדברות נמצאים כללי החלק העיוני והמעשי. ובזה יעד

ונתת את הכפרת על הארן מלמעלה ואח״כ ואל הארן תתן את העדת, כיצד מבאלול שלמפרע היו הלוחות מונחות בארון שעשה משה כדכתיב בפרשת עקב ואעש ארון עצי שטים ואפסול שני לוחות אבנים וגו', ובכ״ה בכסלו הסמוך לאחריו כשנגמר המשכן וכל כליו, אז נתנו תחלה הכפורת על הארון ועדיין היו הלוחות בארון שעשה משה עד באחד בניסן כשנמשח המשכן ואת כל כליו והעלה הכפורת ונתנו הלוחות בארון זה שעשה בצלאל, והוא שנאמר ואל הארון תתן את העדות. ולפי פשוטו ואל הארן כבר יהיה נתון את העדת, ואח״כ ונתת את הכפרת, ואיידי דנקט ליה ואזיל בעשיית הכפרת, כתב לך תחלה ונתת את הכפרת כדי לגמור כל העשיות המוטלות עליה.

ואל הארן תתן את העדת כאן צוה לתת הלוחות בארון ולמעלה שכתוב ונתת אל הארון נותן טעם ללא יסורו ממנו.

אשר אתן אליך הם הלוחות שניות שהרי פרשה זו נאמרה במ׳ יום האחרונות, והראשונות נשתברו מי״ז בתמוז שעבר.

[ואל הארון בארון].

ואל הארון תתן את העדות. פי' קודם נתינת הכפורת תתן התורה בתוכו. וא"ת מאי צריכה למימר דבר פשוט הוא שבסתום איך יתן העדות שם. וי"ל שר"ל אפי' לכסותו אם הוא מיושב כראוי לא תכסהו קודם נתינת העדות:

זו היא צורת לחם הפנים כמין תיבה פרוצה שאחז"ל:

ואל הארון תתן את העדות. כאן צוה לתת הלוחות בארון ולמעלה נתן טעם ללא יסורו:

ונועדתי לך שם. מבין שני הכרובים ממקום שהלוחות שם כדכת' וישמע את הקול מדבר אליו וגו' והאי דכתיב וידבר ה' מאהל מועד לאמרו ה"ק מאוהל מועד הי שומע הקול כשהיה חוץ לאוהל וכשהיה חוץ האוהל היה הקול בא אליו מעל הכפורת כדכתיב ובבא משה אל אהל מועד:

ונתת את הכפרת וגו׳ ואל הארן תתן וגו׳. קשה למה הצרך לומר פעם שניה ואל הארן תתן אחר שכבר אמר למעלה ״ונתת את העדות״ וגו׳? ורש״י זכרונו לברכה ישב שירצה לומר שיתן תחלה העדות ואחר כך יתן הכפרת עליו עד כאן. משמע מדבריו שהיה מקום לטעות שיתן העדות על הארון, ואין דעתי נוחה לומר שיש מקום לטעות בזה, ומה גם שאין מקום שם כי הוא מקום הכרובים, ועוד היה לו לומר בפסוק ראשון במקום תבת ״אל״ – ״תוך״ ולא היה צריך לכתב פעם שניה ״ואל הארן״. ויש עוד להקשות בזה. ורבי אליהו מזרחי זכרונו לברכה כתב בזה דברים שאינם לפי רום חכמתו. וראיתיו שרצה להסתיע לדברי רש״י מדברי ראב״ע, ובמחילה מכבודו דברי רבי אברהם אבן עזרא הם שבא לתקן המשמעות שלא יקשה לך בפסוק שהקדים נתינת הכפרת קדם נתינת העדות, ומן הראוי להקדים נתינת העדות, לזה אמר ״וכבר״ וכו׳ – לא לפרש שכל הכתוב בא לומר שלא יתן העדות למעלה מהכפרת, שזה אדרבה מובן מפסוק ראשון והטעות אדרבה מפסוק שני.

והנכון בעיני לומר, כי כונת הכתוב היא לרבות בו נתינה, לומר שאחר שיתן הכפרת על הארון לא יצאו ממנו עוד לדורות עולם, כמשפט ספר תורה אשר צוה לשום מצד וכו׳, ואמרו זכרונם לברכה (דברים רבה ט,ט) שמשפטו שאם יהיה הפרש בין שבט לשבט בספריהם שכתבו כל שבט ספר תורה אחד, יבררו הספר מספר המונח בית ה׳, ואמר כי העדות שם יהיו לבל יצאו עוד. ולזה רבה בו נתינה אחר נתינה, ולטעם זה גם כן אנו מרויחים למה הקדים נתינת הכפרת לנתינת העדות, כי לא בא אלא לומר שאחר שנתנום בארון וכסה בכפרת נתונים נתונים יהיו שמה עד עולם, והבן.

עוד ירצה, כי לא יניח העדות בארון עד שיהיה הארון שלם בכפורת הלום ולא קודם, וזה אמרו ונתת את הכפרת וגו׳, אז אל הארון תתן את העדת.

עוד אפשר לומר על פי דבריהם זכרונם לברכה (בבא בתרא יד:) שהלוחות ושברי לוחות מונחים בארון, לזה אמר שתי פעמים, אחת כנגד הלוחות השלמים והשניה כנגד השבורים.

ובדרך רמז נראה, כי בא לרמז לו שהגם שהכפרת למעלה מן העדות שהם בתוך הארון למטה מהכפרת, הם בבחינה למעלה ממנה. ולזה סדר נתינת העדות אחר הכפרת, לומר זו למעלה מזו, מה שלא היה נשמע כן אם היה מקדים לומר ״ונתת את העדות וגו׳ ונתת את הכפרת על הארון מלמעלה״, משמע שהכפרת הוא למעלה מהארון.

ונתת את הכפרת על הארון מלמעלה ואל הארון וגו׳. לא בא הכתוב לבאר הסדר איך שיגיע כל דבר לתכליתו. דא״כ להיפך מיבעי דמתחלה נתינת הלוחות בארון ואח״כ נתינת הכפרת על הארון. ותו הא כבר כתיב ונתת אל הארון וגו׳. אלא לא בא מקרא זה כ״א ללמד שתהא הכפרת על הארון למעלה. ועדיין אין הלשון מדויק כלל על הארון מלמעלה. ועוד הרבה דיוקים הכל יבא עה״נ להלן כ״ו ל״ד ברצות ה׳:

ואל הארון תתן את העדות. אתה בעצמך ולא ע״י שלוחך כמו כל הקמת המשכן וכ״כ להלן מ׳ כ׳. והנה לפי הפשט. העדות היינו הלוחות והכי מבואר במעשה שם. והא דכתיב שלא כסדרן אמרו ע״ז בירושלמי שקלים פ״ו ה״א שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ואי׳ שם דר׳ מאיר מפרש דמרומז כאן על הס״ת שניתן אח״כ בארון. וזהו כונה שניה שלמדנו מן הסדר:

ואל הארן תתן את העדות אשר אתן אליך, כבר אמר זה בפסוק ט"ז, ושם משמע שיתן את העדות טרם שיעשה הכפורת ובכאן משמע שיתנם אחר שיהיה הכפורת עשוי, וכן בפ' פקודי מבואר שבעת ששם העדות לתוכו כבר היה הכפורת עשוי, והראב"ע התפלא שה' אמר למשה שיתן העדות אל הארון והנה שברם ולא קיים מצות ה'. והנה במ"ש בפ' עקב ועשית לך ארון עץ, פי' חז"ל שלא היה זה הארון שעשה בצלאל, רק ארון אחר שיצא עמהם למלחמה, וזה למ"ד ששברי לוחות הונחו בארון אחר, וכמ"ש הר' בחיי פ' עקב, אבל למ"ד שלוחות ושברי לוחות הונחו בארון אחד י"ל כדעת הראב"ע (פ' עקב) שזה עצמו היה הארון שעשה בצלאל כמו שמוכיח ממ"ש ואשים את הלוחות בארון וגו' ויהיו שם שמשמע שנשארו שם תמיד, והוא כי במ' יום הראשונים צווה על מלאכת המשכן והארון בכללו, ואם לא היו חוטאים בעגל היה נעשה הארון תיכף להניח בו הלוחות ואחר שחטאו בעגל וה' אמר כי לא אעלה בקרבך, נבטל הצווי של מלאכת המשכן אחר שסלק שכינתו מביניהם ולא נעשה הארון, ולוחות השבורות הונחו באהל משה, וכשעלה להר לקבל לוחות השניות צוהו לעשות ארון עץ, ומשה עשה מדעתו ארון עצי שטים, באשר בצווי המשכן צוה על ארון עצי שטים, ומסתמא עשה ארכו ורחבו וקומתו כבי שנגבל במצות עשית הארון של המשכן שהיה לפי ארך ורוחב הלוחות, רק שלא צפהו זהב ולא עשה בו כפורת, והונחו בו לוחות השלמות והשבורות, ואחר שנתרצה ה' לישראל וחזר ונתרצה שיבנו המשכן לשכון בתוכם, לא הוצרך לעשות ארון אחר, כי ארון של עצי שטים כבר היה, רק שבצלאל תקנו עם שני ארונות הזהב שצפו אותו ועשה עליו כפורת מלמעלה, ובעת שנתעסק בו בצלאל שעז"א ויעש בצלאל את הארון הוציאו הליחות משם ולא החזירום לתוכו עד שנגמרו הארון והבדים והכפורת, שעז"א בפ' פקודי ויקח ויתן את העדות אל הארון, שהוא מה ששם אותם שם פעם שניה בעת נגמר ארון של בצלאל, ר"ל שתקן ארון של משה וגמרו ועשה הכפורת, ובפ' עקב אמר ואשים את הלוחות בארון, זה היה תיכף ברדתו שהיה רק והארון של עץ ובכ"ז אמר ויהיו שם כי נשארו שם לעולם כי הארון הזה היה גם במשכן, ובאשר ה' מגיד מראשית אחרית רמז כ"ז במה שכפל נתינת העדות אל הארון שתחלה אמר שיתן העדות טרם שיעשה הכפורת וזה נתקיים ששם בו הלוחות השבורות והשלמות ברדתו מן ההר, ואחר מעשה הכפורת אמר שנית ונתת את הכפורת ואת העדות תתן, וזה נתקיים ג"כ שאחר גמר מעשה בעת ששם הכפורת נתנם שם שנית כי בינתים הוציאם מן הארון, וגם י"ל שרמז לו שישים שם הס"ת לסוף מ' שנה, דקיי"ל כר"מ שהס"ת הונח בארון בפנים, והס"ת נקרא ג"כ עדות, (תחלה אמר את העדות תתן על הלוחות ואח"כ אמר ונתת את הכפורת על הארון ואת העדות תתן שאחר שישים את הכפורת על הארון יצטרך להסיר את הכפורת ותתן אל הארון את העדות שאתן אליך במשך הארבעים שנה שהוא הס"ת שנתנה שם: