שמות כג, יז

שלש פעמים וגו'. לפי שהענין מדבר בשביעית הצרך לומר שלא יסתרסו רגלים ממקומן:

כל זכורך. הזכרים שבך:

תְּלַת זִמְנִין בְּשַׁתָּא יִתְחֲזוּן כָּל דְכוּרָךְ קֳדָם רִבּוֹן עָלְמָא יְיָ:

תְּלָתָא זִמְנִין בְּשַׁתָּא יִתְחַמּוּן כָּל דְּכוּרָךְ קֳדָם רִבּוֹן עַלְמָא יְיָ

שלש. ואלה השלש פעמים שאמרתי לך לא יראו פני ריקם. הזכרים לבדם שהם בני מצות ואינם חולים שלא יוכלו לבא:

האדון ה' - והארץ שלו שלא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות כמו שמפורש בפ' כי תשא. שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך ואת פני האדון ה' אלהי ישראל. וסמיך ליה: כי אוריש גוים מפניך והרחבתי את גבולך ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות וגו'. וכן בכל מקום לפי ענין המעשה (בהקב"ה) שבפרשה קורא את הקב"ה. וגם רבותינו דרשו: הנה האדון ה' צבאות מסעף פארה בכל מקום שאתה מוצא את הלשון הזה מוציא דיורין ומכניס דיורין.

שלש פעמים בשנה יראה. להודות על החירות, ועל האביב ועל הקציר ועל האסיף, כי ממנו הכל:

אל פני האדון. יאמר אדון על מנהיג עניינים הנפסדים. אמר אם כן שהוא אדון פני העם הנראים בפרט, ובהראותם לפניו הם כעבד המקביל פני רבו, והוא גם כן אדון הקרקע, כאמרו כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי, ושלזה ראוי להודות לפניו על האביב הקציר והאסיף ביבול הארץ. ולפיכך

אל פני האדון ה'. שלשה חגים הם בשלשה זמנים, חג הפסח הוא זמן האביב, וחג השבועות הוא זמן הקציר, וחג הסכות הוא זמן האסיף ושלשתם מועדים על התבואה ועל כל צמחי הארץ ונתחייבנו בהם להודות לה' כי טוב וליראות בהם את פני האדון ה' המפרנס את עבדיו והזן את העולם כולו. ודרך הקבלה במלת את פני האדון כתבתי בפסוק וידבר (שמות כ).

שלש פעמים אהדריה קרא בשביל יראה כל זכורך.

יראה כל זכורך וגו׳. וזהו ענין תחג לי. שיהי׳ מקודש לה׳ בראיית פנים:

אל פני האדן ה׳. לא נזכר כנוי על הקב״ה בשם אדון זולת כאן ובפ׳ תשא ג״כ בפ׳ מועדות והוא משום שהזהיר הכתוב לילך ליראות בעזרה וא״כ ההכרח לעזוב את ביתו וכל אשר לו ולילך ליראות והוא דבר קשה ומופלג ע״כ אמרה רחמנא שההכרח הוא לכך. שהרי הקב״ה אדון לארץ. ובברכתו ברגלים שהמה ר״ה כל רגל למיוחד לו תלוי כל הישיבה בא״י ע״כ נצרכים אז לברכה. וע״ע פ׳ תשא:

שלש פעמים בשנה וגו' אל פני האדן ה'. ובפ' תשא אומר את פני האדון ה' אלהי ישראל, וכבר התבאר אצלי בפי' התנ"ך שכ"מ שיבא שם אלהים בכנוי אל ישראל כמו אלהי ישראל או אלהיך וכדומה, מורה על הקשר והדבוק שיש לו עם ישראל ביחוד ע"י ההשגחה המופלאה והנסים שיעשה עמהם, משא"כ כשמזכיר שם הויה או שם אלהים בלא כנוי מורה על ההשגחה הכללית, וההבאר זה עוד בפי' הספרא (אחרי סי' ק"ל) מכ"מ, וע"כ בפ' תשא שהיה אחר שנתפייס על חטא העגל, והם התיראו אז שיסיר השגחתו מהם בעבור חטאם כמו שיתבאר שם במקומו הזכיר שם אלהי ישראל להודיע שעדיין חבתו בעליהם ועז"א ה' אלהינו ה' אחד, והזכיר שם אלהינו על הדבוק שיש לו עמהם ולכן ואהבה כמו שהוא אוהב אותך, ובירמיה (לב) אמר אני ה' אלהי כל בשר וגו' ועתה לכן כה אמר ה' אלהי ישראל אל העיר הזאת וכו', שעל יעידת חורבן ירושלים שזה מצד הסרת ההשגחה קראו אלהי כל בשר, ועל יעידת הישועות העתידות שדבר שם מפסוק כ"ו ואילך הזכיר שם אלהי ישראל שזה יעשה בהשגחה המיוחדת עליהם, ועז"א אלהים אלהיך אנכי (תהילים נ׳:ז׳), וכמו שבארתי שם בפירושי עיי"ש:

ז דאם לא כן הא כבר אמור (נח"י) ונראה לי דהכי פירושו הואיל והרגלים תלויין במלאכת התבואה חג האביב חג הקציר וחג האסיף ובשביעית אסורים קצירה ואסיפה סלקא דעתך אמינא דהרגלים גם כן לא ינהגו קא משמע לן:

ח אמר הזכרים להורות שזכורך במלאפו"ם הוא כמו זכר בקמ"ץ ואמר שבך להורות שהכנוי של זכורך הוא במקום בך ולא במום שלך כי אין הזכרים קנוים לך כמו ביתך ושדך רק פירוש הזכרים שבך כלומר הנמצאים בך ובעמך: