שמות כג, יג

ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו. לעשות כל מצות עשה באזהרה, שכל שמירה שבתורה אזהרה היא במקום לאו:

לא תזכירו. שלא יאמר לו שמור לי בצד עבודה זרה פלונית או תעמוד עמי ביום עבודה זרה פלונית דבר אחר ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ושם אלהים אחרים לא תזכירו ללמדך ששקולה עבודה זרה כנגד כל המצות כלן, והנזהר בה כשומר את כלן:

לא ישמע. מן הגוי: על פיך שלא תעשה שתפות עם נכרי וישבע לך בעבודה זרה שלו נמצאת שאתה גורם שיזכר על ידך:

וּבְכֹל דִי אֲמָרִית לְכוֹן תִּסְתַּמְרוּן וְשׁוּם טַעֲוַת עַמְמַיָא לָא תִדְכְּרוּן לָא יִשְׁתְּמַע עַל פּוּמְכוֹן:

וּבְכָל פִּקּוּדַיָא דְאָמְרִית לְכוֹן תִּסְתַּמְּרוּן וְשׁוּם טַעֲוַות עַמְמַיָא לָא תִדְכְּרוּן לָא יִשְׁתְּמַע עַל פּוּמְכוֹן

ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו פירש רש"י לעשות כל מצות עשה באזהרה שכל שמירה שבתורה אזהרה היא במקום לאו ולפי דבריו יצטרך הרב לומר שיהיה לאו שבכללות שאם לא כן היו לוקין על כל עשה ועשה שבתורה אבל בזה הלאו שיכלול דברים רבים ולא יזכיר שם העבירה כלל הכל מודים שאין לוקין בו אבל כבר אמרו השמר דעשה עשה (עירובין צו) וא"כ לא הוסיף בכאן אלא עשה ובמכילתא (כאן) נחלקו במקרא זה ודרשוהו בפנים רבים ועל דרך הפשט טעמו בכל אשר אמרתי אליכם מאלהים אחרים תשמרו כי הכתוב נקשר בסופו יאמר מכל האזהרות הרבות אשר אמרתי אליכם מאלהים אחרים תשמרו מאד שלא תעבדום ולא תשתחוו להם ותחרימו הזובח להם ולא תעשו פסל וכל תמונה ועוד תשמרו שלא תזכירו שם אלהותם להזכיר "כמוש אלהי מואב" "מלכום אלהי בני עמון" (מלכים א יא לג) "אשימא אלהי חמת" (שם ב יז ל) לא ישמע על פיך שמם אפילו בלא זכר אלהות להזכיר מלכום ואשימא כלל אבל תכנה אותם לגנאי "שקוץ מואב" (שם א יא ז) "תועבת בני עמון" (שם ב כג יג) או לא ישמע בפי עובדיו על דברך כענין שאמרו רבותינו (סנהדרין סג) שלא יעשה שותפות עם הגוי וישבע לו בע"ז שלו ויתכן שיהיה לא תזכירו יוצא שלא תזכיר אותו לעובדיו לאמר באלהיך עשה עמי חסד ולא ישמע על פיך זכר שמו כלל והוא שנאמר בספר יהושע (כג ז) ובשם אלהיהם לא תזכירו ולא תשביעו ולא תעבדום הוסיף שם לבאר כי האזהרה שלא יזכיר או ישביע שום אדם באלוהי הנכר

ובכל אשר. עתה הזכיר עבודת כוכבים והטעם כל מה שאמרתי הם מצותי ומשפטי. ולא כן. משפטי אלהים אחרים. ואמר לא תזכירו שלא תזכירו שמותם להשבע בהם גם שלא ישביעו בהם עובדיה. וזה ולא ישמע על פיך שתשביע בו אחרים. שלא תאמר לעובד כוכבים השבע לי באלהיך:

ובכל אשר אמרתי אליכם - מיום התחלת הדברות עד עכשיו תשמרו. חוזר וכופל ושונה אזהרותיו. ורבותינו דרשו: לרבות שביתת כלים.

ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ושם אלהים אחרים לא תזכירו. בכל האזהרות שאמרתי צריך להשמר שלא לעבור עליהן, אבל באזהרת עבודה זרה לא יספיק להשמר מעבור עליה, אבל צריך להשמר אפילו מהזכיר שמה:

לא ישמע על פיך. אפילו על ידי אחרים לא ישמע בהסכמתך:

ושם אלהים אחרים. וסמיך ליה שלש רגלים לומר לך כל המבזה את המועדות כאלו עובד ע"א. וסמך פסח לע"א לו' מה ע"א אסורה בהנאה ואוסרת בכל שהוא אף חמץ בפסח אסור בהנאה ואוסר בכל שהוא:

ובכל אשר אמרתי אליכם מכל מה שהזהרתי אתכם בשבתות של שאר השנים תשמרו בשבתות של שביעית, ד״א לא בשביתת שור וחמור ובן אמה בלבד אני מזהירך אלא אף בכל דבר שצריך שביתה אני מזהירך כגון כלים. ד״א ובכל אשר אמרתי אליכם מיום שנתנו עשרת הדברות עד עכשו. תשמרו תהיו נזהרים חוזר וכולל כל אזהרותיו דוגמא ארור אשר לא יקים וגו', ד״א אזהרה לכל מצות עשה כמו שפרש״י. מכאן אמרו בכל התלמוד עשה דוחה לא תעשה שהרי בכלל עשה יש לא תעשה עמו, דתשמרו הוי לא תעשה. ד״א ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו. לא קאי הוא אלא אלא תעשה דאי קאי הוא אעשה א״כ כל מצות עשה ישנן בכלל לא תעשה כדאמרינן כל מקום שנאמר בו השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה והיכן ימצא עשה לבדו בלא לאו.

ושם אלהים אחרים סמכו כאן לומר בכל אשר אמרתי אליכם יש לכם להזכיר, אבל לא בשם אלהים אחרים.

ובכל אשר אמרתי וגו׳. טעם אמרו ובכל וגו׳ תשמרו ולא אמר וכל אשר וגו׳ תשמרו, יכון לומר על דרך אמרם זכרונם לברכה (מכות כג:) כי מנין מצוות עשה הם רמ״ח כנגד רמ״ח אברים של אדם ושס״ה לא תעשה הם כנגד שס״ה גידיו (זהר ח״א קע:), והוא מה שרמז שלא יאמר אדם אקים כך וכך מצוות ויספיקו לשמירתי, לזה אמר ובכל אשר וגו׳ פרוש בכל המצוות תהיו נשמרים ובחסרון אחד מהם תחסר השמירה לאותו אבר המכון לה.

ושם אלהים וגו׳. בא לומר, כשם ששמירת כל המצוות תועיל לכל אדם למנין אבריו ושס״ה גידיו, כמו כן יש שמירה לכללות האדם בכפירת עבודה זרה, שכל הכופר בעבודה זרה כמודה בכל התורה, ויחזיק בשומר ועושה כל אשר תמצא ידו עשות, ויהיו נשמרים באמצעות כפירת עבודה זרה כל איבריו וגידיו, הגם שלא עשה המצוה ההיא ולא באה לידו העברה ונשמר ממנה. ודוקא מן הסתם, אבל אם מבטל להדיא קצת מהמצוות – לא יהיה נשמר באותו אבר המכון לאותה מצוה שמבטל לצד כפירתו בעבודה זרה.

ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו. סמיכות המקראות מלמדנו דבשבת קאי ומזה למדו ב״ש שביתת כלים כדאי׳ בשבת די״ח. וא״כ מפרשי הכי. ובכל. היינו בכל דבר שעושין בו מלאכה. אשר אמרתי אליכם לקמי׳ היינו וינפש בן אמתך והגר תשמרו. אותו עשה דבן אמתך והגר קאי בכל כ״ז לב״ש. אבל לדידן יש לפרש באשר היום יום מנוחה מצוה לכל אדם מישראל לעסוק בתורה כדי שיהא נזהר בכל השבוע שאחריו. וכ״ה בש״ע או״ח סי׳ ר״צ דבשבת יש לבעה״ב לעסוק בתורה ע״ש:

ושם אלהים אחרים לא תזכירו. באשר יום מנוחה מיוחד לשירה וזמרה כלשון המשורר במזמור שיר ליום השבת. טוב להודות לה׳ וגו׳. מש״ה הזהיר כאן ביותר שלא יזכר שם אלהים אחרים בשיריו ומזה למדנו בכל הימים ובכל אופן והיינו דאי׳ במגילה די״ב ב׳ דישראל בשבת אוכלין ושותין ועוסקין בד״ת ובדברי תשבחות:

ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו. שכר בארתי בפ' בא [על פסוק והיה לכם למשמרת] שהשמירה יאמר על הגדר והסייג שעושים אל המצוה לבל יפגע במצוה גופא, הרי צותה תורה לעשות משמרת וסייגים, ומזה למדו לאסור השבותים שהם סייג בל יפגע במלאכה גופא, ובשבת (דף י"ח) לרבות שביתת כלים, ובילקוט ראיתי דברים נוספים במכלתא זו וז"ל: לפי שהוא אומר ושמת את השלחן אם שינה עובר בל"ת לכך נאמר ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו [והביא זה הרמב"ן בסוף ספר המצות], רמ"א לעשות דברי תורה עליך חוב [ר"ל שתשמרו ללמוד מה שאמרתי אליכם, וכמ"ש שמרם בתוך לבבך (משלי ד) וכמו הכתבתי בפי' משלי ובספרא בכ"מ שבא השמירה על הלמוד], ר"א אומר לעשות מ"ע ומצות ל"ת [הוא כמ"ד דהשמר דעשה נמי לאו הוא], ראב"י אומר אין לי אלא מה שפרט הכתוב שאר דקדוקי הפרשה מנין ת"ל ובכל אשר אמרתי אליכם, וכפי הנראה היה להם עוד מכלתא בפנים אחרים בפסוקים אלה, שכן ברמב"ם בסה"מ (מ"ע קלד) מביא לשון מכלתא עמ"ש כן תעשה לכרמך לזיתך והלא הכרם והזית בכלל היו ולמה יצאו להקיש אליהם מה כרם מיוחד שהוא בעשה ועוברים עליו בל"ת אף כל שהוא בעשה עוברים עליו בל"ת, ושם מפרש דברי המכלתא ולא נמצא בנוסחתנו:

ושם אלהים אחרים לא תזכירו. פעל זכר בקל מציין הזכירה בלב [אם לא כשכפל זכור אל תשכח וכמ"ש בספרא (בחקותי סי' ב') עיין בפי' שס], ובבנין הפעיל מציין הזכירה בפה, בין בפ"ע בין לפני אחרים, וע"כ במ"ש לא תזכירו היינו שלא ישבעו בשמם ושלא יעשנו בית ועד שכ"ז נכלל בלשון זה, ובסנהדרין (דף סג) לא תזכירו שלא יאמר לחברו שמור לי בצד ע"ז פלונית ולא ישמע על פיך שלא ידור בכמו ולא יגרום לאחרים שידרו בשמו, מ"ש שלא ידור נשמע גם מלשון לא תזכירו בהפעיל, רק מ"ש שלא יגרום לאחרים נשמע מלא ישמע על פיך כמ"ש בבכורות (דף ב' ע"ב), ועיין בתוס' סנהדרין שם ועיין בסמ"ג סי' לב, ומ"ש ר' נתן אומר, מובא בסנהדרין (דף קט), ומ"ש רבי אומר, בע"ז (דף מה) ובתמורה (דף כח) למד מן ואבדתם את שמם, ומ"ש ע"ז נקראת בלשון מגולה וכו', התבאר בפרשת קדושים (סי' ז') עיי"ש:

ב לכך אמרינן בכל מקום דעשה דוחה לא תעשה לפי שכל עשה יש בו גם כן לא תעשה ואם כן הוה ליה תרתי עשה ולא תעשה משום הכי דוחה את לא תעשה גרידא:

ג דאם לא כן למה לי קרא וכי תעלה על דעתך שיזכיר שם ע"א שהוא מכחיש בה ומוזהר עליו לאבדו: