שמות יט, י

וקדשתם. וזמנתם, שיכינו עצמם היום ומחר:

ויאמר ה' אל משה. אם כן, שמזקיקין לדבר עמם, לך אל העם:

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה אִזֵיל לְוָת עַמָא וּתְזַמִנוּן יוֹמָא דֵין וּמְחָר וִיחַוְרוּן לְבוּשֵׁיהוֹן:

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה בְּיוֹמָא רְבִיעַאָה אִיזֵיל לְוַת עַמָּא וְתִזְמְנִינוּן יוֹמָא דֵין וְיוֹם מָחְרָא וִיחַוְורוּן לְבוּשֵׁיהוֹן

וקדשתם היום ומחר פירש רש"י וזמנתם וכן דעת אונקלוס וכמהו אני צויתי למקודשי (ישעיהו יג ג) וכן התקדשו למחר (במדבר יא יח) ור"א אמר שירחצו במים ומה טעם היום ומחר ואין צריך לרחוץ אלא פעם אחת והנכון שיהיו קדושים שלא יגשו אל אשה ואל כל טומאה כי הנשמר מן הטומאה יקרא מקודש כמו שאמר בכהנים לנפש לא יטמא (ויקרא כא א) קדושים יהיו לאלהיהם (שם ו) וכתיב כי הכהנים לא התקדשו (דהי"ב ל ג) ר"ל לא הטהרו וכן כי אם אשה עצורה לנו ויהיו כלי הנערים קדש (שמואל א כא ו) ובידוע כי ירחצו במים והוא נלמד מכבוס הבגדים וכך אמרו במכילתא (כאן) אין כבוס בגדים בתורה שאין טעון טבילה

ויאמר. וקדשתם היום ומחר. הנה הרחיב להם זמן להתקדש שאר זה היום ומחר:

וטעם וקדשתם. שירחצו במים. ויורה על זה וכבסו שמלותם. כדרך ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ. על כן אמר משה אל תגשו אל אשה מעתה שיהיו קדושים ולא טמאים. ומי שנגש אל אשה יתקדש. כדרך והיא מתקדשת מטומאתה:

וקדשתם - לשון הזמנה, כמו: התקדשו למחר ואכלתם בשר.

וקדשתם היום ומחר. קדושה זו היא שלא יגש אל אשה גם להפריש עצמן מכל טומאה כי הנשמר מן הטומאה נקרא קדוש.

וכבסו שמלותם. מכבוס הבגדים למדנו טבילת הגוף, וכן דרשו רז"ל במכילתא אין לך כבוס בגדים שלא יהא טעון טבילה.

וכבסו שמלותם. לבא לפני בטהרה ובנקיות, ויהיו מזומנים ליום הג', נתן להם זמן כדי שיהיה להם שהות לטהר עצמם:

וקדשתם היא טבילה ובמכילתא אין כבוס בגדים שלא יהא צריך טבילה:

לך אל העם. כפרש״י דאחר שמבקשים לשמוע ממש נדרשים להכנה רבה זו. ולא שחזר הקב״ה מדבורו הראשון ח״ו שאמר שרק ישמעו בדברו עם משה. אלא שנתבארו באופן השני שישמעו שיש עוד דבור למשה בפ״ע מה שלא שמעו הם. והיינו כמו שביארנו בס׳ דברים י׳ ד׳. דעל דברות הראשונות כתיב דבר ה׳ עמכם. ועל דברות האחרונות כתיב דבר ה׳ אליכם. ללמדנו דזכור ושמור בדבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכול לדבר ואין האזנים יכולין לשמוע. והיה כל העם שומעים זכור לבד. ושמעו ג״כ שיש עוד דבור למשה ואין יודעים מה. ומשה שמע גם דבור שמור ונמצא דברות הראשונות היה דבר ה׳ עמהם ממש ודברות האחרונות היה דבר ה׳ אליהם. היינו ע״י משה אליהם:

וקדשתם היום ומחר. לא פירש הקב״ה במה יתקדשו אלא שהדבר ידוע דסתם קדושה הוא פרישות מן האשה. וכדאיתא ברבה ר״פ קדושים כל מי שהוא גודר עצמו מן הערוה נקרא קדוש ריב״ל מייתי לה מן שונמית שאמרה כי איש אלהים קדוש הוא ר״א אמר מלמד שלא הביט בה מימיו ורבנן אמרי שלא ראתה טפת קרי על סדינו. וזהו דעת רבי במכילתא דתניא לא שמענו שאמר המקום לפרוש מן האשה אלא היו נכונים והיו נכונים לג״ש מה נכונים כאן לפרוש מן האשה אף והיו נכונים לפרוש מן האשה רבי א׳ ממקומו הוא מוכרע וקדשתם היום ומחר אם על ענין טבילה יטבלו בחמישי ויהיו טהורים בהערב שמש מה ת״ל וקדשתם היום ומחר אלא שאמר המקום למשה לפרוש מן האשה וע״ע בפי׳ מקרא ט״ו:

וכבסו שמלתם. ת״א ויחורון לבושיהון. וביאורו כביסה לנקיות כמו שתרגם עה״פ וכבס שנית וטהר ויחוור. ולא משמעות טבילה דתרגומו ויצבע :

ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם. אז הסכים ה' לזה עפ"י שאלתם שינסה דבר זה בעשרת הדברות לדבר עמהם פנים אל פנים שלא באמצעות משה ויראה אם יהיו נכונים לזה ואז יקבלו כל התורה מפי הקב"ה בעצמו, וע"ז צריך קדושה וטהרה והכנה יתירה, ואמר למשה שיקדש אותם בקדושה הצפונה בדעות ובמדות ובטהרת הגוף, ובקדושה הגלויה שיכבסו שמלותם, גם י"ל שרמז בכבוס השמלות גם על טהרת הגוף שהוא שמלת הנפש, ובמ"ש וקדשתם הוא קדושה הפנימית של הדעות והמדות: