שמות יח, ט

ויחד יתרו. וישמח יתרו, זהו פשוטו ומדרשו נעשה בשרו חדודין חדודין, מצר על אבוד מצרים, הינו דאמרי אינשי גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה באפיה:

על כל הטובה. טובת המן והבאר והתורה ועל כלן אשר הצילו מיד מצרים, עד עכשיו לא היה עבד יכול לברוח ממצרים, שהיתה הארץ מסגרת, ואלו יצאו ששים רבוא:

וַחֲדִי יִתְרוֹ עַל כָּל טַבְתָא דִי עֲבַד יְיָ לְיִשְׂרָאֵל דִי שֵׁזְבָנוּן מִידָא דְמִצְרָאֵי:

וּבְדַח יִתְרוֹ עַל כָּל טַבְתָא דְעָבַד יְיָ לְיִשְרָאֵל דִּיהַב לְהוֹן מַנָא וּבֵירָא וְדִי שֵׁיזְבִינִין מִן יְדָא דְמִצְרָאֵי

ויחד. מגזרת חדוה. והיה ראוי להיותו על משקל. ויפת בסתר לבי. וישב ממנו שבי. רק נפתח החי"ת בעבור שהוא מן אות הגרון. ונשאר הדל"ת דגוש כאשר היה. ולא אדע בכל המקרא אות דגוש בסוף המלה. רק אם היה בג"ד כפ"ת שיתחברו ב' שואין שהם בסוף. כמו וישב ממנו. וישת מן היין רק עם אחד מהמלכים. לא מצאנוהו דגוש רק פת"ח.והם שנים ויחד יתרו אל יחד בימי שנה:

ויחד - מגזירת (חדה) [חדות] כמו: עוז וחדוה. כדין כל תיבה של בג"ד כפ"ת שמגזרת חטופי למד פעל שסופם דגשים. מן בכה ויבך. מן פתה ויפת בסתר לבי. יפת אלהים ליפת. אל תוסף על דבריו. מן שבה וישב.

ויחד יתרו על כל הטובה. לא שמח על אבדן מצרים כראוי למקנא לכבוד קונו, כענין ישמח צדיק כי חזה נקם אבל שמח על טובתם של ישראל, כמרחם על דמעת העשוקים:

ויחד. פירש"י נעשה בשרו חידודין חידודין וגו' ואמר רבינו תם דמצא סמך לדבר כפרש"י ולששן עבד מצרי ירחע ויתן את בתו לירחע עבדו לאשה. חשיב י"ג מירחע עבד ששן עד אלישמע ודריש בפסוק זה ישמעאל בן נתניה בן אלישמע שהיה מן הנתינים מכאן לגר שחזר לסורו עד י"ד דורות שהיה שופך דמים ועושה מעשה ארמי ושלשה דורות לא קא חשיב לפי שגר מצרי אינו גר עד שלשה דורות ומשם ואילך תמצא עשרה דורות:

ויחד יתרו שיחד לבו לאל אחד ונעשה יהודי. ד"א מלמד שנעשה בשרו חדודים חדודים על אבדן מצרים:

ויחד יתרו על בגימ' הן עלה בשרו חדודים:

ויחד יתרו. שמח בדבר מלשון (דברי הימים א ט״ז:כ״ז) עז וחדוה במקומו. ועוד יש לומר ויחד מלשון אחדות לפי שנתגייר וייחד את הש"י וברך אותו שנאמר ברוך ה' אשר הציל אתכם.

ובמדרש ויחד יתרו נעשה בשרו חדודין חדודין והיינו דאמרי אנשי גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה באפיה, ובאור עד עשרה דרי כי יתרו היה עשירי למצרים בנו של חם והיו המצריים אנשי בריתו וקרוביו ואף בני מצרים ובני מדין קרובים היו שהרי מדין בנו של אברהם היה מקטורה, ואברהם יצא משם בנו של נח, ומצרים בנו של חם שנאמר (בראשית י׳:ו׳) ובני חם כוש ומצרים, וכשם שהיו עשרה דורות מנח ועד אברהם כך תמצא עשרה דורות מחם בן נח עד מדין בן אברהם ועשרה דורות ממצרים בן חם עד יתרו שהוא מבני מדין, ועל כן דרשו עד עשרה דרי שהרי יתרו אע"פ שנתגייר ונבדל לגמרי מהם מ"מ בשרו יכאב עליו בפורענותם אף בדור עשירי.

ויחד יתרו לשון שמחה כמו תחדהו בשמחה דתהלים והוא ממשקל וישב ממנו שבי, ויפת בסתר לבי. כאן פרש״י דאמרי אינשי גיורא עד עשרה דרי וכו׳ ואסמכוה אינשי אקרא גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה'. וי״מ מישמעאל בן נתניה שהיה דור עשירי לגר מצרי ונקם הוא נקמתם מישראל.

אשר הצילו מיד מצרים שהיו ראויים להשתעבד עדיין בגזרת בין הבתרים.

ויחד יתרו. שמח על הטובה כי לא היה יודע דשלא כדין היו עושין להן להשתעבד בהן:

ויחד יתרו. תרגום אונקלוס ״וחדי״. וצריך לדעת למה ידבר הכתוב כאן ארמית ולא אמר לשון ברור שהוא לשון הקדש. והגם שאמרו זכרונם לברכה (סוטה לב,א) בשבעים לשון, אף על פי כן דבר יגיד בשנותו את טעמו.

ונראה כי יודיע הכתוב כי מרוב השמחה נתחדד בשרו, כי תמצא כשתהיה לאדם שמחה והוא דבר שלא כפי המשוער במושג הרגיל תולד בו הרגשה בהרכבת מזגו, ולפעמים יתעלף ולפעמים יסתכן ממש. ועין מה שפרשתי בויגש בפסוק (בראשית מה:כו) ״לאמר עוד יוסף חי״. והנה יתרו הגם שקדם אצלו ידיעה מבשורות הטובות, אף על פי כן כששמע תוכן הנס, ומה גם ברדיפת המלאך אותם כמו שפרשתי בפסוק (ח׳) ״ויספר משה״ והצילם ה׳, נתחדד בשרו. ודבר זה מורגש הוא אצל כל בעל חי מרגיש.

על כל הטובה וגו׳. היינו הכבוד והגדולות שעשה לשעה. כמו העננים והמן ובאר:

אשר הצילו מיד מצרים. היא עולה על הכל. באשר היא טובה נצחית ושקולה נגד הכל:

ויחד יתרו. ספר ששמחת יתרו היתה בעבור טובת ישראל ולא בעבור רעת המצרים, ומזה אמרו חז"ל שנעשה בשרו חדודיו חדודין, [כפי הנראה הבדילו בין חדוה ליתר לשונות המורים על השמחה שחדוה מורה שמחה כממית רוחנית המתגברת על עצב החיצוני כמ"ש ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם (נחמיה ח׳:י׳), ועמ"ש עוז וחדוה במקומו אמרו חז"ל כאן בבתי גואי, כי בבתי בראי בכי ועצב שמורה המעטת השפע, אבל בבתי גואי הגבר החדוה הפנימית על העצב בחיצון, כי המקור הפנימי ישפיע תמיד, ועז"א תחדהו בשמחה את פניך, שהגם שיהיה בחיצוניותו דרך עוצב, תחדהו ששמחה פנימית הנמצא את פניך בבתי גואי וע"ז הוכיחו ממלת ויחד שהיה ג"כ עצב ויגון], ומה ששמח יתרו גם על רעת מצרים היה יען שנצמח מזה טיבת ישראל אשר הצילו מיד מצריים, וגם רמז שמעתה יחד יתרו את ה' והאמין שה' אחד ולא נמצא פועל טוב ופועל רע כדעת המשנים, כי ראה שגם הרעות היו לתכלית טוב, שע"י רעת המצרים הציל את ישראל:

צ פירוש קמטין קמטין והוכחתו מדשינה מלת וישמח וכתיב ויחד:

ק דאם לא כן בויחד יתרו לחוד סגי כיון דקאי אדלעיל דכתיב ויספר משה וגו' אבל מויצילם ה' דלעיל לא שמעינן לה דהתם במה שנעשה לפרעה ולמצרים שעל ידם היתה הצלה קמיירי: