שמות יח, ו

ויאמר אל משה. על ידי שליח:

אני חתנך יתרו וגו'. אם אין אתה יוצא בגיני צא בגין אשתך, ואם אין אתה יוצא בגין אשתך צא בגין שני בניה:

וַאֲמַר לְמשֶׁה אֲנָא חֲמוּךְ יִתְרוֹ אָתֵי לְוָתָךְ וְאִתְּתָךְ וּתְרֵין בְּנָהָא עִמַהּ:

וַאֲמַר לְמשֶׁה אָנָא חָמוּךְ יִתְרוֹ אָתֵי לְוָותָךְ לְאִתְגַיְירָא וְאִין לָא תְקַבֵּל יָתִי בְּגִינִי תְּקַבֵּיל בְּגִין אִנְתְּתָךְ וּתְרֵין בְּנָהָא דְעִמָהּ

ויאמר אל משה אני חותנך יתרו בא אליך שלח לו הדבר באגרת כתוב בה כן כי השליח לא יאמר אני חותנך אבל יאמר הנה חותנך יתרו בא אליך וכן לא יתכן שיאמר לו ככה פה אל פה כי יאמר הנה באתי אליך ואין דרך להזכיר שמו אני פלוני כי בראותו אותו יכירנו וכמהו ויאמר חירם מלך צר בכתב וישלח אל שלמה (דהי"ב ב י)

ויאמר. וכבר אמר אל משה לפני בואם על ידי שליח או באגרת כתובה. אני חותנך יתרו ואשתך שהיא העיקר. ושני בניה הבאים עמה:

ויאמר - שליח יתרו אל משה.

אני חותנך יתרו. הקדים להודיעו דרך מוסר למען יוכל להכין מקום לשבתם, כאמרם ז"ל (נדה פרק כל היד) אל תכנס לביתך פתאום, כל שכן לבית חבירך:

ואשתך ושני בניה עמה. היה ראוי שיאמר ושני בניך כשם שאמר חותנך ואשתך, אבל דרך הכתוב לייחס הבנים אל האשה וכן כתוב (בראשית מו) אלה בני לאה, והבנות לאב כי כן כתוב (שם) ואת דינה בתו.

ויאמר שלוחו של יתרו למשה.

אני חתנך יתרו וגו'. וא״ת יתרו שהיה עניו גדול כמו שמצינו שאמר למשה מדוע אתה יושב לבדך, אין ד״א שישלח לגדול כמשה דברים כאלו. אלא ענני כבוד היו מקיפים את ישראל והשלוחים נכנסים תוך הענן וקשר לו האגרת בחץ וזרקו פנימה. תנחומא.

ויאמר אל משה אני חותנך יתרו. ע"י שליח ומקרא קצר הוא א"נ הכי אמר ליה במצרים כשהביא את צפורה למדין ואמר לו משה אינו יכול לשוב כי ה' הוציא ע"י את ישראל ממצרים אמר לו יתרו הנח את צפורה שאוליכנה אחר שילוחיה אותה ובניה וכשתוציאם אני חותנך יתרו בא אליך למקום שאשמע שאתה שם ואשתך ושני בניה עמה ועתה בא ומשה כשידע שהוא בא יצא לקראת חותנו:

אני חתנך וגו׳ ואשתך וגו׳. טעם ששנה הכתוב סדרם כאן מסדר שכתב בפסוק שלפני זה שהקדים הבנים לאשה, יתבאר על פי דבריהם זכרונם לברכה (מכילתא; שמות רבה כז,ב) שאמרו אם אין אתה יוצא בגיני וכו׳, אם כן ממטה למעלה סדרם הכתוב, לזה הקדים האשה לבנים, שאם לא יעשה בשבילה יעשה בשביל הבנים, מה שאין כן כשהודיע הכתוב ביאתם למדבר וסדרם סדר החשוב חשוב קודם הקדים הבנים. והגם שהקדים שם יתרו לבנים וכאן סדרו קודם לאשה שיורה שהוא למטה ממנה, הוא יתרו דבר בענוה ושפלות אבל הכתוב כבדו והקדימו לצד היותו חותנו של משה וצריך לכבדו אפלו משה, דכתיב (שמואל א כד:יא) ״ואבי ראה גם ראה״.

ושני בניה עמה. טעם אמרו עמה, נתכון לומר חלוקה רביעית, שאם אין אתה עושה בגינה לבד ולא בגין בניה לבד, צרף כבוד שניהם וצא.

ויאמר. ע"י שליח או אגרת, אני חותנך ר"ל אני בא בפ"ע להתגייר ולחסות תחת כנפי השכינה, ואשתך בפ"ע, וע"כ אמר במדרש שהשם אמר למשה שיקרב אותו כי הוא גר צדק, וסמכותו עמ"ש אני, ר"ל ויאמר אליו אני, היינו הקב"ה שנקרא אני, שהוא שם משמות ה' כמ"ש אני והו הושיעה נא:

ל מדכתיב אחריו ויצא משה לקראת חותנו והא דכתיב אני חותנך בא י"ל דכן אמר יתרו לשליח שיאמר בשמו כן:

מ דאם לא כן היל"ל אני חותנך יתרו ואשתך וגו' באים אליך ולמה הפסיק בין יתרו ואשתך וגו' אלא הכי אמר ליה אני בא אליך וצא בגיני ואם אין וכו' (נח"י) ולי נראה דמלשון אני דייק:

נ י"ל כיון דצריך לדרוש כן לעיל גם הכא צריך לדרוש כן (הרא"ם):