שמות יח, ה

אל המדבר. אף אנו יודעין שבמדבר היו, אלא בשבחו של יתרו דבר הכתוב, שהיה יושב בכבודו של עולם ונדבו לבו לצאת אל המדבר, מקום תהו, לשמוע דברי תורה:

וַאֲתָא יִתְרוֹ חֲמוּהִי דְמשֶׁה וּבְנוֹהִי וְאִתְּתֵהּ לְוָת משֶׁה לְמַדְבְּרָא דִי הוּא שָׁרֵי תַמָן לְטוּרָא דְאִתְגְלֵי עֲלוֹהִי יְקָרָא דַיְיָ:

וְאָתָא יִתְרוֹ חָמוֹי דְמשֶׁה וּבְנוֹי דְמשֶׁה וְאִנְתְּתֵיהּ לְוַת משֶׁה לְמַדְבְּרָא דְהוּא שָׁרֵי תַּמָּן סְמִיךְ לְטַוְורָא דְאִתְגְּלֵי עֲלוֹי יְקָרָא דַיְיָ לְמשֶׁה מִן שֵׁירוּיָא

ויבא. הזכיר הכתוב דרך מוסר בבואו אל משה כי יתרו הולך בראשונה. ואחריו בני משה אחריהם האשה כמשפט:

אשר הוא חנה שם. כי ימים רבים חנה שם:

חונה ב' במסורה. הכא ואידך חונה מלאך ה' סביב לידאיו מלמד שלא הוצרך יתרו לשאול על אהל משה אלא ראה ענן קשור עליו ובזה הכידו וזהו חונה מלאך ה' סביב ליראיו. אל המדבר אשר הוא חונה שם:

ויבא יתרו. ולפיכך שהיו עמו כמו שפי' למעלה ויבא יתרו ובניו ואשתו אל משה אל המדבר ואיזה מדבר הר האלהים מדבר סין:

אל המדבר וגו׳. פרוש, ואם תאמר מנין ידעו מקום חנותו במדבר הגדול? לזה אמר אשר הוא חונה שם וגו׳, פרוש, וכבר הודיעו משה מקום אשר דבר אתו שם האלהים, ואמר אליו (שמות ג:יב) ״תעבדון את האלהים על ההר הזה״, והודיעו ההר שעליו יקבלו התורה. והוא אמרו ״אשר הוא חונה שם הר״ וגו׳ הידוע אצלו. ותמצא שאמרו זכרונם לברכה (שמות רבה פ״ד) שאמר משה ליתרו ענין קבלת התורה, וכתבתיו בתחלת הפרשה, ותהיה הודעת הר האלהים מכלל מה שהודיעו.

אל משה. ע׳ בס׳ בראשית מ״ו ל״א מש״כ שהביאה בשביל אותו אדם נקרא בא אליו. כך אפילו עוד לא באו למשה אלא בשבילו בא אל המדבר נקרא באו אל משה:

הר האלהים. הודיע הכתוב דמש״ה בא יתרו לשם משום שהוא הר האלהים. ידע ממשה סגולת אותו הר להשגת רוה״ק. והוא השתדל להשיג אותה מעלה כאשר יבואר עוד:

ויבא יתרו וגו' ובניו ואשתו. הקדים את בניו לחביבותם בעיני משה ובפרט למ"ד אחר מ"ת בא יתרו שמאז פירש א"ע מן האשה, ולמ"ד שבא קודם מ"ת צ"ל שמשה מעת שהוציא מים מצור החלמיש בחורב לא חזר לרפידים, כי היה קרוב לשם ולשם באו תמיד לשאוב מים, וכמו שיתבאר עוד לקמן (יט ב'):