שמות יח, כג

וצוך אלהים ויכלת עמד. המלך בגבורה אם יצוה אותך לעשות כך תוכל עמוד, ואם יעכב על ידך לא תוכל לעמוד:

וגם כל העם הזה. אהרן נדב ואביהוא ושבעים זקנים הנלוים עתה עמך:

אִם יָת פִּתְגָמָא הָדֵין תַּעְבֵּד וִיפַקְדִנָךְ יְיָ וְתִכּוֹל לְמֵיקָם וְאַף כָּל עַמָא הָדֵין עַל אַתְרֵהּ יְהַךְ בִּשְׁלָם:

אִין יַת פִּתְגָמָא הָדֵין תַּעֲבֵיד דְּתֵיהֵי פָנֵי מִן דִּינָא וְיַפְקְדִינָךְ יְיָ פְּקוּדַיָא וְתֵיכוּל לְמֵיקָם לְמִשְׁמָעֵהוֹן וְאוּף אַהֲרן וּבְנוֹי וְכָל סָבַיָא דְעַמָא הָדֵין עַל אֲתַר בֵּי דִינְהוֹן יֵיתוּן בִּשְׁלָם

וי"ו ויכלת. כפ"א רפה בלשון ישמעאל. אם תעשה את הדבר הזה ויתן לך השם רשות לעשותו אז תוכל לעמוד. והנה מלת עמוד שם הפועל. כמו עמוד פתח האהל. גם פשוטה ועורה וחגורה על חלצים.

וטעם וגם כל העם הזה כי בעלי הריב שהיו נצבים לפניו יש מהם שלא יוכל לדבר אליך לשפטם והנה בשובם לאהליהם תתחזק המריבה ביניהם. רק עתה יבא כל אחד על מקומו שהוא אהלו בשלום:

וצוך אלהים - כשיצוך אלוה לשפטם.

ויכלת עמוד - ע"י מסייעך.

וגם כל העם הזה - הנצב עליך מן הבקר ועד הערב יבא מהרה איש איש אל ביתו בשלום.

על מקומו יבא בשלום. אחר שיתברר הדין בכל כך בתי דינין, ידע כל בעל דין שפסק הדין היה אמתי ולא יוסיף לריב, כאמרם ז"ל דאזיל מבי דיין דינא שקיל גלימיה, ליזיל ולזמר בארחא:

וצוך ב'. הכא. ואידך וצוך לנגיד פי' אם יצוך אלהים בזה תוכל להיות נגיד כי בענין אחר לא תוכל לעמוד:

על מקומו ב' במסו' דין. ואידך והתבוננת על מקומו ואיננו לומר אם תעשה דין למטה הרי הוא שלום ואם לאו יעשו לו דין למעלה וזהו והתבוננת על מקומו ואיננו:

על מקומו ביתו ואהלו.

יבא בשלום שלא יצטרכו לבא עדיך כי שכניהם יהיו להם דיינים.

את הדבר הזה תעשה. שתעשה את הדבר הזה:

וצוך אלהים. שיסכים הק"ה על העצה הזאת שאמרתי לך:

ויכלת עמוד. אז תוכל לעמוד:

אם את הדבר וגו׳ וצוך וגו׳. צריך לדעת כונת אמרו וצוך, אם להמלך בגבורה הוא אומר, כבר אמר לו כן פעם אחת, דכתיב (שמות יח:יט) ״איעצך ויהי אלהים עמך״, ומה צרך בכפל הדברים. ואולי שנתכון לומר לו תשובה על מה שיטעון כי סוף כל סוף הוא מונע מעצמו המצוות, ואין ממדת הצדיקים להקל מעליהם המצוות, הגם כי ייעף וכי יגע, כי אדם לעמל יולד (איוב ה:ז) בעמלה של מצוה. לזה אמר אליו וצוך אלהים וגו׳, פרוש כי הנה ידוע הוא עצם הכח אשר יצטרך לאיש נביא, וצא ולמד ממאמרי דניאל (דניאל י:ז) בדבר אליו מלאך, ומזה תשכיל לדברות אל. ולזה תמצא שאמרו זכרונם לברכה (נדרים לח,א) אין נבואה שורה אלא על גבור. והן אמת כי משה זכך גופו ולא יארע לו התשות כח, אבל על כל פנים לא יכול להתאזר כל כך כשיהיה חלש בטבעו. ולזה אמר אליו כי יותר במצוה זו שיכולה להתקים על ידי אחרים כדי שיקים מצות הנבואה שאינה יכולה להתקים על ידי זולתו. והוא אמרו אם את וגו׳ וצוך אלהים, פרוש כאשר יצוך אלהים המצוות אשר הוא מצוך בהודעת התורה והמצוה תוכל עמד בהם, פרוש יהיה בך כח לעמד בהם. ואולי כי דקדק לומר לשון עמידה לומר כי יהיה בו כח לקבל הנבואה מעמד, כאמרם זכרונם לברכה (זהר ח״א קעא,א) כי שאר הנביאים היו נופלים על פניהם מה שאין כן משה דכתיב ״ונצבת שם״ וגו׳ (שמות לד:ב), ״פה עמד עמדי״ (דברים ה:כח). ולזה אם לא יקל מעליו זה יהיה לו סבה שיגרע מצדיק עינו חס ושלום ולא יוכל עמד.

אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים. ודאי משה לא יעשה דבר זה עד אחר שיצוה לו ה' וצריך הוא להמלך בגבורה תחילה וא"כ היה לו להפך הסדר ולומר וצוך אלהים קודם אם את הדבר הזה תעשה ונראה שקאי על מ"ש והזהרת אתהם את החוקים ואת התורות וגו', ואח"כ ואתה תחזה מכל העם וגו'. כי צריך אתה ללמדם תחילה משפטי ה' כי לאו כל כמיניה למנות דיין דלא גמיר ולא סביר, וע"ז אמר אם את הדבר הזה תעשה ללמדם תחילה חקי האלהים ותורותיו אז וצוך אלהים יכול להיות שיסכים הקב"ה על ידך אבל קודם זה ודאי לא יסכים.

ומ"ש וכל העם הזה על מקומו יבא בשלום. נראה שחסר כאן תיבת איש כי הל"ל איש על מקומו וגו' ופירושו שכל איש פרטי ישב בשלום תחת גפנו ותאנתו כשיש דין למטה ושלום על ישראל ומדלא קאמר איש ש"מ שמדבר במקום כללי המיוחד לכל העם בכלל כאחד ואין זה כ"א א"י כמ"ש (דברים טז כ) צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ. פירש"י כדאי הוא מנוי הדיינים הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבן על אדמתם לכך לא נאמר כאן ישב בשלום אלא יבא בשלום לומר שבזכות מנוי דיינים כשרים יבא כל העם הזה על מקומו המיוחד לכל העם והוא אדמת ישראל, לשם יבא כל העם בשלום שמה שהרי עדיין לא באו שמה והורה שהחמס מקלקל הארץ ודור המבול יוכיח וגלו בעבור העדר המשפט שנאמר (ישעיה א כג) יתום לא ישפוטו וגו' ולעתיד ציון במשפט תפדה (שם א כז) ואמר על משה ויכלת עמוד כאן וגם כל העם על מקומו יבא בשלום. הוציא את משה מן הכלל כי כבר נגזר עליו בפסוק עתה תראה את אשר אעשה לפרעה וגו' (שמות ו א) שמשה לא יבא שמה על כל פנים.

אם וגו׳. יהיה מזה ג׳ תועליות. א׳ וצוך אלהים. כבר נתבאר כ״פ דצווי משמעו קבלות בתורה שבע״פ. שמלבד שהיה משה חכם בפלפולה של תורה להעלות ע״פ י״ג מדות הלכות מחודשות עוד היה משה רבינו רגיל ליכנס בא״מ לחזור על לימודו ושם היה מקבל שפע תורה שבע״פ הלכות פסוקות כמש״כ בס׳ במדבר ז׳ פ״ט ובכ״מ. ואמר יתרו שבזה שתהא השעה פנויה תוכל לשמוע יותר קבלות תורה שבע״פ. שאין לזה שיעור. וכן פי׳ בת״י אם ית פתגמא הדין תעבוד דתהי פנוי מן דינאי ויפקדינך ה׳ פקודיא. ב׳ ויכלת עמוד. לסבול טורח העם. ג׳ וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום. לפי הפשט שלא יהיו ניצרכים ללכת למרחוק לבקש משפט. אלא במקומו יבא בשלום :

אם את הדבר הזה תעשה מעצמך, אז יסכים ה' ע"ז וצוך אלהים, שאז יצוה אותך ע"ז בתורת מצוה עד שתהיה מצווה ועושה למפרע, וזה יהיה לתועלת בין לך במה שיכלת עמוד ולא תבול, [וגם ר"ל שע"י לא תפול ממדרגת הנבואה והדבקות במה שתהיה טרוד תמיד בדברי ריב ומשפט], ואם לתועלת העה שמעתה לא יצטרכו לנוע דרך רחוקה ממקומה עד מחנה לויה מקום משה להשיג משפט שלום כי גם על מקומו ואצל ביתו יבא בשלום, כי יהיו השופטים מצויה בכל המחנה:

צ פירוש כאלו אמר ואם צוך אלהים ויכלת עמוד. דאם לא כן מאי וצוך אלהים מהיכן ידע שיצוהו השם כמו שהוא מייעץ לו:

ק דאי אפשר לפרשו על הבעלי דינים כיון שבמדבר לא היו עובד אדמה ולא בעלי מלאכות ואף על גב דנראה מן הכתובים שישב משה לבדו מכל מקום דרשו רז"ל שנלוו עמו אף קודם עצת יתרו מדכתיב גם אתה גם העם. (מהרש"ל) גם לרבות אהרן כל לרבות נדב ואביהוא ובכלל הרבוי של אהרן הם הזקנים אבל נדב ואביהוא אינם בכלל זה שהרי עדיין לא היו זקנים לכך מרבה אותם ברבוי אחד אבל לא רצה לחשוב הכא חור כיון דיש מדרש שכבר מת אם כן מה תועלת לחשוב אותו: