שמות יז, יד

כתב זאת זכרון. שבא עמלק להזדוג לישראל קדם לכל האמות:

ושים באזני יהושע. המכניס את ישראל לארץ, שיצוה את ישראל לשלם לו את גמולו, כאן נרמז לו למשה שיהושע מכניס את ישראל לארץ:

כי מחה אמחה. לכך אני מזהירך כן, כי חפץ אני למחותו:

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה כְּתָב דָא דוּכְרָנָא בְּסִפְרָא וְשַׁוִי קֳדָם יְהוֹשֻׁעַ אֲרֵי מִמְחָא אֶמְחֵי יָת דוּכְרָנָא דַעֲמָלֵק מִתְּחוֹת שְׁמַיָא:

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה כְּתוֹב דָּא דוּכְרָנָא בְּסֵפֶר סָבַיָיא דְמִלְקַדְמִין וְשַׁוִּי פִּתְגָמַיָא הָאִינוּן בְּמִשְׁמָעֵיהּ דִּיהוֹשֻׁעַ אֲרוּם מִימְחָא אֶמְחֵי יַת דּוּכְרָן עֲמָלֵק מִתְּחוֹת שְׁמַיָא

כתוב זאת זכרון בספר אמר רבי אברהם כי הוא ספר נודע והוא "ספר מלחמות ה'" (במדבר כא יד) וכתוב בו המלחמות שעשה השם בעבור יראיו ויתכן שהיה מימות אברהם ואין בדבריו אלה רק תואנה והנכון בעיני כי "בספר" ירמוז לספר התורה כענין שכתוב (דברים לא כו) לקוח את ספר התורה הזה יאמר כתוב זאת בספר תורתי שיזכרו בני ישראל מה שעשה עמלק כי מחה אמחה את זכרו ונתתי נקמתי בו ביד עמי ישראל וזו היא המצוה שכתוב לנו במשנה תורה (דברים כה יז) זכור את אשר עשה לך עמלק ואמר ושים באזני יהושע לצוותו להזכיר לישראל את כל התלאה אשר באה להם על ידו כי הוא היודע ועד וירמוז כי אחרי שיירשו הארץ ימחו אותו כי מצוה עליהם תחלה להכרית שבעת הגוים וינחלו הארץ זהו שנאמר שם (כה יט) והיה בהניח ה' אלהיך לך וגו' ואם היה בימי יהושע בן נון כן היה מזהירם למחות אותו אבל נשאר הארץ לרשתה בימיו הרבה מאד (יהושע יג א) ולא הגיע זמנה עד מלוך שאול

כתב זאת זכרון בספר. זו הפרשה בשנת הארבעים נאמרה. והעד שאמר בספר בפתחות הבי"ת הנודע. והוא ספר התורה. או ספר אחר היה להם ויקרא ספר מלחמת ה'. ואיננו אתנו כאשר אין לנו ספר הישר. ומדרש עדו ודברי הימים למלכי ישראל. וספרי שלמה.

וטעם באזני יהושע. כי השם ידע כי הוא עתיד להלחם עם מלכי כנען.

וטעם כי מחה אמחה. בעבור שהכעיס את השם. כי אלופי אדום נבהלו מפחדו בעבור האותות שעשה במצרים ובים. וככה מואב ופלשת. והנה זה עמלק שמע גבורות השם בעבור עמו ישראל והנה בא ממקום רחוק להלחם עם ישראל ולא פחד מהשם. וכן כתוב ולא ירא אלהים. וי"א כי עמלק היה שם המלך בעבור שאמר הכתוב את עמלק ואת עמו. או עם אחר נתחבר עמו:

באזני יהושע - שימלוך עליהם ויקיים מצותי, למחות את שם עמלק.

כי מחה אמחה וגו' - כי אני רוצה שימחה את שמו.

כתוב זאת זכרון בספר. פרשת זכור:

ושים באזני יהושע. ושים איזה זכרון באזני יהושע, וזה עשה משה בבנין המזבח ובתפלתו אז, ובמה שאמר כי יד על כס יה:

מחה אמחה את זכר עמלק. שאחרים גם את בהמתם, כאמרו והחרמתם את כל אשר לו משור עד שה וכו':

כי מחה אמחה. מחה בעולם הזה אמחה לעולם הבא:

את זכר עמלק. זכר זה המן ועמלק כמשמעו:

זכרון בספר ושים באזני ר"ת זבוב שרץ אחר דמן של ישראל כזבוב:

מחה אמחה בגי' זה המן. אמחה ב' במס' הכא ואידך במבול מה התם נמחו כל אשר בארץ אף עמלק צריכים למחותו שלא ישאר לו שום זכר ולכך נענש שאול שהשאיר לו שום זכר:

כי מחה אמחה. מחה תחלה בשמים ואח"כ אמחה בארץ וזהו שאמרו רז"ל אין אומה נופלת עד שיפול שרה תחלה שנאמר (ישעיה לד) כי רותה בשמים חרבי ואחר כך על אדום תרד. ובמדרש כי מחה בעולם הזה, אמחה לעוה"ב. מתחת השמים עליהם אמר ירמיה (איכה ג) תרדף באף ותשמידם.

כתב אבל לא על פה שמא יבא לידי שכחה לזמן מרובה כי המחיה תלויה לכשימלוך מלך ישראל כדכתיב והיה בהניח לך וגו'

זאת זכרון בספר מה שעשה עמלק. שאני רוצה שיהיה נגלה סרחונו וידעו למה אמחנו. זכרון בספר בספר הידוע והוא ספר מלחמות ה'. ובעונותינו איננו אתנו כאשר אין לנו ספר הישר. ומדרש עדו. ודברי הימים למלכי ישראל וספרי שלמה.

ושים באזני יהושע שהרי התחיל במצוה וימסור ספר זכרון זה לשופט הבא אחריו לזכרון וכענין זה ימסרנו שופט לשופט ספר זכרון זה עד שיעמוד מלך לישראל ויהיה לזכרון ולא יתמהו על מה אמחנו. ואין לפרש ושים באזני יהושע להלחם הוא בעמלק שהרי לא נלחמו בו ישראל עד שאול.

את זכר עמלק לפי שאלופי אדום ואילי מואב וכנען ופלשת נבהלו מגאולת מצרים וזה שמע הכל ובא ממקום רחוק להלחם עמהם ולא פחד מהקב״ה.

כי מחה אמחה את זכר עמלק. כתוב אחד אומר אמחה דמשמע דהוא בכבודו ימחה וכתוב א' אומר תמחה דמשמע שמצוה לישראל למחותו. לא קשייא כאן קודם שפשט ידו בזבול כאן לאחר שפשט ידו בזבול. כלומר קודם שיפשוט ידו להחריב בה"מק מצוה הקב"ה שימחו את זכר עמלק אבל לאחר שפשט ידו בבית המקדש הוא בכבודו ימחה וזהו שאמר כי מחה אמחה וכתיב כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור ויעשה מלחמה עמו בעד ישראל למען שמו אמן:

כתב זאת. שעשה עמלק:

כי מחה אמחה. ורוצה אני שיודיע סרחונו וידעו למה אמחנו ולא יזקקו עוד לישראל:

כי מחה בשמים אמחה בארץ מחה בעולם הזה אמחה בעולם הבא:

ושים באזני וגו׳. צריך לדעת למה נתיחד מאמר זה ליהושע לבד. ואולי כי לצד שראה יהושע עוצם הכעסת עמלק ותקפו, ולא היה בו כח לעשות בו כליון אלא שהחלישם לבד, ויש בלבו של צדיק איך לא עשה ה׳ מה שראוי לעשות ברשע זה, לזה בא ה׳ להפיג צנתו וצוה למשה לאמר לו באזנו, פרוש כי הדבר הוא להשיב למה שבלבו של יהושע, ואמר לו כי לא ידאג על הדבר, ״מחה אמחה״ וגו׳, ודבר ה׳ כאלו כבר היה, ותהיה זאת נחמתו.

וטעם כפל ״מחה״ וגו׳, אולי שרמז לנו זמנים שימחה בהם: א׳ בימי שאול, וכנגדו אמר ״מחה״, ב׳ בימי מרדכי, וכנגדו אמר ״אמחה״, ואחת לעתיד, וכנגדו אמר ״מתחת השמים״.

חסלת פרשת בשלח

כתב זאת זכרון בספר. מה שאומר לך כי מחה אמחה וגו׳ תכתוב בספר וגם ושים באזני יהושע. זה הענין. ולפי הנראה הוא מיותר. שהרי כל דבר ה׳ למשה נכתב בספר התורה גם בלי דבר ה׳ שיכתוב לזכרון וגם ענין שים באזני יהושע אינו מבואר. אבל מתחלה יש לבאר גוף המאמר כי מחה אמחה את זכר עמלק. אם הכונה למלכות עמלק. על מה קבעו חז״ל מצות זכירה זו לדורות אחר שכבר נמחית מלכות הרשעה זו מה״ע. ואם אפי׳ יש איזה אנשים מזרע אומה זו בעולם מה זה ענין. ואם הכונה שיהא נשכח שמו וזכרו. זה א״א כלל. שהרי התורה נצחית והיא מזכרתו. אלא ע״כ הכונה תעודת עמלק בעולם. דזה ברור שלא לחנם התגרה עמלק עם ישראל. אשר בלי ספק לא נעלם ממנו כי לא בנקל יהי׳ יוכל לו. והלא מתעבר על ריב לא לו. אלא משום שראשית גוים עמלק. כדבר בלעם בעת הופע עליו אור רוה״ק. וע״כ אין הכונה שהיא האומה היותר מצלחת ומאושרת בעולם שהרי מעולם לא היה עמלק כ״א ממלכה שפלה. אלא הענין דכמו שהיה מלחמת אמרפל וחבריו על א״א ביחוד כמו שנתבאר מדיוק המקראות בס׳ בראשית. והוא משום שידעו שעל ידו נעשה עין משפט היינו להוריד השגחה עליונה ע״פ המעשים. כך מאז יצאו ישראל ממצרים ומוכן היה לקבל את התורה. הרע לאוה״ע ביותר. ועמלק הוא ראשית גוים השונא את ההשגחה תכלית שנאה . והבטיח הקב״ה כי תגיע שעה שימחה זכר עמלק היינו תכלית תעודתו שתהי׳ הליכות הטבע חפשי בלי השגחה לפי מעשים. זה הרצון יהי נשכח מאוה״ע והיה ה׳ למלך על כל הארץ. וזהו ימות המשיח שיגיע ב״ב. ואמר ה׳ למשה כתוב זאת זכרון בספר. כאדם שמספר לבנו איזה מעשה להביא לבו למוסר וכשמגיע לענין נחוץ ביותר שיהא מושרש בלבו. מדייק לו אביו ביותר ואומר זכור זה בני. אע״ג שרצונו שיזכור כל הענין מכ״מ מעמידו ביותר על ענין נחוץ בספורו. כך כל התורה עלינו לזכור ע״י כתיבת ס״ת אבל באשר אנחנו רואים שאמר הקב״ה למשה. כתוב זאת זכרון בספר עלינו להשכיל כי יש לנו לזכור זה הענין ביותר. כי הוא תכלית המבוקש שימלא כבוד ה׳ את כל הארץ ועלינו להאמין כי עוד תבא זה השעה והיא ביאת המשיח וע״ז אמר עוד ה׳ ושים באזני יהושע הוא הגדת דבר סוד שבזה. והוא זמן הקץ שגלה לאזנו. והמובן שגם היא יגלה למי שראוי לכך:

ויאמר ה' אל משה כתוב ואת זכרון בספר. מפני שמלחמת עמלק היו לה שר ענינים: א] מה שבא מצד משטמה שיש לו על ישראל ורצה להשמידם ולאבדם, ב] מה שבא ללחום נגד ה' ושמו הגדול. ובמשנה תורה צוה על זכירת מעשה עמלק מצד איבתו השמורה לישראל, כי כל צוררי ישראל רצו לשלול ממונם או לכבשם לעבדים, והוא חשב למחות כל זכר למו וע"כ צוה לישראל למחות את שמו, עז"א כתוב זאת זכרון בספר, מלת זאת מציין המעשה הגלוי של עמלק שעשה נגד ישראל, יכתב בספר משנה תורה לזכרון, כמ"ש זכור את אשר עשה לך עמלק, ובכל דבר שנכתב בתורה שבכתב נמסרו ג"כ דברים בעל פה, שזה מסר משה ליהושע מפה לאזן, כמ"ש משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ועז"א ושים באזני יהושע, ר"ל שימסור לו בע"פ, שחוץ ממה שנצטוו ללחוה עמו על משטמת עולם שי"ל על ישראל, יבא עת שהשי"ת בעצמו ימחה את שמו, נגד מה שהיה מגמתו לנאץ שם ה', ונגד מה שנלחם עם ה' מחה אמחה את זכר עמלק יבא עת לעת"ל שאני בעצמי אמחה את זכר עמלק, וזה יהיה לעת"ל, ורמז ג"כ שבכל דור ודור יעמדו צוררי ישראל להשמידם וצוררי ה' ומכחישי שמו, שכלם שורש פורה ראש ולענה מעמלק, ובאחרית הימים ישמידם מתחת שמי ה':