שמות יד, כו

וישבו המים. שזקופים ועומדים כחומה, ישובו למקומם ויכסו על מצרים:

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה אֲרֵים יָת יְדָךְ עַל יַמָא וִיתוּבוּן מַיָא עַל מִצְרָאֵי עַל רְתִכֵּיהוֹן וְעַל פָּרָשֵׁיהוֹן:

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה אַרְכַן יַת יְדָךְ עַל יַמָא וִיתוּבוּן מָאִין עַל מִצְרָאֵי עַל רְתִיכֵהוֹן וְעַל פָּרָשֵׁיהוֹן

אַרְכִין:

וישובו המים. שהיו חומות אליהם כאשר היו בתחלה:

נטה את ידך - כשעברו ישראל על שפת הים מעבר לים.

נטה את ידך על הים . שמעתי מפי אבא מרי ע"ה שקריעת ים סוף לא נעשית במטה והטעם לפי שהיו מלעיבים ומלעיגים על משה מלאך ה' צבאות והיו אומרים מה כוחו ומה טיבו של משה והלא הקטן ממנו אלו היה מטה האלהים בידו יעשה נסים ונפלאות כמוהו אז ראה והשקיף אל קנא יושב בשמים וצוה למשה עבדו ואתה הרם את מטך פי' הפרישהו ממך לשון תרומה ונטה את ידך על הים ובקעהו וכן עשה וזהו שאמר הפסוק ויאמינו בה' ובמשה עבדו אז הרגישו היכולת שהיה ביד משה בלתי מטה האלהים וחזרו והודו לראשונות. ואני מצאתי סעד לדברי אבא מרי ע"ה במדרש תהלים על מ"ש דוד הים ראה וינוס הירדן יסוב לאחור ואחר אמר מה לך הים כי תנוס משל למה הדבר דומה למלך שחלה אחד משריו וכאשר קם על רגליו נכספה נפשו לטייל באחד מהפרדסים בקש מאת המלך שימסור לו המפתח מהפרדס מסר לו טבעתו שיראה לו השומר הפרדס וינוח וישקוט שמה השר ההוא הלך אל השומר וימאן השומר ויאמר אליו סור מעלי כי כבר הזהיר בי המלך שלא לפתוח הגן נעול לשום אדם חזר בו השר בפחי נפש אל המלך ויגד לו את כל אשר קרהו וישנס מתניו המלך בעצמו וילך שם ויהי כאשר ראהו השומר רעדה אחזתהו אמר עתה יהרגני על אשר פיהו מריתי ולא עשיתי בעבור טבעתו מה עשה ברח מפניו ויהי כראות המלך את השומר בורח מפניו קרא אותו בקול גדול מה לך שומר כי תנוס הנך נאמן בכל ביתי כי שמרת מצותי ראשונה שצויתי לך על הגן לשומרו אך מעתה תעשה עבור זה עבדי אשר חפצתי ביקרו כמו שתעשה בשבילי גדולה וקטנה. כך משה רבינו הלך אל עוזא שרו של ים ומטה האלהים בידו אשר חקוק בו השם המפורש וימאן השר לפתוח לו מימיו א"ל לית אנא מתכביש מן קדם ילוד איתתא כדמפורש באגדת ויושע. לסוף נגלה הקב"ה בכבודו על הים אז ראה הים וינס מפניו ויקרא אליו מה לך הים כי תנוס אל תירא כי אתה שומר נאמן ושמרת דרך פקודי אשר הפקדתיך מששת ימי בראשית שלא לפתוח מימיך אכן לזה משרתי נאמן בכל ביתי שמור ואל תמר בו ואין צריך אות ומופת כי שמי בקרבו לעין כל הבקיע הים ויזובו מימיו מזה ומזה בידו החזקה:

שמעתי פי' נאה קפאו תהומות בלב ים. לבו של אדם בשליש הגוף כמו כן הים נבקע עד שלישו שהיה גדוש וגודשא תילתא ותחתיהם קפאו תהומות בלב ים וזה שאמר הכתוב דודי שלח ידו מן החור בשיר השירים פי' דודי זה הקב"ה ששלח ידו להעביר ולסעוד הזקנים שלא היו יכולין לעבור את המים שעדיין היה הטיט בהם למעלה לפי שלא קפאו רק עד שליש והתהום צף ועולה והיה רטוב מקום מעבר ואסמכוה רז"ל לעשות ציצית שליש גדיל ושני שלישי ענף ועל יציאת מצרים כתיב פרשת ציצית ושמנה חוטי ציצית כנגד שמנה ימים שיש מיום שחיטת הפסח עד ז' ימים של פסח שעברו הים:

נטה את ידך וגו׳ וישבו וגו׳. צריך לדעת לאיזה ענין הצרך לנטות ידו על השבת המים, הלא הם מעצמם לא יתמידו לעשות כן, ובגמר עלית ישראל שהוא גם כן גמר ירידת אחרון של המצריים (שמות רבה כב) מעצמו ישוב הים.

ואולי כי מהטעם עצמו שנשאר חלוק גם במקומות שעברו בו כבר ישראל, והיו המצריים באים שמה, חשב הים כי ״מה אלו אף אלו״, וה׳ גזר כן כדי שיכנסו כלן יחד לתוך הים, וטעם זה לא נודע לים ולא הרהר אחר רבו, לזה צוה ה׳ למשה לרמז לים כי כלתה שליחותו וילך כמנהגו.

עוד יתבאר על דרך אמרם זכרונם לברכה במסכת יום טוב (ביצה ה,א): כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו, והוכיחו כן ממה שאמר הכתוב (דברים ה:כז): ״שובו לכם לאהליכם״, הגם שאין טעם לאסור עוד, אף על פי כן הצרך להתיר.

עוד טעם הנטיה, לפי שזולת זה, הגם שישוב הים, ישוב לאט לאט לצד היותו תש כח מההשתנות שעברה עליו, ובזה יוכלו להמלט. לזה צוה ה׳ למשה להעיר לים בנטית ידו לשוב לתקפו הראשון תכף ומיד, וכן הוא אומר וישב וגו׳ לאיתנו. או אפשר כי לצד שהכה הים על ידי משה, חפץ ה׳ שעל ידי משה שב ורפא לו על ידי נטית ידו וה׳ סומכה, כאמרו (ישעיהו סג:יב) ״מוליך לימין משה זרוע תפארתו״ יתברך.

עוד ירצה בנטית ידו לרמז לים שיעשה מלאכתו בהם שלמה, לבל ימלט סוס ורוכבו, ולא ימנע מהם בשום אפן לבל ימלט מצרי לשוב עלות מהים, וכגון אותם שבקצות הים שבשיטה אחת יפנו מהים, הרשהו לים על כלם לבלתי ימלט מהם עד אחד, וכן הוא אומר וישבו המים ויכסו וגו׳:

וישובו המים על מצרים. הן המה חלק המון העם שכבר ירדו לים. ואח״כ על רכבו ועל פרשיו. שירדו תחלה. ועוד יבואר בסמוך. דמתחלה שב המים לאט לאט. מש״ה מתחלה הרגישו בזה המון העם. ואח״כ שב המים בחוזק תקפו ויכסו את הרכב וגו׳:

ויאמר ה' נטה ידך. כמו שבדבר ה' הוחק חק טבעי למים שירדו במורד, כן בעת קריעת ים סוף חק בם חוק אחר שיתיצבו כמו נד ושהתהום יצוף למעלה, ובשעה ההיא היה כן הטבע שלהם, וע"כ אמרו חז"ל שכל מימי בראשית נבקעו, כי בעת ההיא הוחק חק תבעי לכל מימי בראשית להבקע, וכשהיה צריך שישובו הרים היה צריך לבטל חק זה החדש ולתת לים חוקו שיהיו מימיו מוגרים במורד, והיה זה נס שני שוה אל הנס הראשון, והיה צריך שנית נטית יד משה אשר הוליך ה' לימינו זרוע תפארתו:

ש דלשון וישובו משמע וישובו עוד על רכבו ופרשיו וזה אינו דהא עדיין היו זקופין עד אחר שנטה ידו על הים לכן פירש ישובו למקומם וכו':