שמות יד, יז

וַאֲנָא הָא אֲנָא מְתַקֵף יָת לִבָּא דְמִצְרָאֵי וְיֵעֲלוּן בַּתְרֵיהוֹן וְאֶתְיַקַר בְּפַרְעֹה וּבְכָל מַשִׁרְיָתֵהּ בִּרְתִכּוֹהִי וּבְפָרָשׁוֹהִי:

וַאֲנָא הָא אֲנָא מַתְקִיף יַת יִצְרָא דְלִבְּהוֹן דְּמִצְרָאֵי וְיַעֲלוּן בַּתְרֵיהוֹן וְאִתְיְקַר בְּפַרְעה וּבְכָל מַשִׁירְיָיתֵיהּ בִּרְתִיכוֹי וּבְפָרָשׁוֹי

ואני. ידענו כי אין ים סוף בין מצרים ובין ארץ ישראל. ואין צורך שיכנסו בים. רק צוה ה' לעשות כך בעבור שיכנסו המצרים אחריהם ויטבעו. וממדבר איתם נכנסו ישראל אל הים ולמדבר איתם יצאו כאשר אפרש:

ואני הנני מחזק וגו׳. בחמלת ה׳ עליהם נתכון להודיעם קדם, לבל יפחדו בראותם כי הים נשאר חלוק לפני המצריים כסדר שהיה חלוק לפניהם, ישובו לחשוב מחשבות ולהמעיט האמונה בלבם, ויאמרו הנה המה עולים אחרינו וייראו מאד. לזה הודיעם ואמר להם: דעו לכם כי ממני היו הדברים להכבד בו, ואני פורש רשת לרגליהם.

את לב מצרים. נכלל בזה הכל. גם המון העם גם הרכב ופרשים שכולם ירדפו וילכו עד סמוך לים ולא ישימו לב להבין איך נכנסו ישראל לים והיו סבורים שנתייבש קצת רוחב הים כפי המורגל להתכווץ לעתים:

ואכבדה בפרעה ובכל חילו וגו׳. שהמה יבואו כולם לתוך הבקיעה ויהיו נשטפים כולם בשוב המים לאיתנם. משא״כ המון מצרים הרבה עוד לא נכנסו להבקיעה עד ששבו. המים. והרבה מהם מיד שנכנסו לשם וראו שהמים שבים חזרו לאחוריהם. והרבה באמת נשטפו. כאשר יבואר לפנינו שהיה ג״ז בהשגחה נפלאה. אבל הרכב והפרשים כולם נשטפו:

ואני הנני מחזק. סה' הוסיף עוד נסים לבל ירגישו המצרים כלל שמקום זה הוא מקום ים ומי תהום רבה, כמו שיתבאר אחר זה כי חשבו שהולכים ביבשה, וירדפו אחריהם, ועי"כ ואכבדה בפרעה שיראו איך נפרע ה' ממנו מדה כנגד מדה בדבר אשר זדו עליהם וזה כבוד השי"ת: