שמות יב, כג

ופסח. וחמל, ויש לומר ודלג:

ולא יתן המשחית. ולא יתן לו יכלת לבא, כמו (בראשית לא ז) ולא נתנו אלהים להרע עמדי:

וְיִתְגְלֵי יְיָ לְמִמְחֵי יָת מִצְרַיִם וְיֶחֱזֵי יָת דְמָא עַל שַׁקְפָא וְעַל תְּרֵין סִפַּיָא וְיֵחוֹס יְיָ עַל תַּרְעָא וְלָא יִשְׁבּוֹק לְחַבָּלָא לְמֵיעַל לְבָתֵּיכוֹן לְמִמְחֵי:

וְיִתְגְּלֵי יְקָרָא דַיְיָ לְמִימְחֵי יַת מִצְרָאֵי וְיֶחֱמֵי יַת אַדְמָא דְעַל אִסְקוֹפָא וְעַל תַּרְתֵּין סִיפַיָא וְיָגִין מֵימְרָא דַיְיָ עַל תַּרְעָא וְלָא יִשְׁבּוֹק מַלְאָכָא מְחַבְּלָא לְמֵיעוֹל לְבָתֵּיכוֹן לְמִימְחֵי

וטעם ולא יתן המשחית המלאך המשחית בעולם בעת הנגף כענין ויאמר למלאך המשחית בעם רב עתה הרף ידך (כד טז) לא המשחית במצרים כי הקדוש ברוך הוא הוא המכה

ולא יתן המשחית. לא יניחנו כמו כי על כן לא נתתיך לנגוע אליה. והנה המשחית ברשותו ואם יניחנו כאילו נתן לו רשות:

לנגוף. את עם מצרים בעברה וזעם וכו', כי אמנם יאמר נגף על כל מכה גם בלתי מות, כאמרו ונגפו אשה הרה, ולא יהיה אסון:

המשחית. את עם מצרים, בעברה וזעם וכו':

ולא יתן המשחית. קשה להרב משה דהא בהגדה כתיב ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך וי"ל דה"פ אני בכבודי וגם המלאך ולא המלאך לבדו כי לא (יתרץ) [יתכן] כן שיהיה הקב"ה בלא מלאך:

ולא יתן ג' במס' הכא ואידך ולא יתן עליה לבונה גבי חטאת שבזכות הקרבנות נצולו ואידך גבי סוטה ולא יתן עליה לבונה שבזכות הנשים צדקניות יצאו משם וזו שלא עשתה כמעשיהם לא יתהדר קרבנה:

וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות. על דרך הפשט מפני שישראל היו סבה בפרסום האלהות בעולם בגאולה זו של מצרים על כן נצטוו במצות הפסח לעשות ענינים מפורסמים כנגד המלך הרשע שהיו ברשותו לבזות אמונת המצריים לעיניהם ולקבוע בלב אמונת הקב"ה ויראתו, ומזה נצטוו לשחוט אלהיהם ולאכלו צלי לא מבושל בקדרה כי אם צלי אש להיות הענין נגלה ומפורסם יותר לכל הנכנסים בבתים ואף לעוברי דרך יתפרסם בריחו, וכדי לפרסם הענין עוד נצטוו לתת מן הדם במשקוף ובמזוזות שהם מקומות נגלים ומפורסמים להורות שמדת הדין מתוחה כנגד המצריים וכענין שכתוב (עמוס ט׳:א׳) הך הכפתור וירעשו הספים וגו'.

וע"ד הקבלה צריך אתה לדעת כי הכתוב הזה רמז לאותיות השם המיוחד והזכיר זה למעלה דרך בנין, הוא שאמר על שתי המזוזות ועל המשקוף כי כן דרך המסדר הבנין לסדר תחלה המזוזות ואחרי כן ישים עליהם המשקוף, אבל עתה הקדים המשקוף ואחרי כן שתי המזוזות, ובכאן תבין סוד הכתוב (משלי ח׳:ל״ד) אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי, גם מאמר רב חסדא לעולם יכנס אדם שני פתחים ואחר כך יתפלל, שני פתחים סלקא דעתך אלא אימא שעור שני פתחים, והנני מוסיף באור בכתוב הזה ועבר ה' לנגוף את מצרים וראה את הדם, השם בתשלומו, וזהו והיה הדם לכם לאות, מלשון אותיות, על המשקוף הוא"ו, ועל שתי המזוזות שתי ההי"ן, זהו שאמר ופסח ה' על הפתח, לשון פסיעה כלומר ידלג משם, ולא יתן המשחית לבא, בו מפני שהוא חתום בחותמו, והבן זה. ואם כן היו ד' מזבחות כנגד ד' אותיות השם, וכן אמרו במדרש ד' מזבחות היו לאבותינו במצרים ואלו הם המשקוף ושתי המזוזות והסף והיה הסף כלי קטן ועגול וכן עוד ד' כוסות של פסח כנגדם כוס ראשון של קדוש כנגד אות יו"ד שהוא קדש וכן הוא אומר (תהילים קל״ד:ב׳) שאו ידיכם קדש, כוס ב' שאומר עליו ההגדה והוא ספור הנסים כנגד אות ה"א שמשם נמשכים הנסים והמכות, כוס ג' של ברכת המזון כנגד אות וי"ו שנקרא שמים ממה שכתוב (מלכים א ח׳:ל״ב) ואתה תשמע השמים, ומשם בא המזון ממה שכתוב (שמות ט״ז:ד׳) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, כוס ד' שאומר עליו שפוך חמתך כנגד ה"א אחרונה שהיא מדת הדין וזה מבואר.

ויתכן עוד לפי הפשט כי אות הדם רמז לחיים ומיתה, מיתה בשונאיהם היא מכת בכורות וחיים לישראל כי הדם הוא הנפש, וכיון שנעשה בהם זכרון זה ולא יתן המשחית. וענין המשחית הזה הוא מלאך המשחית שאין להבין אותו על המכה במצרים כי הקב"ה בעצמו ובכבודו הוא המכה, ובאר הכתוב ופסח ה' שהוא בעצמו המכה במצרים על הפתח ולא יתן רשות למלאך המשחית בעולם בשעת המגפה שיבא אל בתיהם, וכענין שאמר בדוד (שמואל ב כ״ד:ט״ז) ויאמר למלאך המשחית בעם רב עתה הרף ידך, ולמדנו הכתוב הזה כי אע"פ שהקב"ה הוא המכה, המלאך המכה היה שם הוא וכחותיו הרבים שכלן כחות מדת הדין הממונין על הדין כמלך שהוא עובר ממקום למקום לעשות נקמה באויביו ובאין עמו ספקלטורין אבל אותם ספקלטורין לא היו רשאין להכות כלל ולא מצאו ידיהם לפעול במנויים בלילה ההוא במצרים, כי המניעה הזאת באה להם מאת הקב"ה שהוא לא רצה לעשות נקמה כי אם על ידו, ולכך לא היו רשאין להשחית במצרים כי הוא יתברך מנעם מזה וכענין שדרשו אני ולא מלאך אני ולא שרף אני ולא השליח, אבל בישראל אין להם מניעה והיה אפשר שישלוט עליהם אחד מן הכחות המשחיתים ולכן הוצרכו לאות הדם כי לולא האות היו משחיתים, וזהו שאמר ולא יתן המשחית כלומר ולא יתן רשות למלאך המשחית שיבא אל בתיכם, והמובן מזה כי לולא האות היה בא לפי שענין אפשרי היה לא נמנע כאשר על מצרים ומעתה יהיה נמנע בסבת האות.

ולא יתן המשחית ומה שאמרו רבותינו ועברתי בארץ מצרים. אני ולא מלאך היינו שלא ישלח מלאך במקומו אלא הוא בעצמו בכבודו ירד למצרים ועמו מלאכי משחית להשחיתם.

[ולא יתן המשחית. מלאך המשחית ומה שאמר' רבות' ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך המשחית עמי דכת' ישלח בם חרון אפו וגו' עם חרון אפו הג"ה]:

ועבר ה׳ לנגוף. תכלית העברה זו כדי שעי״ז יהיה הנגף במצרים ע״י מחבלים ומשחיתים וכמש״כ לעיל:

ופסח ה׳ על הפתח. נתבאר לעיל י״ג שלא יפגע בהם כח העברה זו ולא ירגישו כלל:

ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף. אין הכונה שלא יתן לנגוף בשביל העברה. שהרי לא תהיה העברה זו פועלת כלל בבתי ישראל. א״כ אין כאן העברה ולא משחית. והרי דומים בתי ישראל כמו הדיוטי מצרים שלא שלט בהם המשחית. בשביל שלא פעל בהם קדושת ההעברה וא״כ מאי ולא יתן וגו׳. אלא דבר בפ״ע הוא. שכבר נתבאר לעיל ג׳ שהיו באותו דור כמה רשעים שלא היו ראויים לצאת אע״ג שלא מתו בדבר ששלט באנשים שסירבו מלצאת. ועתה בעת שהיה גלוי שכינה במצרים וגם עידן ריתחא על מצרים היו ראויים להענש על רשעותם. אבל כמו שהית׳ העברה זו כח הדין על מצרים כך הית׳ העברה זו חוט של חסד ורחמים על ישראל שלא יתן המשחית לבא לנגוף את רשעי ישראל. וכיב״ז נתבאר עפ״י דרשת חז״ל בעידן ריתחא של טביעת מצרים בים סוף שהיה אז התגברות הדינים על רשעי ישראל אלא שניצולו כמש״כ להלן י״ד כ״ט וט״ו י״ט. כך היה ראוי לרשעי ישראל להיות נשפטים בשעה זו. אבל הבטיח ה׳ לזקני הדור שלא יתן המשחית לבוא אל בתיהם. והוא כדכתיב לעיל י״ג ולא יהיה בכם וגו׳. והא שפי׳ המקום הבטחה זו כאן לזקני ישראל והרי כבר כתיב לעיל ולא יהיה בכם וגו׳ במאמר הכללי לכל ישראל. יש להבין תחלה כוונת דיוק בתיכם. דהכי מיבעי לבוא אליכם. אלא הפי׳ בתיכם כאן הוא כמו בית אב שכל משפחה נקרא בית. דכמו בבית יש בו כמה חדרים. ועיקר חדרי הבית אינם אלא שנים ושלשה המפוארים ומקושטים. ומכ״מ ההכרח לעשות כמה חדרים פשוטים לתשמישי הבית הדיוטים ומגונים דא״א לדור בלעדם. כך כל משפחה הגונה יש בה שנים ושלשה ת״ח ושארי בני משפחה המה הדיוטים ופחותי ערך אבל א״א להת״ח להיות בלי צוותא דידהו. והמה עושי צרכיו והוא מגין עליהם וזהו דקאמר לזקני הדור היינו גדולי כל משפחה דבזכותם שנמשלו למשקוף שהוא מעמיד המזוזות יהיו ניצולים כל בתיכם. אע״ג שמצד עצמם היו ראוים לעונש באותה שעה מחמת שיש בהם רשעים כאשר יבואר עוד וע׳ בס׳ במדבר ט״ז ל״ב בפי׳ ותבלע אותם ואת בתיהם דגם שם הכונה בית אב שלהם יעו״ש: