שמות יב, יג

והיה הדם לכם לאת. לכם לאות ולא לאחרים לאות מכאן שלא נתנו הדם אלא מבפנים:

וראיתי את הדם. הכל גלוי לפניו, אלא אמר הקדוש ברוך הוא נותן אני את עיני לראות שאתם עסוקים במצוותי ופוסח אני עליכם:

ופסחתי. וחמלתי, ודומה לו (ישעיה לא ה) פסח והמליט ואני אומר כל פסיחה לשון דלוג וקפיצה. ופסחתי מדלג היה מבתי ישראל לבתי מצרים, שהיו שרוים זה בתוך זה, וכן (מלכים א' יח כא) פסחים על שתי הסעפים, וכן כל הפסחים הולכים כקופצים, וכן (ישעיה לא ה) פסח והמליט, מדלגו וממלטו מבין המומתים:

ולא יהיה בכם נגף. אבל הוה הוא במצרים הרי שהיה מצרי בביתו של ישראל, יכול ימלט, תלמוד לומר ולא יהיה בכם נגף, אבל הוה במצרי שבבתיכם, הרי שהיה ישראל בביתו של מצרי, שומע אני ילקה כמותו, תלמוד לומר ולא יהיה בכם נגף:

וִיהֵי דְמָא לְכוֹן לְאָת עַל בָּתַּיָא דִי אַתּוּן תַּמָן וְאֶחֱזֵי יָת דְמָא וְאֵיחוֹס עֲלֵיכוֹן וְלָא יְהֵי בְכוֹן מוֹתָא לְחַבָּלָא בְּמִקְטְלִי בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם:

וִיהֵי דַּם נִכְסַת פִּסְחָא וּגְזֵרַת מְהוּלְתָּא מְעַרַב לְכוֹן לְמֶעֱבַד מִנֵּיהּ אָת עַל בָּתַּיָא דְּאַתּוּן שַׁרְיָן תַּמָּן וְאֶחֱמֵי יַת זְכוּת דְּמָא וְאֵיחוּס עֲלֵיכוֹן וְלָא יִשְׁלוֹט בְּכוֹן מַלְאָךְ מוֹתָא דְּאִתְיַהַב לֵיהּ רְשׁוּתָא לִמְחַבְּלָא בְּמִקְטְלִי בְּאַרְעָא דְּמִצְרָיִם

וזה יהיה לכם לאות שיחזק לבבכם ולא ירך בשמעכם צעקת המצריים במות בכוריהם בעבור המשחית בעבור הדם אשר אני רואה אפסח עליכם ולא יהיה בכם נגף. כי זה הדם יהיה לאות על המשחית:

ולא יהיה בכם נגף למשחית. לא יגע בכם נגף פי' מכה של אותה ההשחתה שאני עושה במצרים:

בהכותי. שמלבד מכת הבכורות שלח בשאר העם עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים כי לולא הפסיחה שעשה בחמלתו על ישראל לא היו נמלטים משאר הצרות ששלח על שארית עם מצרים כענין פן תספה בעון העיר, וצוה עליהם מתנות הדם לאות, למען ימלטו, וזה למען שמו לבלתי החל כאמרו ואומר לך בדמי חיי:

והיה הדם לכם. לכם בגימטריא המילה שבאותו לילה מלו:

וראיתי את הדם ופסחתי עליכם. אין הדם מונע הנגף ולא מניעתו מביא הנגף אבל למדך הכתוב כי מי שהאמין בהקב"ה אמונה שלמה ותלה בו בטחונו ולא חשש לאימת פרעה וגזרתו וזבח בפרהסיא תועבת מצרים ונתן מדם הפסח על המזוזות ועל המשקוף הרי זה צדיק ובטח בהקב"ה, ראוי הוא שיגין עליו מן הנגף והמשחית.

ובמדרש וראיתי את הדם, והלא כתיב (דניאל ב׳:כ״ב) ידע מה בחשוכא וגו', וכתיב (תהילים קל״ט:י״ב) גם חשך לא יחשיך ממך, מה ת"ל וראיתי את הדם, אלא רואה אני דם עקדת יצחק אביכם שנאמר (בראשית כ״ב:י״ד) ויקרא שם המקום ההוא ה' יראה.

והיה הדם לכם לאת שאתם מקיימים את המצוה. ד״א לאת וזכר ששפכו את דמכם.

וראיתי את הדם אע״פ שהוא בפנים כשהקב״ה מצוה את עבדיו לעשות דבר או לדבר דבר בשמו הם מדברים כאלו הקב״ה מדבר שהרי שלוחו של השולח כשולח וסוף הענין מוכיח, ולא יתן המשחית וגו', אבל ההוצאה היתה על ידי הקב״ה כמו שאמרו רבותינו ויוציאנו ה׳ לא על ידי מלאך [וראיתי פירוש ויחשוב כי ראיה זו בלב היא].

ופסחתי עליכם ופסעתי כמו ויפסחו על המזבח.

ופסחתי. לשון דילוג כמו ופסחתי עליכם וכן (מלכים א י״ח:כ״א) עד מתי אתם פוסחים ואותיות הגרון מתחלפות:

ולא יהיה וגו׳ למשחית. פרוש, לסבת משחית שיוצא להשחית בזולת, אין בו אלא בחינת טבע ההשחתה לכל זולת, בראות חותם שמו יתברך שהיא המצוה יפחד וירא מגשת אליו, לזה הוא שצוה ה׳ להיות הדם לאות. ואם תאמר אם כן מצרי שהיה נחבא אל בית ישראל יהיה נצול, תלמוד לומר ״בכם״ ולא במצרים, כי לא תאיר אור המצוה להצלה אלא על ישראל, דכתיב (ישעיה ס:ב) ״ועליך יזרח ה׳ וכבודו עליך יראה״.

ופסחתי עליכם. שלא יפגע כח הקדושה של העברה זו באנשים שאינם ראויים לכך:

ולא יהיה בכם נגף למשחית. כפל לשון הוא אכן רש״י הביא הא דתניא במכילתא דאפי׳ ישראל שנמצא בבית מצרי ניצול מהאי קרא. אע״ג שהוזהרו שלא יצאו מפתח ביתם. וא״כ מה להם להיות בבית נכרי מ״מ אם עבר איש מישראל על אזהרה זו ויצא וראוי הי׳ לעונש מיד מתרי טעמי. חדא משום שהשכינה היה שורה אז שם דזה גורם למלאכי מות כרגע כמש״כ ריש פ׳ אחרי ובס׳ במדבר פ׳ שלח. שנית מסיים המקרא. בהכתי בארץ מצרים. פי׳ וא״כ הוא עידן ריתחא שהעונש ממהר לבא. כמו שיבואר להלן י״ד כ״ט. מ״מ גברו רחמי ה׳ שאע״ג שהיה בהם נגף לא היו למשחית ונענשו בדין אחר. נמצא דתרי עניני הצלה כתיבי בהאי קרא. וכ״ה להלן כ״ג:

והיה הדם לכם לאות. כתוב למעלה (סי' לד). על הבתים וגו', למעלה (סי' לו). וראיתי את הדם. אינו ראיה חושיית שהוא ית' לא יראה בחושים, כי ידע מה בחשוכא שאין חוש הראות שולט שם, רק ר"ל ראית השכל, כמו ולבי ראה הרבה חכמה (קהלת א), שיראה המצוה שיעסקו בה ויחוס עליהם, וכבר בארתי שאין דרך הלשון לכפול את השם רק ירמזנו ע"י כנוי והיל"ל וראיתי אותו, והתבאר באילת השחר (כלל קל"ח), שהשם הנכפל יציין שם אחר זולת הנאמר תחלה, ור"ל שיראה דם אחר שמסר נפשו ודמו על קדושת השם שהוא דם עקדת יצחק שמסגולתו להציל מן המגפה כמ"ש וכהשחית ראה ה' וילחם (דה"א כ"א) ואמרו בברכות (דף סג) שראה עקדתו של יצחק כמ"ש בהר ה' יראה. ומ"ש ופסחתי לשון חייס יתבאר בסי' שאח"ז:

ופסחתי עליכם. לדעת ר' יאשיה הוא מענין דלוג שלא נכנס לבית ישראל כלל, ולדידיה כשהיה מצרי בבית ישראל היה ניצול, וכדבריו משמע ממ"ש לקמן ופסח ה' על הפתח שמשמע שלא נכנס לבתיהם כלל, ור' יונתן מדייק מ"ש פה ופסחתי עליכם שר"ל שאף כשהיה מצרי בבית ישראל שאז נכנס בפתח להרוג את המצרי בכ"ז אפסח עליכם, ומפרש פסיחה מענין חייס ורחמים, ומ"ש לקמן ופסח ה' על הפתח הוא כשלא היה מצרי בבית ישראל, וכן מדייק ר' יונתן מ"ש ולא יהיה בכם נגף אבל יהיה במצרים וזה כשישראל בבית המצרי, ובאר שנס זה לא יהיה רק עתה בהכותי בארץ מצרים לא אחר זמן: