שמות י, כו

פרסה. פרסת רגל פלנט"א בלעז:

לא נדע מה נעבד. כמה תכבד העבודה שמא ישאל ממנו יותר ממה שיש בידינו:

וְאַף בְּעִירָנָא יֵזֵיל עִמָנָא לָא תִשְׁתָּאַר מִדַעַם אֲרֵי מִנֵהּ אֲנַחְנָא נָסְבִין לְמִפְלַח קֳדָם יְיָ אֱלָהָנָא וַאֲנַחְנָא לֵית אֲנַחְנָא יָדְעִין מָה נִפְלַח קֳדָם יְיָ עַד מֵיתָנָא תַּמָן:

וְאוּף גֵּיתָנָא יֵזִיל עִמָּנָא לָא תִשְׁתַּיֵּיר מִנְהוֹן פַּרְסָתָא חָדָא אֲרוּם מִנְהוֹן נִסַּב לְמִפְלַח קֳדָם יְיָ אֱלָהָן וַאֲנַחְנָא אִין נַשְׁבִּיקִינוּן לֵית אֲנַן יַדְעִין מִמָא נִפְלַח קֳדָם יְיָ עַד מֵיתָנָא לְתַמָּן

וגם. לא תשאר פרסה. מאיזה מין שיהיה ממקנינו. שלא נדע אי זה מין נבחר וכמה נקריב ממנו. וזהו טעם מה נעבוד:

וגם מקננו וגו׳. צריך לדעת למה הצרך להזכיר אחר שכבר אמר אליו ״גם אתה תתן״? זה יגיד שמלבד שיקחו מקניהם גם אתה וגו׳, אם כן הרי הזכיר מקניהם. והיה נראה לומר שחש שיבין פרעה כי אמרו ״גם אתה״ לא ירמז הקודם על מקניהם אלא על הטף, כי מלבד שילך הטף גם צריך הוא לתן וגו׳, לזה באר הדברים שעל המקנה, זה דחק. עוד צריך לדעת כונת אמרו כי ממנו נקח וגו׳, מה חדוש בזה? אם להודיעו שעובדים ה׳ בזביחת צאן, הלא כבר אמר אליו ״גם אתה תתן בידינו זבחים״ וגו׳, אם כן אין חדוש בהודעה זו. עוד צריך לדעת אמרו ״לא נדע מה נעבד״, כי פשט הדברים יגיד בזה הוא על השעור שאינם יודעים כמה תכבד העבודה, ולזה צריכין למקניהם וגם הוא יתן אם יחפץ, אם כן היה לו לומר ״כמה נעבד״.

אכן נראה כי נתכון לשלול טענה אחת לבל יטעון אותה פרעה, והוא כי יקחו מין הראוי לזבוח לה׳ ומין שאינו ראוי יצג. לזה אמר ״וגם מקננו ילך עמנו״ – פרוש אפלו אותם שאינם ראוים לזביחה, ולזה גמר אומר לא תשאר פרסה – פרוש, כל רגל בהמה, ובכלל זה נכלל סוס ופרד גמל חמור וכו׳, כי כלם יקרא להם מקנה. ואמרו ״כי ממנו נקח״ יתבאר על דרך אמרם במסכת עבודה זרה (כד:) וזה לשונם: תא שמע וכו׳ ״אשר חמל העם על מיטב הצאן וגו׳ למען זבוח לה׳״ וגו׳, מאי מיטב? דמי מיטב, ומאי שנא דאקפוץ עליהם זבינא, עד כאן. הנה שהגם שאמר הכתוב ״למען זבוח לה׳״ מפרש לה התלמוד למען קנות מדמיהן זבחים, וכמו כן יתבאר אמרו כאן כי ממנו נקח – פרוש, הגם שאינם ראוים לזביחה אף על פי כן יצטרך לנו לטעם כי ממנו – פרוש, מדמיו נקח לעבוד ה׳, פרוש צרכי עבודה, ולזה לא אמר ״ממנו נזבח לה׳ אלהינו״.

ואמרו ואנחנו לא נדע מה נעבד. פרוש: ואם תאמר נשער שעור המספיק לעבודה והשאר יצג, לזה אמר ״לא נדע מה נעבד״. תבת ״מה״ תסבול שני ענינים ולשניהם נתכון: האחד הוא כמה, והשני מה הוא אפן העבודה שיצו האל אותנו, כי אפשר שיאמר שנבנה בנין לזבוח בו וכלי זהב אין שעור ואבנים טובות ומרגליות ועבודות אחרים, והגם שאמרו ״ונזבחה״ וגו׳, הרי אמר עוד ״שלח עמי ויעבדני״ (שמות ד:כג) והכניס פרטים אחרים בכלל זה מלבד הזביחה, באפן שאין דבר זה של הזביחה מסים שאין זולתה, אשר על כן אנו צריכין לכל מה שיש לנו וגם אתה תתן.

ואמרו עד באנו שמה, נתחכם להשיב כי יאמר אליו: הלא נביא אתה, ושאל לך דבר זה מה׳ ויתברר הענין, ויצג דבר שאין בו צרך. לזה אמר ״עד באנו שמה״, פרוש, שאין זה מהמוסר לשאול את אלהינו על הדבר לדעת מה יחפץ עד באנו שמה במקום העבודה, אז נדע הדבר. ואולי כי לצד שפרעה לא הצדיק תשובה זו וחשד כי משה ערום יערים עליו ודברי עצמו משיב ואין חס ושלום בפיהו נכונה, כי מן הסתם יודעים גם יכולים לידע, אלא משה מפי עצמו אמר תשובה זו לנגדו, לזה נתכעס עליו ואמר אליו: ״אל תוסף ראות פני״ וגו׳.

וגם מקננו. מקנה משמע יותר מצאן ובקר אלא עדר שלם של מאות וכלשון המקרא בראשית מ״ז י״ז ובמקנה הצאן ובמקנה הבקר ועי׳ מש״כ שם. ואמר משה דלא צאן ובקר לבד יקח כל א׳ מישראל אלא אפילו מי שיש לו עדרי צאן ובקר יקח עמו. כי ממנו נקח וגו׳. אם שברור שלא ישחטו כל העדרים מ״מ הלא מן העדר יוקח לעבוד את ה׳:

ואנחנו לא נדע מה נעבוד וגו׳. איזה. שור או כשב. אם בן שנה או שנתים וכדומה. וא״כ בע״כ יוקח הכל לשם:

ש דק"ל דפרסה משמע שמשה לא היה מבקש אלא בהמות מפרסת פרסה וזה אינו דהא אמר בתחלה וגם מקננו משמע הכל לכן פירש פרסת רגל ר"ל פרסה פירוש פרסת רגל ובלעז פלנט"א:

ת לא שלא היו יודעין העבודה דהא היו אומרים וגם מקננו וגו'. כי ממנו נקח לעבוד את ה'. וכן לעיל הרבה פעמים אמרו לזבוח לה':