שמות י, כז

וְאַתְקֵיף יְיָ יָת לִבָּא דְפַרְעֹה וְלָא אָבָה לְשַׁלָחוּתְהוֹן:

וּתְקֵיף יְיָ יַת יִצְרָא דְלִבָּא דְפַרְעה וְלָא צְבָא לְמִפְטְרִינוּן

ויחזק. כדרך כי הקשה ה' את רוחו ואמץ את לבבו:

ויחזק ה׳ וגו׳ ולא אבה וגו׳. יעיד הכתוב כי בפעם הזאת החליט בדעתו שלילת שליחות ישראל, ולא נשאר בדעתו לחשב מחשבות אם יחוש למכות או אם יסבל מכות הגדולות, אלא חתם הדבר יעבר על דברי ה׳ הגם שיהרג.

או ירצה שנתחכם לעשות אפן שלא יבואו עליו עוד מכות, ובזה אין הכרח לשלחם. והוא מה שאמר סמוך לאמרו ״ולא אבה״, ויאמר לו פרעה לך מעלי וגו׳. הכונה בזה כי לצד שהשכיל בתשע מכות שבאו עליו, שכלן היו על זה האפן: שתים בהתראה ואחד בלא התראה, למאן דאמר שלשה שבועות היה מתרה על כל מכה ומכה, ולמאן דאמר שבוע אחד, אמר מעתה במכה זו הבאה תתחיב להיות ההתראה, ואם אין התראה אין מכה. לזה נתחכם ואמר ״השמר לך אל תוסף ראות פני״, וכיון שכן אין התראה, וכיון שאין התראה אין מכה. והנה לא הקשה ה׳ את לבו לעשות כן אלא עד כלות תשע מכות ולא נשארה אלא מכת בכורות. ולזה אמר משה כן דברת לא אוסיף עוד וגו׳. ופרוש דברי משה כבר פרשתי אותם בפרשת וארא בפסוק (שמות ז:ג) ״ואני אקשה ולא ישמע אליכם פרעה״ וגו׳.

ובדרך רמז ירצה באמרו כן דברת תשובה למה שאמר לו ״ביום ראותך פני תמות״, השיבו כי אינו יכול להמית ואין בידו אלא כח הדבור, והוא אמרו ״כן דברת״ ולא ״כן תעשה״. או ירצה על זה הדרך, כבר דברת כן פעם אחרת, והמכון הוא ראה מה עלתה בידך, כאמרם זכרונם לברכה (שמות רבה א,לא) בפסוק (שמות ב:טו) ״ויבקש להרג את משה״ ולא עלתה בידו, גם אמרו (ילקוט שמעוני קע״ה) שהרג כל שועריו שהניחו למשה לכנס והשיבו כי אין להם שליטה עליו, ואם כן הבזוי איך מחליט לומר ״ביום וגו׳ תמות״. וכנגד הענין מצד עצמו שאין אתה חפץ לראות פני גם אני אין אני חפץ להסתכל בדמותך, ״לא אוסיף״ וגו׳:

ויחזק ה׳ וגו׳. הוסיף חזוק הלב שגם בעוד שהמכה ממשמשת לא נענה לשלח. וזה מפלאות ה׳ ג״כ כדי להגיע לתכלית הנרצה:

ויחזק ה'. ה' חזק לבו במה שנדמה לו עתה שמלא את דבר ה' שאמר לו שלח עמי ויעבדוני, והרי הסכים לשלחם ומלא דבר ה', שה' לא שלח אליו שישלח העם עם המקנה, וחשב שזה מוסיף משה מדעתו, ועד עתה כתיב מאן לשלח, ועתה אמר לא אבה, שיש הבדל בין הממאן ובין הבלתי אובה, שהממאן הוא בפה והבלתי אובה הוא בלב כמ"ש בכ"מ, ועד עתה אבה בלב רק מאן בפה מן השפה ולחוץ, ועתה שנדמה לו שמלא רצון ה' ומשה מעליל עליו עלילות מדעתו עצמו לא אבה גם בלב: