דברים ט, ג

וְתִדַע יוֹמָא דֵין אֲרֵי יְיָ אֱלָהָךְ הוּא דְעֲבַר קֳדָמָךְ מֵימְרֵהּ אֶשָׁא אָכְלָא הוּא יְשֵׁצִנוּן וְהוּא יְתָרֵכִנוּן קֳדָמָךְ וּתְתָרֵכִנוּן וְתוֹבְדִנוּן בִּפְרִיעַ כְּמָא דִי מַלִיל יְיָ לָךְ

וְתִנְדְּעוּן יוֹמָא דֵין אֲרוּם יְיָ אֱלָהָכוֹן שְׁכִינַת יְקָרֵיהּ מְטַיְילָא קֳדָמֵיכוֹן מֵימְרֵיהּ אֵישָׁא אָכְלָא הוּא יְשֵׁצִינוּן וְהוּא יְתָרֵיכִינוּן מִן קֳדָמֵיכוֹן וּתְרָכִינוּן וְתוֹבְדִינוּן בְּסַרְהוֹבַיָא הֵיכְמָא דְמַלֵּיל יְיָ אֱלָהָכוֹן לְכוֹן

וטעם הוא ישמידם והוא יכניעם כמו הוא יכניעם והוא ישמידם יכניעם ענין שפלות מן הראית כי נכנע אחאב מלפני (מלכים א כא כט) או אז יכנע לבבם הערל (ויקרא כו מא) וכן כלם והטעם כי היו העמים ההם יראים מאד מישראל ובלב רגז וברוח שפלה ורפיון ידים היו יוצאים אליהם למלחמה כמו שאמר (יהושע ה א) ויהי כשמוע כל מלכי האמרי וגו' וכל מלכי הכנעני וגו' וימס לבבם ולא היה בם עוד רוח מפני בני ישראל ויתכן כי הוא ישמידם ירמוז אל גוים גדולים ועצומים ויכניעם אל בני ענקים כי עם כל תקפם וגבהם נכנע לבם יותר משאר העם ולא יצאו למלחמה כלל אבל היו נחבאים בהרים ובערי הבצורות כמו שאמר (שם יא כא) ויבא יהושע בעת ההיא ויכרת את הענקים מן ההר מן חברון מן דביר מן ענב ומכל הר יהודה ומכל הר ישראל עם עריהם החרימם יהושע כלומר בעריהם וכן וילך יהודה אל הכנעני היושב בחברון ויכו את ששי ואת אחימן ואת תלמי (שופטים א י):

אש אוכלה. במהירות על כן אמר מהר:

והאבדתם מהר - כל מלחמות שתלחמו בהם תנצחום במהירות בלא טורח סוללה ומצודות ימים רבים ומ"מ לא תוכל לכלותם מהר - פן תרבה עליך חיה השדה - כי לא אניח לכם להלחם על כלם בשנה אחת. לא תוכל לשון התראה. כמו: לא תוכל לתת עליך איש נכרי, לא תוכל לאכל בשעריך.

אש אוכלה. כאש אוכלה, כי ממנהג האש שתכלה הכל במהירות, ולכך אמר והורשתם והאבדתם מהר.

וידעת היום כי ה' אלהיך [וגו'] אש אוכלה יכניעם וישמידם. להבין כי הק' שהוא אש אכלה יכניעם וישמידם, ולא יועיל לנגדו גדולתם וגבורתם:

אל תאמ' [וגו'] בצדקתי [וגו'] וברשעת. כלומ' הא והא גרמה לי כי לא גרם לך צדקתך אלא רשעם, כי מתוך רשעתם היה דעתו להשמידם ואמרתי לאבות אתננה לזרעם, ועכשיו נתמלא' סאתם ואתננה לכם, אבל לא בצדקתך. אי נמי לא תאמ' בצדקה ... וברשעת. כמו והנה ברשעת הגוים ה' מורישם כדמפר' בקרא אחרינ' זכור אל תשכח את אשר הקצפת ואז לא תאמ' בצדקתי. ומזכיר והולך את אשר עשו:

וידעת היום. הצרך לומר היום, להעירם שלא עד אחר בואם אל הארץ וירשו עם גדול וגו׳, אז יצדיקו זה, אלא מהיום ידעו ויצדיקו דבר זה שהוא העובר וגו׳.

וידעת היום וגו׳. תדע בודאי כי כן הוא ולא יפול בלבבך שום ספק:

הוא ישמידם. את מי שנכנס למלחמה:

והוא יכניעם. את הנשארים בארץ:

וידעת, הוא פעל עבר בוי"ו החבור ור"ל וא"כ בודאי ידעת היום שכבוש זה אינו בכח ידך או בכך המערכה רק שה' אלהיך הוא העובר לפניך, וא"כ איני צריך להזהירך שלא תאמר כחי ועצם ידי עשה רק אני מזהיר אותך שלא תאמר בצדקתי הביאני: