דברים ו, ה

ואהבת. עשה דבריו מאהבה אינו דומה עושה מאהבה לעושה מיראה. העושה אצל רבו מיראה כשהוא מטריח עליו מניחו והולך לו:

בכל לבבך. בשני יצריך דבר אחר בכל לבבך, שלא יהיה לבך חלוק על המקום:

ובכל נפשך. אפלו הוא נוטל את נפשך:

ובכל מאדך. בכל ממונך יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר ובכל מאדך דבר אחר ובכל מאדך בכל מדה ומדה שמודד לך בין במדה טובה בין במדת פרענות וכן דוד הוא אומר (תהלים קטז, יג) כוס ישועות אשא וגו' (שם קטז, יג) צרה ויגון אמצא וגו':

וְתִרְחַם יָת יְיָ אֱלָהָךְ בְּכָל לִבָּךְ וּבְכָל נַפְשָׁךְ וּבְכָל נִכְסָךְ

אָמַר משֶׁה נְבִיָא לְעַמָּא בֵּית יִשְרָאֵל אִיזִילוּ בָּתַר פּוּלְחָנָא קְשִׁיטָא דְאַבְהַתְכוֹן וּתְרַחֲמוּן יַת יְיָ אֱלָהָכוֹן בִּתְרֵי יִצְרֵי לִבְּכוֹן וַאֲפִילוּ נְסִיב יַת נַפְשְׁכוֹן וּבְכָל מָמוֹנְכוֹן

בכל לבבך על דעת המדרש (ספרי ואתחנן ו) הלב הנזכר כאן הוא הכח המתאוה כענין תאות לבו נתת לו (תהלים כא ג) אל תחמוד יפיה בלבבך (משלי ו' כה) אם כן בכל נפשך הנפש המשכלת וכן והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים (שמואל א כה כט) וכדברי רבותינו שדורשין בגמרא (ברכות נד) מכאן יהרג ואל יעבור יהיה בכל נפשך תוספת מפני שאמר בכל לבבך ובכל מאדך אמר גם כן בכל נפשך וטעם שתאהבנו כנפשך שתתן אותה באהבה או שנקראו היסורין או האברים חצי הנפש ובהריגה יאמר בכל נפשך ור"א אמר כי נפשך המתאוה כמו כנפשך שבעך (דברים כ״ג:כ״ה) נפש שבעה תבוס נופת (משלי כז ז) אל תתנני בנפש צרי (תהלים כז יב) ובכל לבבך הוא הדעת והוא כנוי לרוח המשכלת כי היא המרכבה הראשונה לו וכמוהו חכם לב יקח מצות (משלי י ח) ודברו קרוב בפירוש בכל לבבך ממה שאמר והיו הדברים האלה וגו' על לבבך:

וטעם ובכל מאדך כלומר מאד מאד והטעם רב רב אהוב אותו ועל דעת רבותינו (ברכות נד) בכל ממונך ויקרא הממון מאד כי יכנה אותו ברבוי כמו שקורא לו המון טוב מעט לצדיק מהמון רשעים רבים (תהלים לז טז) והנם ככל המון ישראל (מלכים ב ז יג) ויקרא חיל ישאו על כתף עירים חיליהם (ישעיהו ל ו) חילך כל אוצרותיך (ירמיהו יז ג) את החיל הזה (דברים ח׳:י״ז) יאמר בכל רבוי ממונך וכמוהו אשר שב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאדו (מלכים ב כג כה) מפני התנדבו בענין ביעור ע"ז ועשיית הפסח וענין האהבה בארו אותו רבותינו והמפורש שבדבריהם מה שאמרו בספרי (עקב) שמא תאמר הריני לומד תורה בשביל שאקרא חכם בשביל שאשב בישיבה בשביל שאאריך ימים בשביל שאזכה לעולם הבא ת"ל לאהבה וגו' ואשר אמר להם משה תמיד למען ייטב לך ולמען תאריך ימים (דברים ד׳:מ׳) ולמען תחיו ובאתם וירשתם את הארץ (דברים ד׳:א׳) יזהירם ביראה על דרך התוכחות לומר שאם יחטאו לא יירשו את הארץ או לא יאריכו ימים עליה או שהחסיד צריך להיות אוהב וירא כמו שאמרו (ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה) עשה מאהבה ועשה מיראה עשה מאהבה שאין אוהב שונא ועשה מיראה שאם באת לבעוט אל תבעוט וכבר נתבאר זה בדברי החכמים:

ואהבת. ואחר שאין לנו אלוה אחר רק הוא לבדו חייב אתה שתאהבנו כי אין לנו אלוה אחר:

בכל לבבך ובכל נפשך. הלב הוא הדעת והוא כנוי לרוח המשכלת כי היא המרכב' הראשונה וכן חכם לב קונה לב:

נפשך. היא הרוח שבגוף והיא המתאו' וכחה נראה בכבד:

מאדך. מטעם מאד מאד והטעם לרוב אהוב אותו בכל מה שתוכל ותהיה אהבה גמורה בלב:

ובכל נפשך - לפי פשוטו: אפילו נוטלין את נפשך, שהרי כבר אמר: בכל לבבך.

ואהבת. תשמח לעשות דבר שייטב בעיניו כאשר תבין שאין תכלית נכבד כזה:

ואהבת אותיות האבות. בכל לבבך. כאברהם שנאמר בו ומצאת את לבבו. ובכל נפשך. כיצחק שמסר נפשו להקב"ה. ובכל מאדך. כיעקב דכתיב ביה וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך:

ואהבת את ה' אלהיך. אחר שאין לנו אלוה כי אם הוא לבדו, חייב אתה שתאהבנו ושתקיים המצות מאהבה, כי המקיימם מיראה אין עבודתו עבודה שלמה. וענין האהבה, שיתבונן האדם בתורתו ובמצותיו וישיג בהם הש"י ויתענג באותה השגה בתכלית התענוג, ולכך סמך לו מיד והיו הדברים האלה, באר בזה ענין האהבה בהשי"ת איך היא, וכן דרשו בספרי, ואהבת את ה' אלהיך, איני יודע כיצד אוהב האדם את המקום, תלמוד לומר והיו הדברים האלה, ואהבת את ה' אלהיך, אהבהו לפני הבריות כדרך שעשה אברהם שקראו הקב"ה (ישעיהו מלכים א ח׳:ל״א) אברהם אוהבי. בארו לנו החכמים ז"ל בדבר זה כי ענין האהבה בשם יתברך הוא מי שמצדיק הרבים ומקרב אותן לחיי העולם הבא, ועל כן הביאו ראיה מאברהם. ואם תשאל ותאמר כיון שמצינו שמעלת החשק גדולה ממעלת האהבה היה לו לומר וחשקת ולמה אמר ואהבת, התשובה בזה כי היא הנותנת, שהרי האוהב הוא מי שאוהב הדבר האהוב ולעתיד תשתכח ממנו האהבה, כגון בעת האוכל או בעת השינה, אבל מי שחושק אין מחשבתו נפרדת מן החשוק כלל, ואפילו בעת שיאכל יזכרנו, גם בעת השינה יראנו בחלום, ולפי שנצטוינו לאהבה את השם יתברך בשני היצרים ובנפש המתאוה ובכל ממונו, ויצטרך האדם לאהוב את כלן בדברים המוכרחים, כי אי אפשר לו שיחיה זולתם, על כן צוה שיאהוב אותם בענין המוכרח אבל יאהוב את השם יתברך על כלן, וא"כ מהטעם הזה לא היה יכול לומר וחשקת, כי אלו היה חושק אותו היה מפריד מחשבתו מכל הדברים הגופניים האלה ולא היה משתמש בהם כל עיקר, ואף במוכרחים, ולא היה מקום למצות התורה כלל, כי לשון חשק ענינו דבקות, כענין (תהילים צ״א:י״ד) כי בי חשק ואפלטהו, והוא מעלת מיתת הנשיקה, בצדיקים הגמורים, וכן מצינו בדבקות השם יתברך עם ישראל שכתוב (דברים ז׳:ז׳) לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם, ולמדנו הכתוב הפלגה על דבקות השכינה עם ישראל שאינה זזה מהם לעולם, וכענין שדרשו רז"ל כל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם, גלו למצרים שכינה עמהם, וכן בכל הגליות.

בכל לבבך. הלב משכן הנפש החכמה, ולפי שהוא האבר הראשון ביצירת האדם והאחרון אשר ימות בכל אברי הגוף, על כן אמר בכל לבבך, כלומר עד רגע האחרון של מיתה.

ובכל נפשך. היא הנפש המתאוה. ובכל מאדך. מלשון מאד, כלומר אהוב אותו הרבה בכל מה שתוכל. והענין שלא יהא ממונו חביב עליו מן המצות, שאין ראוי לו לחוס על פזור ממון אצל המצוה, שאפילו לא מצא לולב ואתרוג אלא בדמים יקרים לא יחוס על ממונו אלא שיקחנו, כמו שעשה רבן גמליאל שלקחו באלף זוז, וכבר אמרו רבותינו ז"ל ולהדור מצוה עד שליש במצוה, הוא שאמרו בבבא קמא אמר ר' זירא אמר ר' הונא הדור מצוה עד שליש, מאי שליש, אילימא שליש ביתו, אלו מתרמי ליה תלתא מצות יהיב ליה כוליה ביתיה, אלא אימא הדור מצוה עד שליש במצוה, כלומר שיש לו להוסיף עד שליש בדמיו בין מצוה מהודרת למצוה יותר מהודרת, בין ספר תורה או לולב נאה ליותר נאה, כדתניא (שמות ט״ו:ב׳) זה אלי ואנוהו, התנאה לפניו במצות, כיצד יעשה, שיהיה לפניו ס"ת נאה לולב נאה ציצית נאה, וקיימא לן כרבי זירא. ודרשו רבותינו ז"ל, בכל לבבך, בשני יצריך, יצר טוב ויצר רע, בכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך, ובכל מאדך בכל ממונך, אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך, ויש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך. דבר אחר בכל מאדך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך, זהו שאמר דוד ע"ה (תהילים נ״ו:י״א) באלהים אהלל דבר בה' אהלל דבר, אם במדת הדין אם במדת רחמים אהלל דבר, וכן עוד (שם קא) חסד ומשפט אשירה, אם חסד אשירה ואם משפט אשירה, וכן עוד (שם קטז) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא. ויש שפירשו עוד בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, כנגד אברהם יצחק ויעקב, בכל לבבך כנגד אברהם שאהב הקב"ה בכל לבבו והמשיך הלבבות לאמונתו, ובכל נפשך כנגד יצחק שמסר נפשו על גבי המזבח, ובכל מאדך כנגד יעקב שהפריש מעשר מכל ממונו ואפילו מבניו.

בכל לבבך פרש״י בשני יצריך פי׳ לבך לא מצי למקרי אלא חד אבל לבבך מצי למקרי לבביך שני לבבות.

ובכל מאדך לשון מאד, במאד מאד שים לבך ונפשך לאהבה אותו.

בכל לבבך. שתתן כל מחשבות לבבך על אהבתיך, ולא יחלקו רעיוני לבך שני חלקים, כאדם שאוהב אדם אחד ונותן על אדם אחר מחשבתו ואין כל מחשבתו על האחד. וכן הוא אומ' על עורכי מלחמה בלא לב ולב. שיש אדם שיש לו שני לבבות על דבר אחד, המחשבה אחת אומרת הלחם, המחשבה אחרת אומרת לא תלחם, כאדם שאומ' אעשה או לא אעשה. אבל אילו הגבורים כל מחשבת' נתנה להילחם. וכן כאן ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך תקע לבבך לאהבתו. כמו שהוא אלהיך שנתיחד עליך ולא על אומה אחרת, כך אתה תתייחד בכל לבבך אהבתו, לא תערב שום מחשבה בלבך שהרחק אהבתו מליבך:

ובכל נפשך. שתהא כל אות נפשך על אהבתו שתהא לך תאות נפש באהבתו:

ובכל מאודך. שתקנה אהבתו בכל מאודך שיהיו יציאותך ולקנות אהבתו. ורבותינו אמרו שיש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו, ולכך נאמר בכל נפשך שאפי' נוטל את נפשך שהרי אינו משלם כלום. הוא נתנה והוא לקחה, כמו שאמר איוב ה' נתן [וה' לקח] יהי שם ה' מבורך. ויש אדם שממונו חביב עליו מגופו, לכך נאמ' בכל מאודך, כמו צריכ':

ואהבת. אמר בתוספת וא״ו, לומר מלבד מצות שמע ישראל שהוא קבלת על מלכות שמים היא מצות אהבת ה׳. עוד ירצה להעיר להקודם לאהבה על דרך אמרם זכרונם לברכה (זוהר ח״ג נו.) אין אדם משיג גדר האהבה עד שתקדים בו היראה, והוא אמרו ואהבת מלבד גדר היראה. ואמרו את ה׳ פרוש על ידי האהבה אדם מתדבק בה׳, והוא אמרו ״את ה׳״.

עוד ירצה שעל ידי אהבת ה׳ ישיג מדרגה זו שיהיה ה׳ מיחד שמו עליו ביחוד, כדרך אמרו (בראשית כח:יג) ״אלהי אברהם אלהי יצחק״, ופרוש שכל אחד ראוי בפני עצמו שיתיחד שם אלהותו עליו. ותמצא שאברהם באר בו הכתוב שהיה אהוב, דכתיב (ישעיה מא:ח) ״זרע אברהם אהבי״, וכמו כן רמז הכתוב כאן שכל שאהוב ה׳ יקרא ה׳ אלהיו ביחוד, ותיבת ה׳ נמשכת לפניה ולאחריה.

עוד ירצה לעורר לב איש ישראל לאהבת ה׳ על דרך אמרם זכרונם לברכה (ילקוט שמעוני סוף פרשת נח) בפסוק ״יושב תהלות ישראל״ (תהלים כב:ד), שלא בחר ה׳ מכל התהלות זולת כשהללוהו ואמרו לפניו ״ברוך ה׳ אלהי ישראל״, אז ישב על כסא מלכות עולם. והוא אמרו ואהבת את ה׳ לטעם זה שלא בחר להיות אלא אלהיך. ובהעיר האדם לבו לפרטים כאלו תתנתק נפשו ותתר ממקומה בהתעוררות נפלא ורם באהבת הנאהב יתעלה רום תפארת כבודו.

עוד אולי שנתכון לעורר לב האדם בשלשה מיני אהבה שישנם בהכרה לנבראים, והם: אהבת הטוב, אהבת הערב, אהבת המועיל. לזה בא דבר ה׳ לשלשתם, ואהבת את ה׳ – בשם זה העיר הלב לבחינת אהבת הטוב במה שהוא טוב הרמוז בשם, כאמרו (תהלים קמה:ט) ״טוב ה׳ לכל״, גם בחשק הערב בסוד (תהלים לד:ט) ״טעמו וראו כי טוב ה׳״, כי כל הנפש אשר יוכיח שם זה למולה אין ערבות בכל הנבראים שיכנס אליו בערך הנשתוו, וזה לך האות אמרו (שיר השירים ה:ו) ״נפשי יצאה בדברו״. גם תשכיל בפסוק (במדבר לג:ב), ״על פי ה׳״, כי תתנתק הנפש מהגוף ולא תרגיש בפרדה להפלגת הרגש הערב מהטוב. הרי שמענו אהבת הטוב ואהבת הערב מתבת ה׳. ואהבת המועיל רמזה באמרו ״אלהיך״, על דרך אמרו (תהלים כב:ד) ״יושב תהלות״ כמו שכתבתי בסמוך, ובזה נכלל גם כן אהבת המועיל כי בזה הרוחנו עולם ומלואו, כמאמר שלמה (קהלת יב:יג) ״כי זה כל האדם״, כל העולם כלו לא נברא אלא לצות לזה (שבת ל:).

בכל לבבך ובכל וגו׳. רבותינו זכרונם לברכה אמרו (ספרי) בזה מה שאמרו, יעין שם דבריהם. ונראה שנתכון ה׳ במאמר זה להסיר טינא מלב אוהביו, והוא שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מועד קטן כח.) בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא, עד כאן. והנה שלשה דברים אלו הם כללות חשק האדם וחפצו בעולם: החיים, והבנים, והמזונות, והחסר אחד מהנה בר מנן יקרא מת. ושלשתם אינם תלויים להשיגם באמצעות עבודת ה׳ ואהבתו, וזה יסובב ההרחקה מאוהבי ה׳. ומה גם בהתקבץ להאוהב שנים מהם – חסר הבנים והעני, יתחמץ לבבו בקרבו, והגם שיתחזק עם לבבו, לבבו לא ישמע לו כי המורגש אליו ירחיקנו משמוע לאהב.

לזה בא דבר ה׳ וצוה לו על הדבר הזה, שיעריך אהבת ה׳ בלבו בשלשה דברים הגם שיטלם ממנו. כנגד הבנים אמר בכל לבבך, על דרך אמרו (בראשית כב:ב) ״את בנך וגו׳ אשר אהבת״ וגומר, והאהבה כזו היא אהבה הממלאת לב אדם וחשקו. וכנגד חיי אמר ובכל נפשך, וכנגד מזוני אמר ובכל מאדך, שיעריך בדעתו שלשתם יחד בה׳, כי הוא טוב לישראל מעשרה בנים, ושלחן גבוה עליון הוא מאד, כמאמר התנא (אבות ו:ה) ששלחנך גדול משלחנם, והחיים ממנו תוצאות חיים, ואף כי אחרי מות הצדיק יקרא חי, כאמרו (שמואל ב כג:כ) ״ובניהו בן יהוידע בן איש חי״, הרי שאפלו אחר מיתה יקרא חי (ברכות יח.).

או יאמר על זה הדרך, כי בא הכתוב לשער שעור האהבה שמחיב כל איש ישראל לאהב הבורא, ואמר שהוא בשעור ההרגש אשר יבא בלב האדם בעת אשר תשיג ידו לשלשה דברים כאחד, כמו שתאמר אדם שהיה חשוך בנים ועני ונטה למות, ובא נביא בדבר ה׳ ובשרו כי יקום מחליו, גם אמר אליו הנה אשתך הרה ויולדת בן, וכי רוח גדול נזדמן לו להעשיר בהם. אדם כזה מה מאד יפליא אהבת האדון באין שעור, ותהיה האהבה מרגשת בלבו בחשק מפלא על אשר הטיב עמו כמה מעלות טובות. כמו כן יצו ה׳ על כל איש ישראל עשות באהבתו תמיד, והוא אמרו ואהבת את ה׳ וגו׳ בכל לבבך, פרוש כאלו נתן לך כל מחסורך בכל לבבך שהם הבנים, ודקדק לומר בכל להעיר דמיון המשל שהוא חסר מהבנים ויתנם ה׳ לו, וכמו כן ובכל נפשך שנתן לך נפשך אחר הגיעך לשערי מות, ובכל מאדך כאלו נתן לך כל ממונך שאתה חפץ, ואמר ״כל״ להעיר דמיון המשל.

והנה המשכיל בענין חשק ה׳, כל זה דבר קל הוא בערך מה שהנפש חושקת בבורא. והמשלתי דבר זה לאדם גדול ומפלא בנכסים שרצה ללכת למקום רחוק לצד סכנת מקום שהיה בו, ואסף כל נכסיו בקנית מרגלית גדולה באלף אלפי דינרי זהב, ושם לדרך פעמיו לעיר רחוקה אשר שם נכון לבו בטוח בממונו והונו. וקודם שהגיע לעיר אשר פנה בדעתו ללכת שמה, כלתה צידתו ואין דינר בכיסו, והיה מסתפק בדלות ובעני גדול ושפלות רב כי אפס כסף. והנה זה האיש, הגם שהוא מתהלך בדוחק וצער, עם כל זה לבו שמח וכליותיו עליזים כי רב אונו והונו, ויצא ממקום המסתכן ובא יבא ברנה נושא האבן גדולה יקרת הערך. כן הדבר הזה, אדם שזכה בדבקותו יתברך ואהבתו ובו קבץ כל ממונו והונו, ויבז בעיניו קנות דבר בעולם הזה לצד סכנת המקום, נוסף על מעוט שויו, ולקח לו ה׳ לאלהים – אין לך קניה בעולם כקנין זה, למעלה מהאבן יקרה שבמשל, כי מי ידמה לו ומי ישוה לו. ואדם כזה, לו יהיה שיהיה דחוק ומצטער בימים מועטים אלה לו בעולם הזה, נכון לבו בטוח בה׳ אור עולם וישמח לבו ויגל כבודו. ובהגיע למחוז חפצו שהוא עולם הקים והבטוח, הנה שכרו אתו. ומעתה חבת הקדש הוא היוצר ודבקותו בו, הלא הוא בניו וחייו וממונו וביתר שאת.

ואהבת את וגו׳. אהבה משמעו על שני אופנים. א׳ שיהא מוותר מרצונו על דבר הנאהב וקיומו. ב׳ דביקות במחשבתו ותשוקה עצומה להשתעשע עם הנאהב. ושתי כוונות אלו מוזהרים אנו בזה המקרא. א׳ כמש״כ הרמב״ם הל׳ יסה״ת פ״ה ה״ז ומנין שאפילו במקום סכנה אין עוברין על אחת מג׳ עבירות הללו שנאמר ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך. והוא נתינה כל אשר לו על דבר כבודו ואמונתו. ב׳ כמש״כ הרמב״ם שם פ״ב ה״א האל הנכבד והנורא מצוה לאהבו וכו׳ שנאמר ואהבת את ה׳ והאיך הוא הדרך לאהבתו כו׳. וע״ז הכונה אי׳ בברכות בירושלמי פ׳ הרואה שאמר ר״ע בפי׳ דהאי קרא רחמתיך בכל לבי רחמתיך בכל נפשי. והוא מלשון התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה שמשמעו דביקות הרעיון באהבתו . ועיקר שתי משמעות הללו נמשכים אחר המשך המקרא הקודם דלמי שמתנהג בהליכות עולם הטבע ולא הגיע לדרך חסידות למצוא אופן דביקות בה׳. ה״ז מתפרש מ״ע זו באופן הראשון שיעמוד עכ״פ חזק באמונתו ולא ימירנו בשום אופן. אפילו במס״נ. וע״ז מתבאר כל הפ׳. ולמי שמתנהג במעלת הנפש ה״ז מוזהר באופן השני להשקיע מחשבתו באהבה ודביקות באיזו שעה רצויה לזה להזכיר שמו ית׳ בק״ש ותפלה. ומש״ה כתיב את ה׳ ולא כדכתיב ואהבת לרעך. דשם אין משמעותו אלא כפירוש הא׳ שמניח רצונו לריעו אבל את ה׳ משמע שמזכיר שמו ודבק בו. וכן להלן י״א א׳ ואהבת את ה׳ דמיירי לענין עבודת המצות באהבה כמבואר שם. ג״כ מתבאר הכי. וע״ז האופן יבואר פ׳ זו בדרך המביא לכך:

ואהבת, ולכן אחר שה' אחד וא"כ בהכרח שגם מה שידמה לך שהוא רע הוא באמת אך טוב וחסד, כי מהאחד הטוב א"א שתצא רעה רק שהרע הנדמה לך אלהים חשבה לטובה, א"כ ראוי שתאהב אותו אפי' הוא נוטל את נפשך ואת ממונך, כי יעשה בזה כדרך הרופא אשר יחתוך אבר המעופש כדי שלא יתפשט הרקבון בכל הגוף, וכל שתגדל בעיניך הרע המושג לך תדע שאתה חולה מסוכן והוא מרפא אותך להחיותך בחיים שבעה"ז או כדי להשיב נפשך מני שחת בע"ה, וכתב הרי"א שבאשר יש טוב וערב ומועיל, נגד הטוב אמר בכל לבבך שהוא החלק השכלי כמ"ש לב נבון יבקש דעת, ונגד הערב אמר בכל נפשך שהוא הנפש המתאוה אל הערב, ונגד המועיל אמר בכל מאדך, ר"ל שבכל האהבות אשר יצויר תאהב את ה' על כלם:

מ (הרא"ם) ולא הבינותי זה דהכא פירש ואהבת עשה דבריו מאהבה אינו דומה וכו' ומשמע שקאי אכל המצות ואחר זה פירש בכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך דמשמע יהרג ואל יעבור ואלו בפרק בן סורר ומורה (סנהדרין דף ע"ד) אמרו בכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך ופירש"י שם דכתיב ואהבת את ה' אלהיך שלא תמירנו בעבודת אלילים ולכך נאמר בכל נפשך כלומר תהא אהבתו חביבה לך יותר מכל החביב לך משמע בעבודת אלילים בלבד מיירי אבל בשאר מצות יעבור ואל יהרג וכו' וצריך עיון(ועיין בקצ"מ ובגור אריה):

נ ר"ל למה כתיב לבבך שני ביתי"ן ומפרש בשני יצריך וכו':

ס דלטעם הראשון קשה וכי הלב הוא יצרו של אדם עד שיאמר בשני יצריך לכן אמר דבר אחר וכו' ולפי דבר אחר קשה למה אמר בכל לבבך הל"ל בכל לבך לכן צריך גם לטעם ראשון:

ע מהר"ן דאם לא כן לכתוב חדא ותיתי אידך מיניה תרתי למה לי אלא יש לך וכו' לכן פירש שניהם שלא ליתן מקום ליצר הרע והכי איתא במסכת יומא (דף כב) ובסנהדרין (דף עד):

פ דלפי טעם ראשון קשה הל"ל ממונך לכן פירש דבר אחר וכו' ולפי דבר אחר קשה הל"ל בכל מדך לכן פירש גם לטעם ראשון: