דברים ה, כ

וַהֲוָה כַּד שְׁמַעֲכוֹן יָת קָלָא מִגוֹ חֲשׁוֹכָא וְטוּרָא בָּעֵר בְּאֶשָׁתָא וְקָרֶבְתּוּן לְוָתִי כָּל רֵישֵׁי שִׁבְטֵיכוֹן וְסָבֵיכוֹן

וַהֲוָה כֵּיוַן דִּשְׁמַעְתּוּן יַת קַל דִּבְרָא מִגּוֹ חֲשׁוֹכָא וְטַוְורָא דָלִיק בְּאֵישָׁתָא וְקָרֵיבְתּוּן לְוָתִי כָּל רֵישֵׁי שִׁבְטֵיכוֹן וְחַכִּימֵיכוֹן

ויהי בשמעכם את הקול מתוך החשך ותאמרו הן הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו ואת קולו שמענו מתוך האש היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי ועתה למה נמות אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו וגו' בזה יש שתי ספקות: הספק הא' הם סתרו דבריהם הם אמרו היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי ואיך אמרו אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו הרי אמרו שלא ימותו: הספק הב' ידוע שהדבר שנעשה בו פועל אחד פעם אחד שנקל בפעם שנית לעשותו מבראשונה שנאמר וירא מלאך ה' אליו בלבת אש ואח"כ וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלהים בתחלה מלאך ואח"כ אלהים ואם כן מאחר שבפעם הראשונה לא מתו כל שכן בפעם שני'. התשובה שהנביא שהקב"ה מדבר עמו הוא לאחד מב' סבות. הא' לשינבא לו או לישראל. הב' לשיאמין בנבואה הנביא שנבואתו לשינבא לישראל לא ימות אע"פ שינבא אלף פעמים אבל הנביא שהקב"ה מדבר עמו לפי שיאמין בנבואה ראוי שימות אחר שניבא פעם אחד לפי שאין מטבע המין האנושי לשמוע קול ה' אלא שימות לפי שהנבואה עובר חושו ושכלו וימות שכבר יעד החכם בג' מספר הנפש חקירה אם איפשר בשכל אשר בנו שישכיל הדברים הנפרדים והוא בנו או אי איפשר אלא כשישולל מהגוף ולא הגיע לנו חקירה זו ולכן הבאים אחריו הלכו בדרכים מחולפים קצתם חשבו שא"א שהרי נאמר שם שלא תשכיל הנפש כלל מבלי צורה דמיונית א"כ הנפש המתאחדת עם הגוף לא תשכיל הנבדל וכמו שהחוש לא ישיג המושג החזק לפי שעובר גבול יחס החוש ואם ישיג יגיע לו הפסד ושריפה אשר אי איפשר אחר זה להשיג מושגו כן בשכל שאע"פ שאין לו כלי גשמי יפסד מהמושכל החזק והוא הנבדל שעובר כח שכלנו ולזה הדעת נוטה והנביאים שנבאו הוא דרך נס ולזה אמרו היום הזה ראינו כלומר הסבה שהשם דיבר עמנו אין כוונתו שנהיה נביאים מנבאים לאחרים או לנו אלא לשנאמין בנבואה והתכלית הזה כבר הוא מושג בפעם הראשונה שדיבר עמנו שהיום הזה ראינו מה שלא היינו מאמינים שיהיה איפשר בחק האנושי להשיג ושהיה נמנע ולפי שרצה הקב"ה שנאמין כן לזה דיבר עמנו ואחר שהתכלית הושג מכאן ואילך אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד נהיה נשארים לטבע המין האנושי ומתנו:

כל ראשי שבטיכם וגו׳. כבר נתבאר לעיל א׳ כ״ב. דלהכי כתיב זה הלשון ולא כולכם. משום שלא היה באסיפה והסכם כל העם אלא הראשים והזקנים שעמדו בסמוך להר קרבו למשה מיד אחר הדברות:

ויהי, עתה מפרש מ"ש אנכי עומד בין ה' וביניכם כי יראתם מפני האש, שזה היה מפני שנפל עליכם פחד אם מפני הקול אם מפני האש הלוהט, ועי"כ ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם בענין שיצא זה מכלכם והזקנים בראש: