דברים ה, כא

וַאֲמַרְתּוּן הָא אַחְזְיָנָא יְיָ אֱלָהָנָא יָת יְקָרֵהּ וְיָת רְבוּתֵהּ וְיָת קָל מֵימְרֵהּ שְׁמַעְנָא מִגוֹ אֶשָׁתָא יוֹמָא הָדֵין חֲזֵינָא אֲרֵי יְמַלֵל יְיָ עִם אֲנָשָׁא וְיִתְקַיָם

וַאֲמַרְתּוּן הָא אַחֲמֵי יָתוּן מֵימְרָא דַיְיָ אֱלָהָנָא יַת שְׁכִינַת יְקָרֵיהּ וְיַת רְבוּת תּוּשְׁבַּחְתֵּיהּ וְיַת קַל מֵימְרֵיהּ שְׁמַעְנָא מִגוֹ אֵישָׁתָא יוֹמָא הָדֵין חָמֵינָא אֲרוּם מְמַלֵל יְיָ עִם בַּר נַשׁ דְּרוּחַ קַדִּישָׁא בֵּיהּ וּמִתְקַיֵּים

את כבודו. מראה האש:

ואת גדלו. קולות וברקים וקול שופר:

ואת קולו. עשרת הדברות ויש בדברי יחיד שדבור אנכי לבדו אמר השם:

הן הראנו ה' אלהינו את כבודו. מראה האש. ואת גדלו. גדולתו אלו קולות וברקים וקול שופר. ואת קולו שמענו. אלו עשרת הדברות.

הן הראנו וגו׳ היום הזה ראינו וגו׳. באשר תכלית דבר נפלא הלז שיהיו הכל זוכים לנבואה היה בשביל שיראו ויאמינו שני דברים הנראים לנמנע בשכל שיראו שהיו שניהם גם יחד אמתים. היינו אם כח אלהים הוא בלי תכלית וגבול מן הנמנע שיהיה דבק עם האדם נוצר מאדמה. וא״כ או שיש גבול ח״ו למעלה או שזה שקר שהקב״ה מנבא את האדם. אבל חקירה זו אינו אלא שכל אנושי והאמת אינו כן שאע״ג שהקב״ה הוא בלתי תכלית מכ״מ יכול לצמצם כחו כ״י ולדבר עם האדם. ובזה המעמד הראנו ה׳ שני הדברים היינו כבודו וגדלו שהוא נפלא בלי תכלית. וגם שמענו קולו. הרי שני הפכים גם יחד:

ותאמרו, ר"ל כי באשר ידוע שהשי"ת לא יעשה נסים לבטלה אם לא לצורך גדול, ומעמד זה שזכו הכל לנבואה אף שלא היו מוכנים אליה הוא נס גדול כבריאת יש מאין כמ"ש בפ' יתרו, וכן מה שלא נשרפו מן האש הגדול הבוער היה מעשה נסים, ובאמת אמרו חז"ל שעל כל דבור ודבור יצאה נשמתן רק שהקב"ה הזיל טל של תחיה, ר"ל שלפי הטבע היה ראוי שתצא נשמתם מגופה, שא"א שנפש מלובשת בבשר תשיג מראות אלהים רק שהיה בנס, והנה עד עתה היה צורך בנס הזה: [א] שיראו כי יש אלהים ושהוא יחיד בשמים ובארץ מושל ומשגיח אין עוד מלבדו כמ"ש אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו כמש"פ שם, [ב] מפני שכל הכנענים היו מכחישים ענין הנבואה ואמרו שא"א שה' ינבא בני אדם ע"כ הוצרך לנס הזה כדי שידעו שה' מנבא בני אדם כמ"ש הנה אנכי בא אליך בעב הענן וכו' וכמש"פ שם, אבל עתה אין צורך עוד בנס הגדול הזה לא למען יראנו מציאות ה' וכבודו ויחידו שהלא כבר הראנו ה' את כבודו ואת גדלו, ולא למען ידעו שה' מנבא בני אדם כי שהלא דבריו שמענו מתוך האש. והנה על הנבואה טענו המכחישים שני טענות [א] אמרו שהנבואה בלתי אפשריית מצד ה' שאיך יצויר שבורא כל העולמים ידבר עם בשר ודם, [ב] אמרו שהוא בלתי אפשריית מצד האדם שאיך יצויר שהאדם ישמע דברי ה' ויחיה ולא תפרד נפשו מגופו כמ"ש מות נמות כי אלהים ראינו, ולבעבור זה הוצרך הנס הגדול הזה לברר אפשריית הנבואה, אמנם עתה יהיה הנס לבטלה באשר היום הזה ראינו שהנבואה אפשריית בין מצד ה' כי ידבר אלהים את האדם, בין מצד האדם דהא ראינו שיצויר שידבר את האדם וחי: