דברים לב, מו

שימו לבבכם. צריך אדם שיהיו עיניו ולבו ואזניו מכונים לדברי תורה, וכן הוא אומר (יחזקאל מ, ד) בן אדם ראה בעיניך ובאזניך שמע ושים לבך וגו', הרי דברים קל וחמר, ומה תבנית הבית שהוא נראה לעינים ונמדד בקנה צריך אדם שיהיו עיניו ואזניו ולבו מכונים להבין, דברי תורה שהן כהררין התלויין בשערה על אחת כמה וכמה:

וַאֲמַר לְהוֹן שַׁווּ לִבְּכוֹן לְכָל פִּתְגָמַיָא דִי אֲנָא מַסְהֵד בְּכוֹן יוֹמָא דֵין דִי תְפַקְדִנוּן יָת בְּנֵיכוֹן לְמִטַר לְמֶעְבַּד יָת כָּל פִּתְגָמֵי אוֹרַיְתָא הָדָא

וַאֲמַר לְהוֹן שַׁווּן לִבְּכוֹן לְכָל פִּתְגָמַיָא דַאֲנָא מַסְהִיד בְּכוֹן יוֹמָנָא דְתַפְקְדוּנוּן יַת בְּנֵיכוֹן מְטוֹל לְמִינְטוֹר וּלְמֶעֱבַד יַת כָּל פִּתְגָמֵי אוֹרַיְיתָא הָדָא

וַאֲמַר לְהוֹן שַׁווּ לְבָבֵיכוֹן לְכָל פִּתְגָמִין דִי אֲנָא מַסְהִיד בְּכוֹן יוֹמָא הָדֵין דִי תִפְקְדוּן יַתְהוֹן יַת בְּנֵיכוֹן לְמִיטַר לְמֶעֱבַד יַת כָּל מִילֵי שְׁבַח אוֹרַיְיתָא הֲדָא:

אשר אנכי מעיד בכם היום. בשירת האזינו שאני מעיד ומתרה בישראל שכמו שנתן להם האל ית' פרנסה שלא בצער כדי שיעבדוהו כן ישחיתם בהחטיאם כוונתו:

אשר תצוום את בניכם. בסוף ימיכם הזכירו בצוואתכם לבניכם כל אלה הדברי' ותצוום שישמרו מאוד לנפשם פן ישחיתון כמו שצוה דוד לשלמה בנו:

לשמור לעשות. כדי שהבנים ישמרו ויעשו:

שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם. אין זה לשון עדות אלא לשון התראה, כלשון (שמות י״ט:כ״א) רד העד בעם, וכן (שם) כי אתה העדות בנו. ויזהיר משה בכאן שישים האדם כל מחשבתו בתורה, וזהו שאמר לבבכם ולא אמר שימו לבבם כדי שיעבדו להקב"ה בשני יצרים, ביצר טוב וביצר רע, וכן דרשו רז"ל בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין.

אשר אנכי וגו׳ אשר תצוום וגו׳. המה שני חלקי התורה. חלק אגדה שהוא מעיד בם. וזהו אשר אנכי מעיד בכם היום. וחלק הלכה הוא אשר תצוום את בניכם. והוי כמו דכתיב שתי פעמים לכל הדברים אשר אנכי וגו׳ ולכל הדברים אשר תצוום וגו׳ והרבה כן במקרא:

לשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת. אלו היה הכונה לעשות במצות התורה אינו מובן הטעם כי לא דבר ריק הוא מכם. היאך יעלה עה״ד שצווי ה׳ הוא ריק ותו קשה דרשת הירו׳ פאה פ״א א״ר מנא כי לא דבר רק הוא מכם. ואם ריק הוא מכם ריק שאין אתם יגעים בם ומה זה שייך למעשה המצות. אלא פי׳ לשמור. זהו משנה לזכור מה שכבר למדם משה לעשות את כל דברי. להעמיד על נכון דיוק המקרא וזה נקרא עשיית הדברים ממש כמש״כ כ״פ. [וזהו אשר מנה בה״ג לשמור לעשות לעשה בפ״ע. כמש״כ בס׳ דקרא י״ח ה׳ ולהרמב״ם אינו אלא פרטי מצות ת״ח דנחשב לאחד]:

תורה אור ויכל משה וגו' ויאמר אלהם שימו לבבכם וגו' כתבנו לעיל שלשון שימה הוראתו שיהיה מסודר בלבם. ואף שנאמר ואכל ושבע ודשן אז ופנה וגו' וכמבואר (בשופטים ב) שרק בני דור הבאים לארץ התחילו להור מדרך ה' וא"כ בהשקפה לא היתה השירה נחוצה לדור באי הארץ, אבל אשר תצום שתזהרו ותזרזו את בניכם לשמור מלעבור על מצות ל"ת ולעשות לקיים מ"ע את כל דברי התורה הזאת דברי המוסר והמדות שבה:

ל פי' כי הרבה דברים יש בתורה שהן דקין כחוט השערה ונרמזין בכ"א הרבה דברים כהרים: