דברים לב, כז

לולי כעס אויב אגור. אם לא שכעס האויב כנוס עליהם להשחית ואם יוכל להם וישחיתם יתלה הגדלה בו ובאלהיו ולא יתלה הגדלה בי, וזהו שנאמר פן ינכרו צרימו, ינכרו הדבר לתלות גבורתי בנכרי, שאין הגדולה שלו: פן יאמרו ידנו רמה וגו':

אִלוּלָפוֹן רָגְזָא דְסָנְאָה כְּנִישׁ דִילְמָא יִתְרַבְרַב בְּעֵל דְבָבָא דִילְמָא יֵימְרוּן יְדָנָא תְקִיפַת לָנָא וְלָא מִן קֳדָם יְיָ הֲוַת כָּל דָא

אִלוּלָפוֹן רוּגְזָא דְסַנָאָה דְחִיל דִלְמָא יִתְרַבְרְבוּן לְקִיבְלֵי מְעִיקֵיהוֹן דִלְמָא יֵימְרוּן יְדֵינָן מִתְפַּרְעוּן לָן מִבַּעֲלֵי דְבָבֵינָן וְלָא מִן קֳדָם יְיָ אִתְגַזָרַת כָּל דָא

אִלוּלֵי כַּעֲסָא דְסַנָאָה יִתְקַף דְלָא יִתְגַבְּרִין עֲלֵיהוֹן בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן וּדְלָא יֵימְרוּן יְדֵנָן אִתְפַּרְעָן לָן מִן בַּעֲלֵי דְבָבֵינָן וְלָא מִן קֳדָם יְיָ אִתְעֲבָדַת הָדָא:

אגור. אפחד מגזרת ויגר מואב והמתרגם אמר מגזרת אגרה בקציר והנכון שהוא מלשון תגרה והכתוב דבר כדרך בני אדם להבין השומעים:

ינכרו. הפך יכירו כמו ויתנכר אליהם:

פעל כל זאת. על השבטים:

פן יאמרו ידנו רמה - פן יגברו לומר למפרע, שהם עשו ולא אני.

לולי כעס אויב אגור. שמתוך כעס שיכעסו על אותם השרידים יש לחוש:

פן ינכרו צרימו. פן ימשכו את לב השרידים להיות בני נכר כמותם:

פן יאמרו. לאותם השרידים:

ידנו רמה. להכחיד את ישראל מגוי ונשארתם מתי מספר:

ולא ה' פעל כל זאת. שתחשבו להמלט על ידו. אבל בהיות ישראל רבים ונפוצים בארצות רבות לא יעלה על לב להשתדל בזה כאמרם מאי דכתיב צדקות פרזונו בישראל צדקה עשה הקב"ה בישראל שפזרם:

לולי כעס אויב אגור. הכעס שעשה לי האויב אגור אני ירא כמו לא תגורו מפני איש:

פן ינכרו צרימו. ויתלו ההצלחה בנפשם:

לולי כעס אויב אגור. כלומר לולי שאני מפחד מכעס אויב, מלשון (דברים א) לא תגורו מפני איש. ובאור פעל כל זאת, על השפטים.

ולא ה׳ פעל כל זאת לא באת זו להם מאתו כדי להוכיחם אלא על כי ידנו רמה.

לולי כעס אויב אגור. הכעס שיעשה לי האויב אגור כמו לא תגור: פן ינכרו צרימו. ויתלו ההצלחה בעצמם כי גוי אובד עצות המה אותם האויבים שמסרתי בידם ישראל ואבדה עצתם ואין בהם תבונה. לו חכמו ישכילו שאלו חכמו ה"יל להשכיל זאת ולהבין מה יהי באחריתם וליתן לב איך אירע דבר זה כי עם שהיו גדולים מכל האומות ועתה הא' ממנו ירדוף אלף אם לא כי צורם מכרם לשון ימכור ה' את סיסרא וה' הסגירם בידינו על כל הרעה שעשו כי לא כצורנו צורם ועוד שידעו ודאי שצורם אינו כצורינו להבדיל כמה הבדלות שכל זמן שיש' עושים רצונו של מקום לא יוכלו הם ולא צורם על ישראל כי אדרבה הקב"ה עשה בהם ובאלהיהם שפטים כמו בדגון אלהי פלשתים ועכשיו אויבינו פלילים ושופטים אותנו כרצונם. כי מגפן סדום גפנם וישתו כוס פורענות. חמת תנינים יינם שישכר אותם וראש פתנים יינם הוי נמי כראש ולענה הלא הוא פורענות שאביא עליהם כמוס עמדי פי' גנוז:

לולי כעס אויב. שיעשה לו האויב, אגור אני ירא. כמו לא תגורו מפני איש:

פן ינכרו צרימו. שיתלו ההצלחה ליד הרמה בעצמם. ולכך איני רוצה לכלות' בידם שלא יתפארו עלי:

לולי כעס אויב וגו׳. פרוש, שכמה וכמה הכעסות הכעיסוני אויביהם, והוא אמרו ״אגור״ מלשון (משלי ו:ח) ״אגרה בקציר״, שאגור הוא כעסו של אויב ועומדים הם לכליון, וכשיראו שהשבתי שם ישראל חס ושלום ״ינכרו צרימו״, פרוש, יחשבו כי ישראל אמונתם נכריה ולא צדיק, ויתחזק דבר אמת לשקר חס ושלום. ועוד חושש ״פן יאמרו ידינו רמה״, פרוש, מלבד שיכחישו אמונת ישראל ודתם, יוסיפו לחטא לומר שאמונתם אמונה ראויה, והוא אמרו ״פן יאמרו ידינו רמה״, וטובתם ושלותם לא מה׳ היא אלא מעבודה זרה אשר הם עובדים.

והוא אמרו ולא ה׳ פעל כל זאת, פרוש, כל טובתם והצלחתם. והראיה שלא עשו ישראל דבר רע מה שהם אינם עושים, ויותר מהמה, והם משלו בהם ויאבדום.

או ירצה, שכל הפעלה הזאת שעשו השחתה גדולה בישראל והשביתו מאנוש זכרם, יאמרו שלא עשה כל זה ה׳ אלא בצרוף כח ורצון עבודת עבודה זרה שהיא השליטתם עליהם:

פן ינכרו. יתנו הכבוד לאלהי נכר. או פן יאמרו ידנו רמה. אינו כלל השגחה אלהית רק ידנו כי עז רמה לעשות כאלה. אך ולא ה׳. שהוא אלהי ישראל. פעל כל זאת:

[כז] לולי. אך אם אענשם באופן זה:

כעס אויב אגור. שאם אשכך כעסי על ישראל יהיה לי כעס אחר של האויב:

פן ינכרו צרימו שינכרו את הכח הזה מבעליו ליחסו להם לעצמם ויתלו הדבר או בכחם הגדול שעז"א פן יאמרו ידנו רמה ולא ה' וגו':

ע פירוש שמלה האת מורכבת מן לו שפירושו אם ומן לא אעפ"י שהמלה כתובה ביו"ד לפי שהמלה נקראת בציר"י והציר"י מביא אל"ף והוסיף שתי מלות עליהם להשחית מפני שבזולת עליהם לא היינו יודעים על מי הכעס ועוד מה הוא ענין הכעס:

פ הוסיף כל זה שבזולת זה לא יתכן לומר ידינו רמה וגו' כיון שלא השחיתם מה רמה ידם: