דברים ג, כח

וצו את יהושע. על הטרחות ועל המשאות ועל הריבות:

וחזקהו ואמצהו. בדבריך, שלא ירך לבו לומר כשם שנענש רבי עליהם כך סופי לענש עליהם, מבטיחו אני כי הוא יעבור והוא ינחיל:

כי הוא יעבר. אם יעבור לפניהם ינחלו, ואם לאו לא ינחלו וכן אתה מוצא כששלח מן העם אל העי והוא ישב (יהושע ז, ה) ויכו מהם אנשי העי וגו' (שם ז, י), וכיון שנפל על פניו אמר לו קום לך. קם לך כתיב, אתה הוא העומד במקומך ומשלח את בני למלחמה, למה זה אתה נפל על פניך, לא כך אמרתי למשה רבך אם הוא עובר, עוברין, ואם לאו, אין עוברין:

וּפַקֵד יָת יְהוֹשֻׁעַ וְתַקֶפְהִי וְאַלֶמְהִי אֲרֵי הוּא יֵעִבַר קֳדָם עַמָא הָדֵין וְהוּא יַחְסֵן יָתְהוֹן יָת אַרְעָא דִי תֶחֱזֵי

וּפַקֵיד יַת יְהוֹשֻׁעַ וּתְקִיפוֹהִי וְאַלִימוֹהִי אֲרוּם הוּא יְעִיבַר קֳדָם עַמָּא הָדֵין וְהוּא יַחֲסִין יַתְהוֹן יַת אַרְעָא דְאַנְתְּ חָמֵי

וחזקהו ב' דין ואידך החזק מלחמתך אל העיר והרסה וחזקהו ביואב כמו שיואב היה שר צבא כך היה יהושע שר צבא אף בחיי משה כדי להחזיקו כמו שמפורש במלחמת עמלק:

[וצו מלשון וצוה].

וחזקיהו ואמציהו. בדברים, שיהא זריז וממולח ללחום מלחמת ה' ולהכרית הגוים ההם ופסיליהם:

וצו את יהושע. צריך לדעת מה היא מצוה זו, ובספרי אמרו (פנחס קל״ו) וזה לשונו: צוהו על הגבעונים, דבר אחר צוהו על המריבות וכו׳ עד כאן. ואין זה מפרש בכתוב, זולת אם נאמר שהם דברי קבלה. ואפשר לומר בפשט הכתוב על פי דבריהם זכרונם לברכה שאמרו אין צו אלא מלכות, דכתיב (שמואל א יג:יד) ״ויצוהו ה׳ לנגיד״ וגו׳, ועין מה שפרשתי בפרשת (שמות ו:יג) ״ויצום אל בני ישראל״ וגו׳. כמו כן בא מאמר ה׳ כאן למשה שבחייו ימלך יהושע על ישראל ויחזקהו במלכותו לעיני כל ישראל.

וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו. דבזה שתראה יתחזק לב יהושע שבודאי יגיע הוא לידי כבישה דזה כלל בהבטחת הנביא כאשר יוצא מכח הגזרה לאיזה פעולה קלה מעין הדבר אות היא שתתקיים בלי ספק כמש״כ הרמב״ן בס׳ בראשי׳ י״ב ו׳ מש״ה החל ה׳ להראות למשה את הארץ שתהא נכבשת ליהושע וישראל והיינו שדקדק הקדוש ברוך הוא לומר אשר תראה כלומר ראייתך גורם להחליט הדבר בלי שום ספק:

וצו את יהושע, עפ"ז צוה לו שנית שיצוה את יהושע, וכולל בזה שיצוה אותו תורה שבע"פ כמ"ש משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכמ"ש חז"ל שמשה א"ל ליהושע כל ספיקות שיש לך לשאל שאל, ואח"כ נשתכחו מיהושע כמה הלכות ושאל מה' וא"ל לא בשמים היא, ואם היה משה נכנס לארץ לא היה צריך לזה כי היה יכול לשאל מרבו, וחזקהו ואמצהו התבאר אצלי ההבדל בין חזק ואמץ שהאמוץ הוא התמדת החוזק לארך ימים, ואם היה משה נכנס לארץ היה די החוק לשעתו כי היה יכול לחזקו בכל עת לא כן עתה צריך אתה לאמצו שיאמץ לבבו בתמידות כי הוא יעבר הוא לבדו:

ג כמו שאמר הכתוב טרחכם ומשאכם וריבכם דאי קאי האי וצו על ואמצהו וחזקהו הא כבר אמר וחזקהו בוי"ו דמשמע שחוץ מן הצווי שתצוהו גם חזקהו ואמצהו אלמא הצווי לחוד והחזוק והאמוץ לחוד:

ד כלומר ולא בפעולתך שאין בידו לעשותו חזק ואמיץ אלא בדברים כלומר מבטיחני אותו כי הוא יעבור כי אחריו פירש ואמר כי הוא יעבור וכו' אלמא בדיבור הוא החיזוק והאימוץ:

ה רל"ת לא הל"ל רק וינחיל וכו' אלא תיבת והוא בא ללמד דוקא כשהוא יעבור אז ינחיל ואם לאו כו':

ו ר"ל כאשר היו נהרגין ישראל במלחמת אנשי העי נפל יהושע לפני הקדוש ברוך הוא:

ז כלומר משום דקמת במקומך ולא הלכת עמהם: