דברים כו, יז

האמרת. והאמירך (פסוק יח) אין להם עד מוכיח במקרא ולי נראה שהוא לשון הפרשה והבדלה. הבדלתי לך מאלהי הנכר להיות לך לאלהים, והוא הפרישך אליו מעמי הארץ להיות לו לעם סגלה. ומצאתי להם עד, והוא לשון תפארת, כמו (תהלים צ"ד) יתאמרו כל פועלי און:

יָת יְיָ חֲטַּבְתָּ יוֹמָא דֵין לְמֶהֱוֵי לָךְ לֶאֱלָהּ וְלִמְהַךְ בְּאָרְחָן דְתָקְנָן קֳדָמוֹהִי וּלְמִטַר קְיָמוֹהִי וּפִקוּדוֹהִי וְדִינוֹהִי וּלְקַבָּלָא לְמֵימְרֵהּ

יַת יְיָ חֲטַבְתּוּן חֲטִיבָא חֲדָא בְּעַלְמָא יוֹמָנָא דְהָכִין כְּתִיב שְׁמַע יִשְרָאֵל יְיָ אֱלָהָנָא יְיָ חָד מְטוֹל לְמֶהֱוֵי לָךְ לֵאלָהָא וְלִמְהַךְ בְּאָרְחָן דְתַקְנָן קֳדָמוֹי וּלְמִנְטוֹר קְיָימוֹי וּפִקוּדוֹי וְדִינוֹי וְלִמְקַבְּלָא לְמֵימְרֵיהּ

יַת מֵימְרָא דַיְיָ אַמְלִיכְתּוּן עֲלֵיכוֹן יוֹמָא דֵין לְמֶהֱוֵי לְכוֹן לֶאֱלָהָא:

וטעם את ה' האמרת היום כיון שקבלתם עליכם כל התורה בפירושיה ובדקדוקיה ובחדושיה הנה גדלתם השם ורוממתם אותו שיהיה הוא לבדו לכם לאלהים לא תודו באל אחר כלל:

וללכת בדרכיו שתעשו הטוב והישר ותגמלו חסד איש את רעהו ולשמר חקיו ומצותיו ומשפטיו יזכיר בפרט החוקים והמשפטים כאשר פירשתי (רמב"ן על דברים ד׳:ה׳) ויכלול במצותיו כל המצות מצות עשה ולא תעשה ולשמע בקלו ככל אשר יצוה לכם משאר המעשים על ידי או על יד שאר הנביאים כאשר פירשתי (רמב"ן על דברים י״ג:ה׳) ויתכן שיהו מצותיו מצות עשה ולשמוע בקולו המניעות כלומר מצות לא תעשה:

האמרת. מלשון גדולה וקרוב מגזרת בראש אמיר ויאמר רבי יהודה הלוי הספרדי נ״ע כי המלה מגזרת ויאמר והטעם כי עשית הישר עד שיאמר שהוא יהי' אלהיך גם הוא עוש' לך עד שאמרת שתהי' לו לעם סגולה ויפה פירש והנה תהיה מלת האמרת פעל יוצא לשנים פעולים:

את ה' האמרת היום - אתה הזקקת, שאמר הקב"ה ונתרצה להיות לך לאלהים - כי הדבר תלוי בו ליעשות הוא אלהיך ויושיעך, מתוך שקבלת מצותיו.

את ה' האמרת היום. כשקבלת עליך להכנס בברית בשבועת האלה אשר בה אבדן כל טוב גשמי אם תעבור עליו האמרת ורוממת את האל ית' בזה שיהיה יותר נכבד אצלך קיום רצונו מכל טוב גשמי:

להיות לך לאלהים. שיהא הוא אצלך הנבדל הנכבד מכל העצמים הנבדלים וממנו כל הנהגת וקיום עניניך בלי שום אמצעי כראוי לנצחי באופן שראוי לך לעבוד ולהכנע לו לבדו כראוי לעליון ומנהיגך ולהתפלל אליו בהיותו הוא לבדו מנהיגך:

וללכת בדרכיו. להדמות לנכבד מכל שאר הנמצאים:

ולשמוע בקולו. כראוי לעבדיו:

את ה' האמרת היום וה' האמירך. אתמר בפ"ק דברכות אמר הקב"ה אתם חטבתם אותי חטיבה אחת בעולם שאתם אומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ ד"א האמרת לשון תמורה וחלוף כלומר בשביל ה' החלפת כל האלהות ובחרת בהקב"ה וה' האמירך החליף כל האומות שבעולם ובחר בך להיותך לו לעם סגולה ודומה לו יתאמרו כל פועלי און שמחליפין דבריהם ואינם עומדים בדבורם. ד"א לשון אמיר וענף שהוא לשון גבהות כדכתיב שנים שלשה גרגרים בראש אמיר וכאן את ה' האמרת הגבהת על כל אלהים וה' האמירך הגביהך על כל האומות וכן יתאמרו כל פועלי און שמגביהין עצמן מרוב גסות שבהן ושמעתי שבתרגום ירושלמי אתה האמרת המלכת שכן בלשון ערבי קורין למלך אמיר:

את ה' האמרת היום גימ' זה בקריאת שמע:

את ה' האמרת כאן רמז ו' סדרים. להיות לך לאלהים, זה סדר זרעים. שמתחיל בק"ש. ועוד שיש בו תרומות ומעשרות שהם יראת השם. דברים שבינינו לבין השם. וללכת בדרכיו, זה סדר מועד. דכתיב אם תשיב משבת רגלך. ולשמור חקיו, זה סדר נשים. שמדבר בעריות שנא' בהם ושמרתם את חקותי. ומצותיו, זה סדר קדשים. שמדבר בקרבנות דכתיב בהו אלה המצות. ומשפטיו, זה סדר נזיקין. ולשמוע בקולו, זה סדר טהרות. דכתיב ביה אמרות ה' אמרות טהורות. וכנגדם אמר ו' דברים. להיות לו לעם סגולה, ולתתך עליון. לתהלה. ולשם. ולתפארת. ולהיותך עם קדוש:

את ה' האמרת היום. לשון מעלה וגובה, מלשון (ישעיהו י״ז:ו׳) בראש אמיר, שהוא הענף הגבוה, וכן תרגם אונקלוס חטבת, מלשון (משלי ז׳:ט״ז) חטובות אטון מצרים, משובחות. ואמרו בשם ר' יהודה הלוי ז"ל שהיא מלשון ויאמר כלומר עשית הישר בעיניו שקבלת תורתו עד שסבבת שאמר שהוא יהיה ה' אלהיך.

את ה׳ האמרת אתה הזקקת שאמר הקב״ה ונתרצה להיות לך לאלוקים מתוך שקבלת עליך מצותיו וגם הוא כמו כן. האמירך הפעילך שאמרת שתהיה לו לעם סגולה לפי שעשה לך נסים וגבורות.

האמרת פאישדיר״ה בלע״ז. ד״א לשון תמורה החלפת כל היראות שבעולם בו שהנחת כלם ובחרת בו וכמו כן החליף הוא כל האומות הקדמונים ובחר בך לשמור מצותיו. והאל״ף יסוד נופל הוא כמו אל״ף דאזרוע דאסוך דאתמול. ד״א לשון שבח כמו יתאמרו כל פועלי און.

את ה' האמרת וה' האמירך היום. איתא פ"ק דברכות אמר הקב"ה אתם עשיתוני חטיבה אחת שאתם אומרים שמע ישראל ואני אעשה לכם חטיבה אחת שנאמר ומי כעמך כישראל גוי א' בארץ ד"א האמרת לשון תמורה וחילוף כלו' בשביל ה' החלפת כל האלהות ובחרת בו. וה' האמירך בשבילך החליף כל האומות ובחר בך להיות לו סגולה מכל העמים ודומה לו יתאמרו כל פועלי און שמחליפין דבריהם ואינן עומדין בדבוריהן יש מי שאמ' לשון אמיר וענף כלומר הגבהת על כל העמים ה' האמירך הגביהך ובתרגום ירושלמי האמירך המליכך ובלשון ערב קורין למלך אמי"ר:

את ה׳ האמרת היום להיות וגו׳. אמרו היום יתבאר על דרך אמרם זכרונם לברכה (כתובות קי:) כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, עד כאן, והוא אמרו את ה׳ האמרת היום דוקא, פרוש כיון שהיו בארץ המקדשת, והגם שעדין היו בארץ סיחון ועוג, עם כל זה כבר כתבנו שהיא מקדשת כיון שנכבשה כבוש רבים על פי נביא, וכמו שהוכחנו בפרשת מטות (במדבר לב:ג), ומעתה אין מקומה נחשב חוצה לארץ. ולזה האמירו ה׳ להיות להם לאלהים, והוא אמרו ״להיות לך לאלהים״.

עוד ירצה על דרך אמרם זכרונם לברכה (זוהר חלק א׳ ק״ח:) ששאר הארצות נמסרו ביד שרי מעלה, מה שאין כן ארץ ישראל אין עליה שופט מבלעדי ה׳, והוא אמרו את ה׳ האמרת היום בכניסתך לארץ להיות לך לאלהים, על דרך אמרו (תהלים י״ז:ב) ״מלפניך משפטי יצא״, ולא יבא משפטינו לפני שר ושופט.

עוד נתכון לומר כי יאמירו ה׳, הגם כי יביאם במשפט לתת לאיש כדרכיו וכמעשיו הרעים, והוא אמרו את ה׳ האמרת וגו׳ להיות לך לאלהים, וידוע כי אלהים הוא מדת הדין, אף על פי כן יאמיר ה׳ ויברך על הרעה מעין הטובה.

וללכת בדרכיו, פרוש, הגם שלא צוה ה׳ ללכת בהם, אף על פי כן כשיכירו בהם שהם דרכי ה׳, כל אשר הוא עושה יעשו כן בני ישראל, כגון בקור חולים, קבורת מתים וכדומה, שמצינו לה׳ עושה אותם – ילכו גם הם בדרכיו. חקיו הם מצוות שאין בהם טעם, מצותיו הם מצוות שהשכל גם כן מסכים עליהם, משפטיו הם דינים שמסר לשפוט בין איש ובין רעהו, ולשמע בקולו זה תלמוד תורה. ודקדק לומר ״בקולו״ על דרך אמרם זכרונם לברכה (במדבר רבה פרק י״ד) וזה לשונם: מנין לשומע מפי קטן וכו׳ כשומע מפי הגבורה, דכתיב (דברים ט״ו, ה׳) ״אם שמוע תשמע בקול ה׳ אלהיך״. וטעם שצוה על עסק התורה באחרונה, להעיר שהגם שהשיג אדם לדעת כל האמור וקימו, אף על פי כן לא יאמר: ״מה לי ללמד תורה? אם לדעת מה יעשה ישראל – הנה ידעתי וקימתי כל דברי ה׳!״, אלא אף על פי כן חיב הכתוב תלמוד תורה. והוא אמרו אחר כל מה שחיב לעשות ״ולשמע בקולו״, כי מצות תלמוד תורה היא מצוה בפני עצמה שאין זמן לפטר ממנה עד יום מותו, דכתיב (במדבר י״ט, י״ד) ״זאת התורה אדם כי ימות באהל״.

את ה׳ האמרת. ת״א חטבת. והוא לשון הגמרא ברכות ד״ו אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה בעולם. ופרש״י לשון שבח וכמו יתאמרו כל פועלי און. והערוך בערך חטב מביא הגמ׳ בזה הנוסח אתם עשיתוני חטיבה אחת בעוה״ז ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעוה״ב. ובערך אמר ג׳ פי׳ חטיבה ציור א׳ בעולם כלומר דבר הניכר לעין. ופי׳ הענין דבזה הברית הראת לדעת שאין כמותו שראוי להיות לך לאלהים וגו׳. וה׳ הראה לדעת בזה הברית שאין כישראל הראוים להיות לו לעם סגולה וגוי. והראב״ע הביא בשם ר״י הספרדי פי׳ האמרת מגזרת ויאמר. ואינו מבואר. ונראה שכוון לואמרת אליהם. וכבר נתבאר ריש ספר ויקרא שהוא מלשון חבור וכן קרוב לפרש יתאמרו כל פועלי און. יתחברו יחד לעשות מה שלא היה אפשר בהיות כל אחד בפני עצמו כידוע שחבור לרשעים רע לעולם. נחזור לענין הפרשה. שבזה הברית שנכרת על שקידה בעיון התורה נתחברת את ה׳. כלשון הזוה״ק דאורייתא וקוב״ה וישראל חד הוא. ומש״ה נקרא התלמוד לחמו של הקב״ה כדאי׳ בחגיגה די״ד לכו לחמו בלחמי זה תלמוד. שכמו קרבנות נקראו לחם. את קרבני לחמי. וביארנו במקומו שהוא לשון חבור שהקב״ה מתחבר כ״י את ישראל. כן הוא כח התלמוד הוא כמו לחם המחבר הנשמה והגוף יחד חבור עצום כן תלמוד הוא המחבר את ישראל לאביהם שבשמים. ומש״ה מצלינן אהבה רבה אהבתנו וגו׳ בברכת התורה שהוא התלמוד כמו שאומרים ותן בלבנו להבין ולהשכיל ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך וכו׳. ונקרא אהבה רבה. באשר שאהבת ה׳ לישראל הבאה ע״י התורה וכן להיפך יותר מאהבת ה׳ וישראל ע״י קרבנות. כמו שביארנו בס׳ שמות כ״ה כ׳ בהעמדת הכרובים ופניהם איש אל אחיו . כל זה נכלל בזו התיבה האמרת. דבזה הברית נתחברת את ה׳. ובא לבאר תנאי ואופני זה החיבור. ומונה יחד פעולת החבור שנתחברו ישראל לאביהם שבשמים גם אז בברית ה״ס. וגם אופן החדש שבא כאן. ואמר להיות לך לאלהים. למנהיג הטבע שלך:

וללכת בדרכיו. במדותיו מה הוא רחום כו׳. אלו האופנים היה מכבר:

ולשמור חקיו ומצותיו ומשפטיו. זהו תנאי החדש:

לשמור חקיו. אלו המדות והכללים שהתורה נדרשת בהן:

ומצותיו. היינו הקבלות שהיה למשה מסיני וא״מ:

ומשפטיו. לחקור מהם חדשות:

ולשמוע בקולו. לדקדק בקראי לבד י״ג מדות אלא דיוק בסדר הלשון ויתור וכדומה:

את ה' האמרת. יש אומרים שהוא לשון הגדלה והרמה, ורש"י ז"ל אמר שהוא לשון הפרשה והבדלה. ויש לומר שהוא לשון מאמר הנזכר בלשון המשנה ביבמה ועשה בה מאמר שפירושו שקדשה. ונקרא בשם קידושין כשאר קדושי אשה מפני שהיא כבר זקוקה לו. כן בזה הענין כי במעמד הר סיני כבר קבלו בני ישראל על עצמם עול מלכותו יתברך וה' הבטיחם אז שיהיו לו לעם סגולה ועתה חידש ברית עמהם מפאת ג' דברים א) מפני כי משה ימות ולא יקום עוד נביא בישראל כמשה וע"כ חזק את בריתו עמהם קודם מיתת משה. ב) כי במדבר היתה השגחתו עליהם בהנהגה נסיית כי היו מוקפים בענני כבוד ואוכלים את המן לחם מן השמים ושותים מים מצור החלמיש בארה של מרים והיה מספיק כריתת הברית שבהר חורב אבל כשיכנסו לארץ ישראל ויוצרכו להלחם עם גויי הארץ ואח"כ לעבוד את האדמה ולעסוק בישוב הארץ ויתנהגו מה' בהשגחה טבעית היה ההכרח לחזק את הברית שלא יסורו מדרכי ה', אחרי שלא יראו השגחה נסיית כאשר ראו במדבר. ג) שלא יבואו דורות הבאים ויאמרו אבותינו שהיו עבדים לפרעה ויעבדו בפרך בחומר ובלבנים ולא ידעו מה מתהלוכות העולם ובא משה בדבר ה' וגאלם והוציאם למדבר שממה מקום נחש שרף ועקרב אין לחם ומים האם לא היו מוכרחים לקיים כל אשר צוה להם משה ע"פ ה'. לא כן אנחנו שלא עבדנו בחומר ובלבנים ויודעים אנחנו מה החיים יבקש מאתנו והנה אנחנו בארץ מיושבת נהיה ככל הגוים למה לנו לקבל עלינו עול כבד כזה לכן חדש ה' בריתו עם הדור אשר קמו תחת אבותיהם שלא עבדו בחומר ובלבנים וחיו ארבעים שנה במדבר שלא התעסקו בהשגת המזון והיו במנוחה ושלוה וחשק החיים היה בהם על צד היותר אפשרי כנכון לאנשים אשר אין להם שום דאגה וגם היו קרובים לארצות נושבות והיה בידם להתיישב במקום שהיו שם ואעפ"כ ע"י עסק התורה נתלהבו וקבלו ע"ע ועל זרעם כל דברי התורה בלא קולות וברקים ולכן אין שום טענה לבניהם אחריהם להפר את הברית, ועתה נשוב לבאור הכתובים את ה' האמרת היום קדשת. להיות לך לאלהים שיהיה מנהיגך. וללכת בדרכיו שקבלתם על עצמכם לילך ולהתדבק בדרכיו שהם מדותיו מה הוא רחום וכו'. ולשמר חקיו המה הדברים שאין השכל מסכים להם. ומצותיו הדברים שיש בהם מעשה רב כענין הקרבנות וכדומה. ומשפטיו הם הדברים שגם השכל יסכים להם. ולא קבלת על עצמך מפני שהם ישרים מצד עצמם רק מפני שהם משפטי ה'. ולשמוע בקולו שגם אחרי מות משה ישמעו בקול נביא האמת (כמ"ש לעיל דשמיעת דברי הנביא נקרא קול ה'), וכל הקבלות האלו קבלת עליך היום אחרי ששמעת את כל החקים והמשפטים הלא תראה את תוקף החקים והמשפטים שאף ע"י הלמוד לבד תתפעל הנפש בהתפעלות שאין למעלה ממנו. ולכן צריך אתה לדעת שתעשם במסירת נפשך:

ק זהו ופי' של האמרת היום וגו':

ר זהו פי' של וה' האמירך וגומר:

ש האמרת שבחת כמו יתאמרו כל פועלי און ישתבחו שדרכן צלחה (רש"י חגיגה ד"ג):