דברים טז, יא

והלוי והגר והיתום והאלמנה. ארבעה שלי כנגד ארבעה שלך, בנך ובתך ועבדך ואמתך, אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך:

וְתֶחֱדֵי קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ אַתְּ וּבְרָךְ וּבְרַתָּךְ וְעַבְדָךְ וְאַמְתָךְ וְלֵוָאָה דִי בְקִרְוָיךְ וְגִיוֹרָא וְיִתַּמָא וְאַרְמְלָא דִי בֵינָךְ בְּאַתְרָא דִי יִתִּרְעֵי יְיָ אֱלָהָךְ לְאַשְׁרָאָה שְׁכִנְתֵּהּ תַּמָן

וְתֵיחְדוּן בְּחֶדְוַת חַגָא קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן אַתּוּן וּבְנֵיכוֹן וּבְנָתֵיכוֹן וְעַבְדֵיכוֹן וְאַמְהָתֵיכוֹן וְלֵוָאֵי דִי בְקִרְוֵיכוֹן וְגִיּוֹרָא וְיַתְמָא וְאַרְמַלְתָּא דִי בֵינֵיכוֹן בְּאַתְרָא דְיִתְרְעֵי יְיָ אֱלָהָכוֹן לְאַשְׁרָאָה שְׁכִינְתֵּיהּ תַּמָּן

והזכיר כאן במקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם וכן אמר (דברים ט״ז:ט״ז) שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך וגו' במקום אשר יבחר ולא ידעתי אם לומר כי לאחר שיבנה בית המקדש לא נאסף להקריב קרבנות הרגלים אלא במקום ההוא אשר יבחר ה' כטעם שיאמר (דברים ט״ז:ה׳) לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך או שיבאר כאן שלא יתחייבו לעלות לרגל עד אשר יבחר השם מקום לשכנו שם:

והגר והיתום והאלמנה. ישמחו בחג הקציר בלקט ופאה המצויים בקציר. והזכירם בענין זה החג בפרשת אמור:

ושמחת לא נאמר שמחה בפסח שהתבואה עדיין בשדה ובעצרת שהתבואה כבר נקצרת ועדיין היין בגפנים נאמר שמחה אחת ובסוכות שהכל בבית נאמר בו ב' שמחות:

ושמחת. בחגך אתה ובנך ועבדך ואמתך. א"ר יהודה בר' סימון אם אתה משמח ד' בנים לוי וגר ויתום ואלמנה בימים טובים שנתתי לך גם אני משמח ד' בני ביתיך בבית בחירתי והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי:

והלוי אשר בשעריך והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך. אריכות לשון הוא והיה ראוי לכתוב והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך. והרי בסוכות כתיב כן בסמוך. ואמר בני הה״ג מ׳ חיים ברלין נ״י. דאי׳ בש״ע או״ח סימן תקכ״ה ס״ג גבאי צדקה גובין מהחצרות ביו״ט אבל לא יכריזו כדרך שמכריזין בחול אלא גובין בצנעא ונותנים לתוך חיקם כו׳. והוא בירושל׳ דמאי. מש״ה בשבועות שהוא יו״ט כתיב בהני אשר בקרבך דמשמעו בשכונתו ולא מה שיש בעיר שהוא בפרסום. משא״כ בסוכות שיש בו חוה״מ כתיב בשעריך. שיכריזו לקרוא נדבות בשביל גרים יתום ואלמנה שבעיר. אבל הלוי אינו מקבל נדבה כי אם נותנים לו מעשרותיו ובחשיבות:

[קצא] ושמחת לפני ה' אלהיך, התבאר למעלה (סי' יד), ומ"ש ריה"ג אומר מובא בחגיגה (דף ו' ע"ב), והנה בחג המצות לא נזכר בו שמחה ועמ"ש בספר יראים סי' קכז ובטורי אבן חגיגה שם, ועיין בסי' שאח"ז: