דברים טז, יב

וזכרת כי עבד היית וגו'. על מנת כן פדיתיך, שתשמור ותעשה את החקים האלה:

וְתִדְכַּר אֲרֵי עַבְדָא הֲוֵיתָא בְּמִצְרָיִם וְתִטַר וְתַעְבֵּד יָת קְיָמַיָא הָאִלֵין

וְתֶהֱווֹן דְּכִירִין אֲרוּם מְשַׁעְבְּדִין הֲוֵיתוּן בְּמִצְרַיִם וְתִיטְרוּן וְתַעַבְדוּן יַת קְיָימַיָא הָאִלֵין

וזכרת כי עבד היית במצרים אמר ר"א (אבן עזרא על דברים ט״ז:י״ב) שהוא דבק עם ועבדך ואמתך והנכון שהוא כפשוטו שתשמור החקים האלה אשר צוך האדון הפודך מבית עבדים וכן נזכיר בקדוש היום הזה זכר ליציאת מצרים ואמר החקים האלה בחג השבועות בעבור שלא נתפרש בתורה טעם מספר שבעה השבועות ומספר החמשים יום והוא לבדו העצרת וכבר הזכרתי סודם (ויקרא כג טו):

וזכרת כי עבד היית. דבק עם עבדך ואמתך:

וזכרת כי עבד היית. שלא היה אז שום ממון שלך כי מה שקנה עבד קנה רבו:

ושמרת ועשית את החוקים האלה. בנתינת לקט ופאה לרצון לפני ה' שהוציאך משם ונתן לך עושר ונכסים:

החקים האלה כתיב בעצרת לפי שניתנה בו תורה:

וזכרת כי עבד היית במצרים בשאר חגים יש מצות שיש להזכיר שבגינן יצאו ישראל ממצרים כגון מצות בפסח, סוכה בחג האסיף, שופר בר״ה, תענית ביום הכפורים, אבל עצרת אין בו שום רמז לפיכך כתוב בו וזכרת.

כי עבד היית במצרים אל תאמר איך אתבטל מן הקציר אלא זכור שלא היה בידך כלום כשחננך הקב״ה ולא היה לך פנאי לנוח ולשמוח לפיכך ושמרת ועשית.

את החקים האלה. לא נתבאר מה החקים שבעצרת יותר משארי חגים. אכן לפי דברינו דחקים משמעו כ״פ כללי התורה שבהם מחוקקים את התורה ובאים לידי משפטי התלמוד עלינו לפרש כאן ג״כ דבזה המועד ישים אל לבו לשמור ולעשות החקים האלה באשר אז זמן מתן תורתנו ומסוגל בזה היום שניתן בתחלה גם לדורות להתבונן בהם ולקבלם עליו להגות בהם. כמש״כ הרשב״א בשו״ת סימן תי״ג דכל יום מימי הבריאה פועל יותר בדבר שנתחדש בו יותר משאר ימים. והיינו דמצלינן זמן מ״ת ולא נזכר בפירוש בתורה דשבועות הוא יום מ״ת זולת בזה המקרא. מש״ה נכתב כאן בשם חג שבועות. ומצות ספירת שבועי לחוד. ולא נזכר ספירה דיומי ג״כ כמש״כ בפ׳ אמור. אלא היינו כמש״כ בס׳ במדבר דתכלית ספירת שבועי משונה מתכלית ספירה דיומי. ושבועי מלמדנו על חובותינו להשקיע אהבתנו בו ית׳ ע״י עול התורה שבזה נכנסנו ככלה לחופה. ובשביל זה כינו חז״ל זה החג עצרת יע״ש:

[קצב] וזכרת כי עבד היית במצרים, זכירת העבדות עקרו על פסח, ובא ללמד ששמחה נוהג בפסח כי שמחה לא כתיבא רק בשבועות וסוכות (כנ"ל סי' הקודם) ובכ"ז אא"ל שר"ל שינהג בשבועות גם דיני פסח וחג שכנוי הרומז האלה מרמז תמיד על ענין הסמוך כמ"ש בהתו"ה צו (סי' כג) וע"כ לענין עצרת אינו מרמז רק על שלמי שמחה דכתיב ביה: