דברים טז, י

מסת נדבת ידך. די נדבת ידך, הכל לפי הברכה, הבא שלמי שמחה, וקדש קרואים לאכול:

וְתַעְבֵּד חַגָא דְשָׁבוּעַיָא קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ מִסַת נִדְבַת יְדָךְ דִי תִתֵּן כְּמָא דִי יְבָרֵכִנָךְ יְיָ אֱלָהָךְ

וְתַעַבְדוּן חֶדְוַת חַגָּא דְשָׁבוּעַיָיא קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן הֵי כְּמֵסַת נִדְבַת יְדֵיכוֹן הֵיכְמָא דְבָרְכֵיכוֹן יְיָ אֱלָהָכוֹן

מסת. דגשות הסמ״ך להתבלע הנו״ן והמלה מגזרת נס כטעם הרמת יד:

נדבת ידך. לעולה ולשלמי':

מסת - די לפי כח.

נדבת ידך - וכן פתר דונ"ש. ופשר מסת די. בברכת אל שדי. כדי כח ידי במתן ונדרים. והמדמה מסת אל מס, הוא חמס.

מסת נדבת ידך אשר תתן כאשר יברכך ה' אלהיך. מסת נדבת ידך תרגומו די מחסורו (דברים ט״ו:י׳) כמסת חוסרניה, ויאמר הכתוב לפי ספוק נדיבות הלב שבך ולפי הברכה והעושר שיש לך תתן, ולכך הושמה מלת תתן באמצע בין מסת נדבת ידך ובין כאשר יברכך ה' אלהיך, כלומר לפי נדיבתך ועשרך תביא קרבנות לשלמים ותקדיש על שלחנך קרואים.

ונראה שאינו דבק עם חג השבועות לה' אלהיך אבל הוא ענין בפני עצמו, והוא הדין בשאר המועדים שיתן אדם צדקה ויקדיש קרואים לפי נדיבותו ולפי עשרו, אבל גלה זה בכאן בחג השבועות מפני שהפסח זמנו שבעת ימים והסכות כמו כן שבעת ימים אבל שבועות שאינו אלא יום אחד הייתי סבור שאין החומר בו כל כך כמו בשאר המועדים, לכך הודיענו בו החיוב שאין להקל בו במצות הצדקה, שהרי שוה הוא לשאר המועדים וחמור כמותם ואע"פ שאינו אלא יום אחד. והקרואים האלה הם הלוי והגר והיתום והאלמנה, וגר זה אינו אמור אלא בגר צדק שהוא בן ברית, ומה לוי בן ברית. אף הגר בן ברית ודרשו רז"ל ארבעה שלי כנגד ארבעה שלך, ארבעה שלי הלוי והגר והיתום והאלמנה, ארבעה שלך בנך ובתך ועבדך ואמתך, אמר הקב"ה אם אתה משמח את שלי אני משמח את שלך, וזהו שאמר ושמחת לפני ה' אלהיך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך.

ועשית חג שבעות כבר פי׳ בפ׳ אמור מפני מה לא פירש הכתוב זמנו של חג זה מה שלא עשה כן בשאר מועדים.

מסת נדבת ידך אשר תתן לא אמר זה בפסח וסוכות אלא בחג שבועות שפסח וסוכות הרבה ימים וידוע שצריך לתת צדקה אבל שבועות שהוא יום אחד יעלה על הדעת שאין צריך:

מסת. ביארו חז״ל בחגיגה ד״ח משמעו כמו וישם אחשורוש מס. היינו מעות. והא שדייק הכתוב לשון מסת בחג שבועות ביחוד היינו משום דבפסח וסוכות רגילים להביא מן הבית לנו״נ כפי הצורך אבל בעצרת שהיה כמה מישראל מתעכבים מן פסח עד עצרת בירושלים ושוב לא היה לו בהמות בעצרת ונדרש לקנות בכסף:

[קפט] ועשית חג שבועות, בפ' משפטים פורטם בשם חג הקציר וחג האסיף ופה פורטם בשם חג השבועות וחג הסוכות ללמד שאף בשאין קציר ואסיף אתה עושה יו"ט, ושם א"צ ללמדנו זאת כי שם מדבר בשביעית שאין קציר ואסיף בשנה זאת וכמ"ש במכלתא שם (סי' רכה) וידעינן שנקרא כן על רוב השנים:

[קצ] מסת נדבת ידך, די מחסורו ת"א מסת מחסוריה, וכן בת"א פה מסת נדבת ידך וכן פי' רשב"ם, ושרשו מסס, וחז"ל חגיגה (דף ט) מענין מס, וראב"ע פי' ששרשו נסה, כטעם הרמת יד והדגש להשלים הס' או הנו"ן החסר, ולשון נדבת ידך היינו מה שנותן ממה שבידו מן החולין, ולשון כאשר יברכך כולל גם אם נותן ממעות מעשר הגם שאינו נדבת ידו הוא מברכת ה' שנתן לו הרבה לעשר ממנו מעשר ופי' חז"ל (חגיגה שם) בטופל מעשר על החולין:

ח תרגום די מחסורו כמסת חסרונו ומ"ם מסת שורש ושרשו מסס ודגוש הסמ"ך לחסרון אות הכפל: