דברים יג, ח

הקרבים אליך או הרחקים. למה פרט קרובים ורחוקים, אלא כך אמר הכתוב, מטיבן של קרובים אתה למד טיבן של רחוקים, כשם שאין ממש בקרובים כך אין ממש ברחוקים:

מקצה הארץ. זו חמה ולבנה וצבא השמים שהן מהלכין מסוף העולם ועד סופו:

מִטַעֲוַת עַמְמַיָא דִי בְסַחֲרָנֵיכוֹן דִקְרִיבִין לָךְ אוֹ דִרְחִיקִין מִנָךְ מִסְיָפֵי אַרְעָא וְעַד סְיָפֵי אַרְעָא

מִטַּעֲוַות שִׁבְעָתֵי עַמְמַיָא דִּבְחוֹזְרָנוּתְכוֹן דְּקָרִיבִין לְכוֹן אוֹ מִן שְׁאַר עַמְמַיָא דִרְחִיקִין לְכוֹן מִן סְיָיפֵי אַרְעָא וְעַד סְיָיפֵי אַרְעָא

הקרובים אליך. אע"פ שמצד קורבתם תדע שקרותם ואין לחוש שתטעה בם:

או הרחוקים ממך מקצה הארץ. אע"פ שמצד המרחק אין לחוש שתלך שם לעבדם:

הקרובים אליך או הרחוקים ממך. השוה רחוקים לקרובים, כשם שאי אתה רואה ממש בקרובים כך אין ממש ברחוקים. מקצה הארץ ועד קצה הארץ. אלו חמה ולבנה שהם מהלכים מסוף העולם ועד סופו.

מאלהי העמים, פרוש, כי יבא בטענה להוכיח ממה שלפניו מאלהי העמים אשר סביבותיכם, כי יראו העמים שסביב ישראל יחנו בשלוה ובהצלחה מרבה ויאמרו אליו להדמות למה שלפניו, או יבא בטענה להוכיח הוכחה גדולה והוא כשתהיה עבודה זרה שנתפשטה בעולם שכל העולם או רבו עובדים אותה כמו שארע בזמנים אלו, שמלכות אדום כלם עובדים וכו׳, והיא פנה גדולה, ולדברי רבותינו זכרונם לברכה (יומא י.) שאמרו עתידה מלכות הרשעה שתתפשט בכל העולם, הנה עבודה זרה אחת בכל העולם מקצה הארץ ועד קצה הארץ, והסתה זו עמה טענה להוכיח כי יש בה ממש חס ושלום, אף על פי כן אמר ״לא תאבה לו״ וגו׳, פרוש, נותנת התורה עצה לאדם שימלט בה ממנו, אחד ״לא תאבה לו״, פרוש על דרך אמרו (משלי א:י) ״בני אם יפתוך חטאים אל תבא״, פרוש, לא תכנס עמו בטענות אלא שלילת הרצון בלא טענה. ועין מה שפרשתי בפסוק ״ולא אבה״ (דברים ב:ל), וישלל שמוע דבריו עוד בזה, והטעם שאם יכנס עמו בטענות, התמדת החושב תוליד תכונת הרע באדם.

הקרובים אליך או הרחוקים ממך. לפי הפשט בין שנצרך לפתוי מרובה או מועט:

ל דאם לא כן לא היה לו לכתוב אלא הרחוקים ממך עד קצה הארץ: