דברים יג, ז

כי יסיתך. אין הסתה אלא גרוי, שנאמר (שמואל א' כו, יט) אם ה' הסיתך בי, אמיטר"א בלע"ז, שמשיאו לעשות כן:

אחיך. מאב:

בן אמך. מאם:

חיקך. השוכבת בחיקך ומחקה בך אפיקייד"א בלע"ז, וכן (יחזקאל מג, יד) ומחיק הארץ, מיסוד התקוע בארץ:

אשר כנפשך. זה אביך פרש לך הכתוב את החביבין לך, קל וחמר לאחרים:

בסתר. דבר הכתוב בהוה, שאין דברי מסית אלא בסתר וכן שלמה הוא אומר (משלי ז, ט) בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה:

אשר לא ידעת אתה ואבתיך. דבר זה גנאי גדול הוא לך שאף האמות אין מניחין מה שמסרו להם אבותיהם, וזה אומר לך עזוב מה שמסרו לך אבתיך:

אֲרֵי יְמַלְכִנָךְ אֲחוּךְ בַּר אִמָךְ אוֹ בְרָךְ אוֹ בְרַתָּךְ אוֹ אִתַּת קְיָמָךְ אוֹ חַבְרָךְ דִי כְנַפְשָׁךְ בְּסִתְרָא לְמֵימַר נְהַךְ וְנִפְלַח לְטַעֲוַת עַמְמַיָא דִי לָא יְדַעְתְּ אַתְּ וַאֲבָהָתָךְ

אֲרוּם יַטְעִינָךְ מִילְכָא בִּישָׁא אָחוּךְ בַּר אִימָךְ כָּל דְּכֵן בַּר אִיבָךְ אוֹ בְרָךְ אוֹ בְרַתָּךְ אוֹ אִתְּתָךְ דְּדַמְכָא בְּעוֹדָךְ אוֹ חַבְרָךְ דְּחָבִיב עֲלָךְ כְּנַפְשָׁךְ כָּרַז לְמֵימָר נְהַךְ וְנִפְלַךְ לְטַעֲוַות עַמְמַיָא דְלָא חַכִּימְתָּא אַנְתְּ וְאַבְהָתָךְ

אֲרוּם יִסְטֵי יָתָךְ אָחוּךְ בְּרָא דְאִמָךְ אוֹ בְּרָךְ אוֹ בְּרַתָּךְ אוֹ אִתְּתָא דְדַמְכָא עִמָּךְ:

כי יסיתך אחיך. הטעם אפי' אחיך:

וטעם בן אמך. שהייתם בבטן אחת והאם כגוף והאב כצורה והצורה לא יבינוה כי אם מתי מעט:

יסיתך - כל עצה שסופה פורענות קורא הסתה, ותסיתני, לבלעו חנם. אשר הסתה אותו איזבל אשתו. ויסיתהו לעלות אל רמות גלעד.

כי יסיתך אחיך בן אמך. שהוא חביב כך ששניכם יצאת' מבטן אחד אבל בני האב אינן חביבין כל כך זה לזה. ועוד שדרכן לשנא זה את זה מפני הירושה:

בסתר לאמר. דבר הכתוב בהווה כי דרך לדבר דבר מכוער כזה בסתר. והרב בכור שור אומר שלפי שנאמר הולך רכיל מגלה סוד אל תאמר שבשביל שדבר לך בסתר שאסור לגלות סודו כי אדרבה לא תכסה עליו שאסור לכסות דבריו:

כי יסיתך אחיך בן אמך וגו' כי יסיתך ר"ת בגימ' ביחוד רמז ליחוד מן התורה:

כנפשך ב' במס'. אשר כנפשך. כנפשך שבעך היינו דאיתא בחולין אין הסתה בדברים והא כתיב כי יסיתך ההוא נמי באכילה ושתיה והיינו כנפשך כמו כנפשך שבעך רהיינו אכילה:

אשר לא ידעת אתה ואבותיך כתיב במסית לפי שרעך כנפשך דהיינו אביו מסיתו לומר לא תלמד לעשות מאבותיך שהוא אבי אביך אלא תלמד מאביך:

כי יסיתך אחיך בן אמך. על דרך הפשט אפילו אחיך בן אמך שהיית עמו בבטן אחד.

וע"ד מדרש רז"ל אפילו בן אמו שאינו נוטל חלק עמו בירושה ואינו שונאו לא ישמע לו בזה, אין צריך לומר בן אב שנוטל חלק עמו ואולי הוא שונא אותו ונותן לו עצה רעה.

אשר לא ידעת אתה ואבותיך. פירש רש"י ז"ל ראה כמה מגונה עצתו, שאומר לך להניח מה שמסרו לך אבותיך.

ויתכן לפרש שירמוז בכאן על שני חלקי האמונה, שני חלקים, האחד מצד הקבלה והשני מצד הידיעה והחכמה. המאמין מצד הקבלה שקבל מאבותיו כן, אמונה טובה היא מאחר שהקבלה אמתית אבל אין לה שלמות לפי שאין בה חכמה, והנה דמיונו כעור ההולך בחברת עורים וכל אחד ואחד סומך ידו על חברו ויש פקח אחד בראש כלן שהוא מנהיג אותן, בודאי כלן הולכין בדרך סלולה וישרה מאחר שהם אוחזים דרך הפקח, כן אמונתנו מצד הקבלה בלא חכמה דרך סלולה היא הסומכין ונשענים זה על זה עד משה רבינו ע"ה ואנחנו אוחזין דרכו כי באזנינו שמענו ואבותינו ספרו לנו, אבל אין שלמות לאמונה הזאת, כי המאמין מצד הקבלה אם ישמע דברי התועים והכופרים עובדי אלילים אינו בטוח בעצמו שלא יטה לבו לאחד מהם כיון שאין לו חכמה, אבל בודאי אפשר שיטה לבו, או יאמין או יסתפק כמו העור שאינו בטוח בעצמו שלא יכשל, אבל הפקח הוא בטוח שלא יכשל כי כח הראות חזק עמו ואין צריך לאחר, כן המאמין הזה שלם בעצמו, בטוח שלא יטה לבו אחרי המבהילים, ומתוך חכמתו וידיעתו יסתור דעתם וישאר לבו חזק באמונתו, לכך יצטרך האדם שלא יספיק לו ענין אמונתו מצד הקבלה בלבד אלא שילמוד ויחכם עד שתשלם אמונתו ותהיה לו אמונה מצד הקבלה ומצד הידיעה, ועל זה אמרו רז"ל הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס. וזהו שהזכיר בכאן שני חלקי האמונה ואמר אשר לא ידעת זהו אמונה מצד הידיעה, אתה ואבותיך היא האמונה מצד קבלת האבות.

אחיך בן אמך הוא הדין לבן אביך אלא דבר הכתוב בהווה לפי שהוא אוהבו ורגיל אצלו יותר מן אחיו בן אביו לפי שאינו חולק עמו בנחלה.

כי יסיתך אחיך בן אמך שהוא חביב עליך ששניכם יצאתם מבטן א' וכן ר"ל עוד בשיר השירים מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי אבל בני האב אינם אוהבים זה את זה כל כך בשביל הירושה:

בסתר לאמר. דיבר הכתו' בהווה כי דרך לדבר דבר מכוער כזה בסתר והרב בכור שור אומר לפי שנא' הולך רכיל מגלה סוד אל תאמר ע"ז שדבר בסתר שאסור לגלותו כי אדרבא לא תכסה עליו שאסור לכסות דבריו:

כי יסיתך אחיך בן אמך אפילו בן אמך שהיית עמו בבטן אחד ואז"ל אפי' בן אמו שאינו נוטל חלק עמו בירושה ואינו שונאו לא ישמע אליו וכ"ש בן אביו שנוטל חלק עמו ואולי שונא לו:

כי יסיתך אחיך וגו׳. בפרשה זו רמז ה׳ הערה גדולה באופני ההסתה הבאה לאדם מעצמו להטותו מדרך הטוב והישר. דע כי יש מסית שבא עם האדם מיום היותו בעולם, וכאמרם זכרונם לברכה (סנהדרין צא:) בפסוק (בראשית ד:ז) ״לפתח חטאת רבץ״ והוא מסית להאדם להרע.

עוד יולד באדם כח מסית שני, באמצעות העברה. אם עבר על מצוה אחת, תולד בו כח החפץ רשע, סוד מאמר (אבות פ״ד מ״ב) עברה גוררת עברה, והאריכו בזה אנשי אמת לומר כי על ידי עברה אחת קונה קטיגור אחד ונוסף גם הוא על כח הרע הראשון להחטיאו, וכן שנים וכן שלשה כי ירבה לחטא יגדל בו ההסתה. ולטעם זה אמרו (ברכות לד:): מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד.

עוד באמצעות נטות האדם לדרך לא טוב, יסובבנו קנות כח שלישי, שהוא נפש רעה, כדרך שיזכה האדם בתוספת נשמה יתרה בהתעצמותו בדרכי ה׳, כמו כן באמצעות דרכים הרעים יקנה תוספת נפש רעה להחטיאו.

עוד יוסיף מזה גדר רביעי, והוא להכנס נפשו בגדר אחרת שאין למעלה ממנה, והיא שנפשו תתחבר ותשתתף עם חלק הרע ותשוה לו בטבעה, וזה הוא גמר החלט נפש אדם לכפור בעקר ולעבוד עבודה זרה.

והוא מה שרמז באמרו ״כי יסיתך אחיך״, הוא חלק הרע שהוא מתאחה עם האדם מתחלתו קודם בואו בעולם. ואמרו בן אמך נתכון להודיע מנין בא אח לצרה, ואמר בן אמך שהיא אם כל חי, שהיא חוה שגרמה תערובת הרע במקור הקדשה בחטא הראשון. וכנגד גדר שני שהוא מסית הנולד מחטא האדם כנזכר אמר או בנך או בתך, הם תולדות מעשים רעים שגם הם נקראים בנים זרים. ואמר או בתך כי יש עברות שיולידו קטיגור במדרגת זכר ויש במדרגת נקבה, כפי כח החטא, כשיהיה גדול יוליד כח הזכר ולפי חלישותו יתיחס אליו כנוי הבת.

וכנגד גדר שלישי שהוא קנין נפש רעה שתתלוה עם החוטא, אמר או אשת חיקך, ששוכנת בתוכו נפש רעה ותגביר בו ההסתה להפעיל הרע.

וכנגד גדר רביעי שהוא נטות הנפש וכלותה לחלק הרע שיהיה בנפשו, אמר רעך אשר כנפשך, שאין גדר בין שניהם אלא חלק הרע ונפשו בחינה אחת. ואחר הדרגות אלו יהיה כח במסית לדבר אליו כדברים האלה ״נלכה ונעבדה״ וגו׳.

ודקדק לומר בסתר, להעיר כי המסית הוא מסתיר עצמו כי הוא המסית, ומדבר כמדבר דברי אהבה ורעות, ומראה טלפים כי לא להרע הוא מתכון.

ואמרו לאמר נלכה, פרוש לא שאומר בפרוש ״נלכה נעבדה״, אלא אומר דברים מסתרים, ותכלית דבריו הוא לומר נלכה נעבדה וגו׳. גם יערים במאמרו לומר ״נלכה נעבדה״ שכולל עצמו עמו, ומתחכם בזה לומר שגם הוא עד עתה לא היה מסכים לעבודה זרה אלא מכאן ולהבא הוא רוצה לעבד, ובזה יחשב האדם כי נפשו היא המדברת ולא זולתה שהוא יצר הרע.

ואמרו אשר לא ידעת. פרוש, בא בטענה נגד מה שנתחיב האדם בקבלת התורה שלא לעבד אלהים אחרים, ואומר לו כי אין עליו החיוב אלא דוקא בעבודה זרה שידע וקבל שלא לעבדה, אבל עבודה זרה אלהים לא ידעום בעולם אין עליו טענת מה שקבל שלא לעבד, כי לא עלה זה על דעת אז כשקבל, והוא אמרו אשר לא ידעת אתה, ולא אתה לבד אלא ואבותיך גם הם כשקבלו עליהם אסור עבודה זרה לא ידעו זו.

בסתר. היינו ליחיד או ליחידים משא״כ לאנשי עיר בכלל אין דין מסית אלא מדיח שאינו אלא בנביא כמש״כ לעיל. או שנים מדיחי עה״נ:

אשר לא ידעת וגו׳. ענין הסתה הוא לומר דברים נפלאים כך אוכלת וכך שותה כדאי׳ בסנהדרין דס״א ב׳ מש״ה דייק הכתוב אשר לא ידעת. והוא מספר לך ענינים נפלאים. ובאינו אומר כן אלא משיאו לע״ג הידועה לו אינו בכלל מסית:

[סג] כי יסיתך אחיך, כבר בארתי (ישעיה לו יד) גדר פעל מסית שמראה לו איזה תועלת או הנאה בדבר הזה, ודעת הת"ק שמטעה אותו שישיג איזה תועלת מע"ג שהוא טעות באמת, ואחרים אומרים שמגרה אותו ומראה חסרון בהנהגת ה' לומר שאינו משגיח, כמ"ש (מלאכי ג׳:י״ד) אמרתם שוא עבוד אלהים, ועפ"ז יאמר שההנהגה נתונה תחת משטרי השמים והמזלות, ור"מ כשטתו בב"ר (פל"ו) דרש ר"מ והוא ישקיט מעולמו ויסתר פנים לעולמו כדיין שמותחים כילה על פניו וא"י מה נעשה מבחוץ א"ל דייך מאיר וכו':

[סד] כי יסיתך אחיך וגו' בסתר, והלא אלה פסולים לעדות כמו שלמדו בספרי (פסקא רפ) ובסנהדרין (דף כב) מן לא יומתו אבות על בנים בעדות בנים, וא"כ מי מעיד בו אחרי שאמר כי יסיתך בסתר, מזה מבואר שמכמינים לו עדים:

[סה] כי יסיתך אחיך בן אמך , פי' בספרי שאם יאמר אחיך לבד נפרש שר"ל בן אביך שהוא שונא לך ע"ד הירושה, לכן פי' בן אמך שאינו שונא לך, ומוסיף אף בנך שהוא קרוב יותר מן האח, ובקדושין (דף פא) למד מזה דמותר להתיחד עם אמו ובתו שמפני שאמר בסתר אמר בן אמך שהוא דר אצל אמו ששם מקום סתר שאין איש בא שם, וממ"ש בתך בסתר מבואר שמותר להתיחד עמה, וז"ש כמו שבנך מ"מ כן בתך מ"מ אף במקום יחוד ואם יאמר אשתך נפרש על הארוסה שקרויה אשתו סתם לכן מוסיף אף אשת חיקך זו הנשואה ומוסיף רעך אשר כנפשך שהוא אביו, שנפשם קרובים זל"ז ואיך יצויר שאביו יקרא רעך זה יצויר בגר שאין אביו ידוע, ומפ' שתפס לשון בסתר כי אין דרך שיסיתו בפרהסיא ונדמו כזונה שמעשיה בצנעה, שכל זנות האמור במשלי הוא משל על המינות והעכו"ם:

[סו] אשר לא ידעת, לא יתכן שיהיה זה מדברי המסית שהוא בודאי ירצה להודיע לך מהותה, רק זה מדברי הכתוב כאומר ראה הגנאי הרצוף בהסתה זו, שתעזוב אלהיך ואלהי אבותיך לעבוד דבר שלא ידעת אתה ואבותיך שזה לא יעשו גם העמים כמ"ש ההימיר גוי אלהים והמה לא אלהים וגו', וזאת שנית שיפתוך לעבוד אלהי העמים אשר סביבותיכם שכבר ידעת כי הבל המה ואין בם מועיל, ולא הצילו את עובדיהם מידו ומזה תדין גם להרחוקים, ומ"ש מקצה הארץ הוא למותר שראוי לאמר הרחוקים ממך עד קצה הארץ, וגם שהאתנחתא ראוי לבוא על מלת סביבותיכם, מזה למדו עוד כונה שניה שמזה תלמד שלא תשמע אף שיסית אותך לעבוד לשמש או לירח שמהלכים מסוף העולם ועד סופו:

ט ואם תאמר מתחלה פירש אין הסתה אלא לשון גירוי ואחר כך כתב שהוא משיאו וכו' שלשון זה משמע שהוא לשון הטעאה כבר תירץ הרא"ם בפרשת בראשית בפסוק הנחש השיאני וכתב אף על פי שסתם לשון הסתה הוא מלשון הטעאה מכל מקום מה שפירש רש"י כאן אין הסתה אלא לשון גירוי שמשיאו וכו' הוא מפני שהגירוי עצמו הוא אינו בא אלא מדברי המטעים. ופירוש שמשיאו לעשות כן מטעהו לעשות כן:

י ויחסר וי"ו ובן אמך כי לא יתכן לומר רק אחיך מן האב ומן האם דהא כבר מצאנו דנקרא אחיך אפילו מן האב כמו שנים עשר אחים אנחנו וכמו כי ישבו אחים יחדו אלא על כרחך או נקט קרא כי אחיו מן האב יותר חביב לו מאח מן האם:

כ ויחסר מלת או כי אין האב נקרא ריע בשום מקום:

כי יסיתך אחיך בן אמך וגו'. עד כי תשמע וגו'. אחרי שהזהיר על הפתוי הראשון שיתפת' האדם מדברי הנבי' או החכם. זכר בפרש' הזאת הפתוי השני והוא מדברי הקרובים. ועליו אמר כי יסיתך אחיך שהוא בן אמך שהוא ג"כ אח. וזכר עליה ראשונה. לפי שמפאת האחוה וההשתוות אשר ביניהם ישמעו יותר זה לזה ויתיעצו בעניניהם ויאמינו בדבריהם. ואחרי כן זכר או בנך או בחך שהוא יותר רחוק שיתפתה האדם מהם. כי הם ראויים לקבל את מוסר האב ולמודו לא לפתות אותו באמונותיו. אבל יקרה זה בהיו' הבנים והבנות בחזקת בעלי שכל מאביהם וזכר אחר כך אשת חיקך. שהיא רחוקה מקורבת האדם מן האחים והבנים. וזכר הרע באחרונה כי כן הוא אצל הטבע. אע"פ שיש שכן קרוב מאח רחוק. ולכן אמר בו אשר כנפשך. והנה פירש רש"י (שם ט') אשר כנפשך ולא אביך. ואולי התורה לא חששה לזכור האב והאם אם לפי שלא יזהיר את הבנים לשוב מאחרי ה' ואם לפי שלא יפול עליהם המשפט כי הרג תהרגנו ידך תהיה בו בראשונה כי איך יצוה את האדם שיהרג בידיו את אביו ואת אמו אשר החמירה כל כך בכבודם ומוראם וענין ההסתה לא יפול כי אם בשיתן המסית טענות או אמתלאות חזקות בדבר. ולכן יראה שתהיה ההסתה אם באותות הנביא אשר זכר ואם בהצלחות והשפעות שימשכו מהאלוהות ההם שבהם תהיה ההסתה לעבדם. ולכן תאות בנשים ובבנים ובבנו' החוזרי' על תועלת הבית ולזה אמר בסתר. ר"ל עם היות שאמר זה בסתר מבלי עדים. הנה אתה לא תאבה לו ולא תשמע אליו ולא תחוס עינך עליו לא תחמול ולא תכסה עליו. רוצה לומר לא תאבה. ולא תחפוץ ולא תרצהו אליו בלב ולא תשמע אליו שתודה לדבריו לומר כן אעשה ואעבוד עכו"ם שאמרת כי המודה בפיו חייב מיתה בהודאתו וכן תרגם אונקלוס. ולא תקבל מיניה. ורש"י ז"ל פי' לא תאהבנו. לפי שנאמר ואהבת לרעך כמוך. את זה לא תאהב ולא תשמע אליו בהתאננו אליך על נפשו. ולפי שאתה תצטרך להיות בזה בעל דין ולהלשינו. ועד להעי' עליו ושוטר לעשו' בו משפט. לכן אמר בו ג' לשונו'. לא תחוס. לא תחמול. ולא תכסה. ואמר בזה לשון חמלה לפי שהיו קרוביו ואולי יכמרו רחמיו עליהם להצילם. ובספרי לא תחמול לא תלמד עליו זכות ולא תכס'. מהעיד עליו בב"ד וכבר בארו חז"ל במשנת סנהדרין פ"ז שלא נתחייב המסית בעדות המוסת אם לא היו שם עדים אחרים בהסתתו. ובעבור שההסתה היתה מביאה אותו למות עולמית צוהו שימדוד אותו מדה כנגד מדה המסית בא להרגך בלשונו והסתתו ואתה הרוג תהרגנו וידך תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה ונתן הסבה בהריגה ההוא אם אשר יעשה הוא בידו לפי כי הוא בקש להדיחך מה' אלהיך וגו'. והדי זה כאלו בא להרגך כי הריגת הנפש הנה היא קשה מהריגת הגוף. ואת העם לפי שכל ישראל ישמעו ויראו ולא יוסיפו לעשות עוד כדבר הרע הזה רוצה לומר להסי' שום אדם להדיחו מאחרי דרך ה':