דברים יג, ה

ואת מצותיו תשמרו. תורת משה:

ובקולו תשמעו. בקול הנביאים:

ואתו תעבדו. במקדשו:

ובו תדבקון. הדבק בדרכיו גמול חסדים, קבור מתים, בקר חולים, כמו שעשה הקדוש ברוך הוא:

בָּתַר דַחַלְתָּא דַיְיָ אֱלָהֲכוֹן תְהָכוּן וְיָתֵהּ תִּדְחֲלוּן וְיָת פִּקוּדוֹהִי תִטְּרוּן וּלְמֵימְרֵהּ תְּקַבְּלוּן וְקָדָמוֹהִי תִפְלְחוּן וּבְדַחַלְתֵּהּ תִּתְקָרְבוּן

בָּתַר פּוּלְחָנָא דַיְיָ אֱלָהָכוֹן תְּהָכוּן וְיָתֵיהּ תְּדַחֲלוּן וְיַת פִּקּוּדוֹי תִּנְטְרוּן וּלְמֵימְרֵיהּ תְּקַבְּלוּן וּקְדָמוֹי תִּצְלוּן וּבְדַחַלְתֵּיהּ תִּתְקַרְבוּן

אחרי ה' אלהיכם תלכו היא מצוה שנלך אחר עצתו וממנו לבדו נדרוש כל נעלם ונשאל כל עתיד כענין ותלך לדרוש את ה' (בראשית כה כב) כי יבא אלי העם לדרוש אלהים (שמות יח טו) וכן יעשו ישראל עם הנביאים האין פה נביא לה' ונדרשה את ה' מאותו (מלכים ב ג יא) ויגד לנו ה' אלהיך את הדרך אשר בה נלך ואת הדבר אשר נעשה (ירמיהו מב ג) ובספרי אחרי ה' אלהיכם זה ענן והוא מה שפירשנו שנשמע לקול אותותיו ונלך אחרי עצתו:

ואותו תיראו שתאמינו כי הוא אשר בידו נפש כל חי ובידו להמית ולהחיות ופוקד עון ומשלם שכר:

ואת מצותיו תשמרו תורת משה:

ובקולו תשמעו לעשות כל מה שיצוה אותנו מלבד התורה כמו שאמר שמואל (שמואל א יג יג) נסכלת לא שמרת את מצות ה' והוא מה שפירש עוד (דברים י״ח:ט״ו) נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלהיך אליו תשמעון ואמר (שם פסוק יט) והיה האיש אשר לא ישמע אנכי אדרש מעמו שהוא חייב מיתה בידי שמים וכמו שבא במצות הנביא הכני ופצעני בדבר ה' (מ"א כ לה לז) וכן אמרו בספרי (ראה ס) ובקולו תשמעו בקול נביאיו:

ואתו תעבדו ובו תדבקון כבר פירשתיו (לעיל ו יג יא כב) והנה כבר נאמר (דברים ו׳:י״ג) את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד אבל החזירו בכאן לשלול שלא נירא מדברי הנביא מפני האות והמופת ולא נעבור על עבודת ה' בעבור דבריו כי מן ה' לבדו נירא ולא מאל אחר ולהוסיף ובקולו תשמעו:

אחרי ה' אלהיכם תלכו. שתעשו על פי יכלתכם כמעשיו ותרדפו אחרי נתיבותיו:

ואותו תיראו. מלשאול למה זה:

ואת מצותיו תשמורו. שהם העיקר:

ובקולו תשמעו. מה שהם זכר לעיקר:

ואתו תעבודו. במעשה:

ובו תדבקון. בלב בראש ובסוף:

אחרי ה' אלהיכם תלכו. כענין והלכת בדרכיו ולא בדרכים שיאמר נביא או חולם להדיחך מן הדרך:

ואותו תיראו. אע"פ שהי' אותו הנביא אצלך כבר אדם חשוב ונורא ומגזם עתה תבטל יראת הנביא מפני יראת האל ית':

ואת מצותיו תשמורו. ולא מצות חדשות שיחדש הנביא בפרט בעבודה זרה שהיא מנגדת לכל מצות האל יתעלה כי אמנם הוא צוה לעולם בריתו לא יחליפנו ולא ימיר אותו:

ובקולו תשמעו. במה שירצה על ידי נביאיו לקיום תורתו ולקדוש שמו כענין אליהו בהר הכרמל לא בקול זה המבטל את כל מצות האל יתעלה:

ואותו תעבודו. לבדו כאמרו זובח לאלהים יחרם כמו שהתבאר במקומו:

ובו תדבקון. שיהי' תכלית כל פעולתכם לעשות רצונו ולא תהיה שנאתך על זה מסובבת מאיבה קודמת:

אחרי ה' אלהיכם תלכו. אחר מדותיו, כענין שכתוב (דברים כח) והלכת בדרכיו, ואותו תיראו, מלחקור ענינו מצד עצמותו אלא מצד פעולותיו.

ואת מצותיו תשמרו. זו תורה שבכתב שהיא תרי"ג מצות.

ובקולו תשמעו. הם הנביאים, וגם זה כולל תורה שבע"פ שהיא קבלה מן הנביאים, וכענין ששנינו משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה.

ואותו תעבודו, זו תפלה. ובו תדבקון. שאפילו בשעה שאתם עסוקים בדבר הרשות תדביקו בו מחשבתכם ולא תפרדו ממנו אפילו שעה אחת.

או יאמר ובו תדבקון שלא תרצו לצאת מעבודתו לעולם, כי בנוהג שבעולם כשהעבד תחת יד האדון אפילו היה האדון טוב ורחמן עליו הרי הוא מתאוה שיפרד ממנו שיצא מרשותו בן חורין לעצמו, ולכך אמר בכאן ובו תדבקון שתהיו דבקים בעבודתו לא תתאוו אל הפרידה ואל החירות ממנו, כי עבודתו הוא החירות האמתי.

או אפשר לומר עוד ובו תדבקון שהיא ההבטחה אל שכר העוה"ב, ובא ללמד שאם אנו מקיימין האזהרות שהזכיר, והוא שנלך אחר מדותיו שנירא אותו ושנשמור תורה שבכתב ושבע"פ ושנעבוד אותו בתפלה, יבטיח אותנו שנהיה דבקים בו בסוף, והדבקות בו הוא שנדבק בהאל הקדוש שהוא שכר העוה"ב.

אחרי ה׳ וגו׳. קשה למה הפסיק בפסוק זה באמצע משפט נביא שקר, שהרי אחריו הוא אומר ״והנביא ההוא וגו׳ יומת״, שהיה לו לאמרו אחר פסוק ״והנביא״ וגו׳. עוד צריך לדעת למה האריך כל אלה הדברים תלכו, תיראו, תשמרו, תשמעו, תעבדו, תדבקון?

ונראה שבא להעיר הדברים הכללים שישנם בעבודת ה׳, כדי שתדע מהם לחיב הנביא והחולם כשיאמר לעשות אחת מהנה לעבודה זרה. והתחיל לומר ״אחרי ה׳ אלהיכם תלכו״ – זו מצות קבלת על מלכות שמים, ללכת אחרי ה׳ ולא אחרי זולתו. הא למדת שאם אמר הנביא לקבל עליהם עבודה זרה ללכת אחריה – חיב. ודקדק לומר ״תלכו״ לשון עתיד, להעירך בשעור חיוב הנביא שמתחיב עליו, שהגם שלא אמר ״קום עבוד״ עתה, אלא תקבלו עבודה זרה עליכם לאלוה למחר – יתחיב מיתה מעת שאמר להם הדברים, הגם שדבריו לעתיד.

ואמרו ואתו תיראו – פרוש, דוקא אותו תיראו ולא לעבודה זרה. הכונה, שאם בא לומר יראו מעבודה זרה פלונית, הגם שלא אמר לעשות לה דבר ולא לעבדה אלא ליראה שמא תרע לו, ואין זה ממעט יראתו יתברך, אף על פי כן חיב מיתה, כי אותו לבד יראו.

ואמרו ואת מצותיו תשמרו מצותיו ולא מצות עבודה זרה, הכונה בזה שאם תצוה עבודה זרה לעשות דבר שיש בו הנאה, כגון שתאמר עבודה זרה: ״מי שירצה להרויח יעשה דבר זה וירויח״ וכדומה לזה, ואין במעשה זה דבר שנוגע לעבודה זרה, ויש מקום לומר כיון שאין בדבר זה מין עבודה אין בכך כלום, תלמוד לומר מצותיו יתברך תשמרו, ואם בא הנביא לומר שה׳ צוה לו שיעשו דברי עבודה זרה בזה ויצליחו – יומת.

ואמרו ובקלו תשמעו, פרוש, דוקא בקולו יתברך הוא שיש לכם לשמע, ללמד וללמד אמרותיו הטהורות, ולא בקולה של עבודה זרה, שאם עבודה זרה אמרה איזו אמרים אסור לשמעם. ואם בא הנביא ואמר שצוה ה׳ לילך לעבודה זרה לשמע דבריה, הגם שאין בהם לא מעשה ולא ליראה ממנה, אף על פי כן יומת.

ואמרו ואתו תעבדו, פרוש, לה׳ ולא לזולתו, והכונה בזה על דרך אמרם זכרונם לברכה (גיטין נז.) שאמר קיסר לבן קטן של חנה שיערים להשליך טבעתו מעל ידו לפני עבודה זרה וילך ויביאנה ויראה לרואים שעבד, הגם שאין בלבו לעבדה ולא רצה וכו׳, על כן בא הכתוב כאן לומר שאם בא נביא לומר על פי ה׳ כי ה׳ מרשהו לעשות כן יומת הנביא:

ואמרו ובו תדבקון יתבאר על דרך אמרם זכרונם לברכה (כתובות קיא:) וכי אפשר לידבק בשכינה? אלא שידבק בלומדי תורה שהם מרכבה לשכינה וכאלו נדבק בו יתברך. וכאן צוה ה׳ שלא ידבק אלא בקרובי ה׳ וקדושיו, ולשלל בא שלא ידבק בקרובי עבודה זרה, ואם בא נביא ואמר במאמר ה׳ לעשות כן – יומת הנביא ההוא. ואולי כי לזה נתכון באמרו ובא האות והמופת לאמר נלכה אחרי אלהים אחרים ולא אמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים, לומר שחיבין גם אם לא יאמרו לעבד, והגם שגמר אומר ונעבדם, הכונה בזה שסופו לומר ונעבדם, ולעולם שיתחיב על כל פרטים שרשם ה׳ בפסוק ״אחרי ה׳״ וגו׳, ולזה גמר אומר והנביא ההוא וגו׳ פרוש שרצה לנגד האמור יומת. וטעם המיתה אמר הכתוב כי דבר סרה על ה׳, והגם שלא הסית בפרוש לעבד עבודה זרה אף על פי כן מחיבו הכתוב על ששקר על ה׳ שנבא דברים רעים כאלה, ומודיע ה׳ שנבואה כזו לא ינבא נביאו, והגם שינבאו לומר לישראל לבטל איזו מצוה הוראת שעה, דוקא בשאר מצוות, אבל בעבודה זרה כל שהוא באסור, בין דבר שחיב עליו מיתה ובין דבר שאינו חיב עליו מיתה לא יסכים ה׳ עליו לעשותו אפלו לפי שעה. ואם אמר כן נביא שקר ענה בה׳, וכן אמרו בספרי וזה לשונם: ״כי דבר סרה״ – שבא לזיף דבריו של הקדוש ברוך הוא, עד כאן, ועל זיופו הוא מת.

וחוץ מדרכנו יתבאר הכתוב שבא להזהיר על כללות התורה שכלל בששה סדרי משנה על זה הדרך, אחרי ה׳ וגו׳ תלכו זה סדר זרעים, ולפי שיש בהם דין לקט שכחה ופאה ומתנות עניים וכלן ממדותיו יתברך, גם לענין מעשר שני שצריך להוליכו למקום אשר יבחר ה׳, גם בענין מעשר לוי, פרוש על דרך מה שאמרו זכרונם לברכה (שמות רבה לא) מעשה באדם אחד שהיה נותן מעשרותיו והיתה לו שדהו מוציאה לו אלף וכו׳, לאחר זמן מת האיש ההוא ועמד בנו שנה ראשונה רעה עינו במעשרו ופיחת משיעור הצריך, לשנה הבאה הוציאה לו השדה כשיעור מה שפרע עליו אשתקד, לשנה אחרת פחת עוד, הוציאה לו שדהו כשיעור מה שפרע שנה שעברה, וכן על זה הדרך, עד כאן, הדברים מוכיחים כי לשיעור מה שהיה נותן היתה שדהו מוציאה לו. לזה בא מאמרו יתברך כאן וצוה עליו שילך הוא אחר מעשיו יתברך לתת כפי מה שיתן לו, ולא יסובב שה׳ ילך אחריו כפי מה שיתן הוא מעשרותיו על אופן שכתבנו.

עוד נתכון הכתוב לומר לשון זה כנגד סדר זרעים, לפי שבו מחית האדם ומזונותיו, וכתב רמב״ם בהלכות דעות (פ״ג ה״ב) שצריך שיכון אדם במאכלו ובמשתהו להברות גופו לעבודת ה׳ וכו׳, דכתיב (משלי ג:ו) ״בכל דרכיך דעהו״ וגו׳, והוא מאמר אחרי ה׳ אלהיכם תלכו בדרכיכם.

ואתו תיראו – זה סדר מועד, ורמזם בתיבת אותו, כי שבת נקרא אות, דכתיב (שמות לא:יז) ״אות היא״, גם ימים טובים נקראים אותות, ויחס להם המורא על דרך אמרם זכרונם לברכה בספר תקוני הזהר (תיקון ט) ירא שבת, שצריך לירא מענשם.

ואת מצותיו תשמרו – זה סדר נשים, שצריך לשמר הרבה מצות שבהלכות נשים ואסורי ביאה וזיקות.

ובקלו תשמעו – זה סדר נזיקין, ורמז במאמר ובקלו תשמעו שצריך להטות אזן לאשר ישפטו השופטים לחיב החיב ולזכות הזכאי, ולא יסור מכל אשר יורוהו, וכמו שאמר הכתוב (דברים יז:יב) ״והאיש וגו׳ לבלתי שמע אל הכהן וגו׳ או אל השופט״ וגו׳.

ואתו תעבדו – זה סדר קדשים, שכלו משפטי עבודת בית אלהינו.

ובו תדבקון – זה סדר טהרות שכלו משפטי הטהרות, ורמזו במאמר ובו תדבקון כי באמצעות הטהרה יהיו ראויים לדבק בשכינה.

אחרי וגו׳. הוא עצה לעת צרה ר״ל. אחרי ה׳ וגו׳ הולך בתום ילך בטח והוא משגב לעת צרה:

ואת מצותיו תשמרו. תתנו השגחה על העיר אם המה נשמרים בדיני תורה או חלילה יש עוברים מצות התורה:

ובקולו תשמעו. להעמיד אנשים עוסקי תורה שעומד נגד כל המלחמות שבעולם כמש״כ בס׳ בראשית עה״פ וישמור משמרתי:

ואותו תעבדו. משמעות אותו לשון נתבאר לעיל ו׳ י״ג י׳ כ׳ ע״פ מדרש חז״ל שמפנה עצמו לעבודת ה׳ לבדו. והיינו להעמיד אנשים מוכנים לכך כמו עשרה בטלנים שבבית הכנסת:

ובו תדבקון. מבואר ג״ז שם שפי׳ להשיא בתו לת״ח וכדומה. ובכל הדברים הללו אין אדם מוזהר בכל עת שיהא מתנהג בזה האופן רק לפי שעת הסכנה יש להוסיף זכיות כמש״כ לעיל ו׳ י״ג בשעת מלחמה:

[ס] אחרי ה' אלהיכם תלכו, חושב שש בחינות: א) אם תבחנו אחרי מי תלכו לעשות רצונו במ"ע הלא ראוי שתלכו אחרי ה' שהוא אלהיכם וי"ל קשר עמכם בטובותיו שהפלא עמכם שזה הוראת אלהים הבא בכנוי אל ישראל ללכת אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם, והליכה אחרי מורה אחרי מדותיו ודרכיו ג"ח הלבשת ערומים בקור חולים כמ"ש בסוטה (יד), ב) מצד היראה הלא ראוי שתהא מוראו עליכם לא מורא ע"ג שהיא כאין נגדו, ג) מצד מל"ת הלא הזהיר ע"ז לא יהיה לך אלהים אחרים וראוי שאת מצותיו תשמורו, ד) מצד הנביא השקר הלא ראוי שבקולו תשמעו שהלא נביאי האמת מזהירים אתכם מזה, ה) מצד העבודה ראוי שרק אותו תעבודו בעבודת המקדש לא זולתו על כל הר וגבעה ועץ רענן, ו) מצד שאתם דבקים בה' מצד נשמתכם שהיא חלק אלוה ממעל וכשתעבדו ע"ג יופסק הדבוק הזה ונפשכם תכרת משרשה העליון אל הטומאה והגלולים וראוי שבו תדבקון:

ה פירוש משום דמצותיו תשמרו תורת משה כולה במשמע שכל המצות נכללין בה אם כן מאי ובקולו תשמעו אלא לרבות קול הנביאים:

ו דעבודה זו מיירי בקרבנות שהוא במקדש דאי בעבודת מצות הרי כבר אמור:

ז והא דלא פירש רש"י לעיל בפרשת עקב דכתיב נמי ובו תדבק ויש לומר משום דפשוטו של מקרא ובו תדבק פירושו הוא הדבק בדרכיו גמול חסדים וכו' אבל הכא משום דלא נטעה לומר ולפרש הקרא אחרי ה' תלכו וגו' ולאחר שיהיו בך כל המדות הללו אז בו תדבקון להיות כל השגחתו עליכם לכך הוצרך לפרש הדבק בדרכיו וכו':