דברים יג, ד

לָא תְקַבֵּל לְפִתְגָמֵי נְבִיָא הַהוּא אוֹ לְחָלֵם חֶלְמָא הַהוּא אֲרֵי מְנַסֵי יְיָ אֱלָהֲכוֹן יָתְכוֹן לְמִדַע הַאִיתֵיכוֹן רָחֲמִין יָת יְיָ אֱלָהֲכוֹן בְכָל לִבְּכוֹן וּבְכָל נַפְשְׁכוֹן

לָא תְקַבְּלוּן לְפִתְגָמֵי נְבִי שִׁקְרָא הַהוּא אוֹ מִן חֲלִים חֵילְמָא הַהוּא אֲרוּם מְנַסֵּי יְיָ אֱלָהָכוֹן יַתְכוֹן לְמִנְדוֹעַ הַאִיתֵיכוֹן רַחֲמִין יַת יְיָ אֱלָהָכוֹן בְּכָל לְבַבְכוֹן וּבְכָל נַפְשֵׁכוֹן

וטעם כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לאמור כי ענין המופת אשר בא והראהו השם לזה בחלומו או בכיהונו רצון האלהים היה בו לנסותכם באהבתו. וכבר פירשתי, כי הנסיון יקרא כן מצד המנוסה. ואמר לדעת - שייוודע בפועל מה שהוא בכח וגלוי לפניו. והנה, מצות כל הפרשה במתנבא לעבוד עבודה זרה, אבל במתנבא בשם ה' לשנות בדברי התורה, רבותינו דרשו בו (סנהדרין צ א), שאם בא לעקור דבר אחד מן התורה, כגון שיתיר החזיר או אחת מן העריות, כמשפט הזה יעשה לו. אבל אם יתיר זה לקצת הימים להוראת שעה, כגון אליהו בהר הכרמל, אנו חייבים לשמוע אליו ולעשות ככל אשר יצונו. ונראה, שאם יתנבא בשם ה' לצוות מצוה שיחדש, כגון שהיה במקרא מגלה (מגילה יד א), שאינו חייב מיתה, אלא שאין לנו לשמוע אליו, דכתיב (ויקרא כז לד): "אלה המצות", אין נביא רשאי לחדש בהם דבר מעתה. ואולי כיון שלא נאמין לו הנה הוא נביא השקר, ומיתתו בחנק.

וטעם כי מנסה. בעבור שעזבו ולא המיתו ונסיון השם להראות צדקת המנוסה:

כי מנסה ה' וגו' - נתן כח בכשפים לדעת הנולדות לנסות ולזכות ישראל, שהתרה בהם: לא יהיה בך מעונן ומנחש ומכשף וגו' עד תמים תהיה עם ה' אלהיך - ואם לא יאמינו בעבודת גילולים, זו היא זכותן.

לא תשמע אל דברי הנביא ההוא. לא תפנה אל דבריו לראות אם יש ממש בקצתם כי אין ספק שכל דבריו שקר שבדה מלבו הכל להרע כאמרו כי דבר סרה והאות או מופת נעשה על ידי כשוף או תחבולה וזולתם לא מכח נבואה שבאה לו:

או אל חולם החלום ההוא. לראות אם יש בקצת חלומו אמת אבל תדע בלי ספק שלא חלם דבר ממה שאמר אבל המציא הכל מלבו כדי להדיח:

כי מנסה ה' אלהיכם אתכם. כי כשתחשבו לאויב את המדבר נגד אלהיכם בזה תהיו מנוסים לפניו לאוהביו:

לדעת. כדי שעל אהבתכם המנוסת בפועל תהי' בפעל ידיעתו הפועלת לטוב לעולם כראוי בדבר המוכן בפעל לקבלת שפע טובו:

לא תשמע אל דברי הנביא ההוא ואין הדין נותן להיות האות שלו גדול מן הצווי שלי שהרי מעכשיו אני מזהירכם ומצוה אתכם על זאת.

כי מנסה כבר פירשתי כי אין נסיון בשביל הקב״ה כי הכל גלוי לפניו.

הישכם היו״ד נקודה בחיר״ק.

כי מנסה וגו׳. ואם תאמר מעתה כי לנסותינו בא ה׳ נביא זה, למה יומת אם דבר ה׳ בפיהו לנסות? ונראה כי מאמר כי מנסה לא בא לומר כי ה׳ אמר לנביא לומר כדברים האלה, אלא בא לתת טעם למופתים שנתן ה׳, ואמר כי מנסה וגו׳, וכפי זה ה׳ נתן מופת זה לנסות.

או אפשר כי לעולם מופת ואות זה לא עשאו ה׳ לנסות, אלא לאשר יגידו אותות השמים נפלאים מעשה ה׳, ונתן טעם ״כי מנסה״ תשובה למה שיאמרו ישראל: למה ה׳ לא הסיר המופת והאות לבל יטעו ישראל מאחרי ה׳? לזה אמר כי מנסה וגו׳, לזה הניח העולם כמנהגו, אבל זולת טעם זה ה׳ יעשה לבל תחזקנה ידי רשעים ולא יהיה לא אות ולא מופת.

כי מנסה וגו׳. באותו מקרה וצרה ר״ל:

הישכם אוהבים וגו׳. ובזה שלא תשמעו להנביא במקום שיש ס״נ הוא בחינה שאתם אוהבים אותו ית׳ בכל נפש:

[נט] לא תשמע אל דברי הנביא ההוא, פי' בספרי שאין פירושו שלא תקבל דבריו לעשות כן, שע"ז היל"ל לא תשמע אליו, אבל לשון שמיעת הדברים היינו שאסור לו לשמוע הדברים פעם שנית, וכ"כ הרמב"ם (במל"ת סי' כח) שהוזהרנו משמוע למתנבא בשם ע"ז ר"ל שאנחנו לא נחקרהו ולא נשאלהו לאמר מה האות שלך ומה מופתך ע"ז המאמר רק נקיים בו העונש, וז"ש לא תחזור בו ר"ל שלא תחזור על דבריו לשמעם שנית, והרמב"ן השיג עליו ופי' שר"ל שלא תקבל דבריו לעשות כן כמ"ש בת"א לא תקבל לפתגמי נביא הדין, ויפה השיב במג"א שעל הקבצו ושמעו בני יעקב ת"א קבילו אולפן שהוא רק קבלת הדברים בלב, כי לרוב שמיעת דברים היינו שמיעת האזן לבד, ומ"ש מלת ההוא ר"ל רק החלום ההוא והנבואה ההיא של עתה, אבל אינו נעשה חשוד למפרע כמ"ש ביו"ד סי' א' וכמ"ש הז"ר, והמפרשים הגיהו כאן ולא החוזר בו ולא החשוד למפרע וא"צ: