דברים י, ח

בעת ההוא הבדיל ה' וגו'. מוסב לענין הראשון:

בעת ההוא. בשנה הראשונה לצאתכם ממצרים וטעיתם בעגל ובני לוי לא טעו, הבדילם המקום מכם וסמך מקרא זה לחזרת בני יעקן לומר שאף בזו לא טעו בה בני לוי, אלא עמדו באמונתם:

לשאת את ארון. הלוים:

לעמד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו. הכהנים, והוא נשיאת כפים:

בְּעִדָנָא הַהִיא אַפְרֵשׁ יְיָ יָת שִׁבְטָּא דְלֵוִי לְמִטַל יָת אֲרוֹן קְיָמָא דַיְיָ לְמֵיקַם קֳדָם יְיָ לְשַׁמָשׁוּתֵהּ וּלְבָרָכָא בִשְׁמֵהּ עַד יוֹמָא הָדֵין

בְּעִידָנָא הַהוּא אַפְרֵישׁ יְיָ יַת שִׁבְטָא דְלֵוִי מְטוּל דְּקַנִּיאוּ לִשְׁמֵיהּ לְאִתְקְטָלָא בְּגִין יְקָרֵיהּ לִמְסוֹבְרָא יַת אֲרוֹן קְיָימָא דַיְיָ לְמֵיקוּם קֳדָם יְיָ לְשַׁמָּשׁוּתֵיהּ וּלְבָרְכָא בִּשְׁמֵיהּ עַד זְמַן יוֹמָא הָדֵין

בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי מוסב לענין ראשון בעת ההיא בשנה הראשונה שיצאתם ממצרים וטעיתם בעגל ובני לוי לא טעו הבדילם המקום מכם לשון רש"י (רש"י על דברים י׳:ח׳) ואם כן יאמר כי מן העת ההיא הובדלו לפניו יתברך כי לא הבדילם במעשה עד השנה השנית בחדש השני או ירמוז למה שאמר להם (שמות לב כט) מלאו ידכם היום לה' כי יהיה זה לכם מלוא ידים בעבודת כהונה ולויה והנכון בעיני כי בעת ההיא השני כראשון (דברים י׳:א׳) כי בעת שאמר לו פסל לך שני לוחות אבנים (שמות לד א) נתרצה לישראל ונצטוה על המשכן ואז נתרצה גם לאהרן ונצטוה (שם כח ד) ועשו בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו לקדשו לכהנו לי וצוהו במלואים ולכך אמר כי אלעזר כהן תחת אביו שהיתה בהם משחתם לכהונת עולם לדורותם ועשה הבדלת כל השבט ענין אחד כי מן היום ההוא היה לפניו שיהיו שבטו נתונים נתונים לו לעבוד עבודת המשכן או יאמר כי שבט הלוי נבדל בעת ההיא להיות הכהנים מהם כי גם הם נושאים הארון וכן ויתנה אל הכהנים בני לוי הנושאים את ארון ברית ה' (דברים ל״א:ט׳) והם שישרתו לשם ויברכו בשמו וטעם עד היום הזה בעבור כהונת אלעזר כאומר אז הבדילם לשרתו ויהי כן עד היום הזה:

לשרתו. בני לוי עם בני אהרן:

ולברך בשמו. כי אלעזר היה נושא את כפיו:

בעת ההוא הבדיל ה' את שבט הלוי - בעת ההיא של מעשה העגל, שמצאו חן, כדכתיב: ויאספו אליו כל בני לוי.

ולברך בשמו - הכהנים לישראל.

בעת ההיא הבדיל. ומאחר שכבר הבדיל האל ית' שבט מיוחד לעבודת המקדש ואין אתם ראוים להשתדל בה ועם זה לא השגתי בתפלתי רק שלא ישחיתך ואמר לי

בעת ההיא. פי' כשנעשה העגל שפי' לעיל

הבדיל ה' את שבט הלוי לשמשו מפני שלא היו במעשה העגל זש"ה והכהנים הלוים בני צדוק אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בנ"י מעלי וגו' המה יקרבו אלי לשרתני. ועל כן כשבחרם הקב"ה לחלקו ולשרתו לא היה ללוי חלק ונחלה עם אחיו כדי שלא יעסקו בשום דבר כי אם בעבודת המקום וכי תימא א"כ במה יתפרנסו ה' הוא נחלתו שצוה ישראל לחרוש ולזרוע ולקצור בשבלים לתת להם מעשר מדגן ותירוש ויצהר וערים לשבת:

בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי סמך כאן לומר שהלוים החזירו את ישראל: סמך מים ללשאת את הארון ולברך לומר שצריך ליטול ידיו כדי לישא כפיו:

בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי. יאמר בעת שעבדו ישראל את העגל הבדיל הקב"ה בני לוי שלא חטאו בו. וכן הזכיר למעלה (דברים ט׳:כ׳) ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא. ודרשו רז"ל כי נסמך פסוק זה לחזרת בני יעקן ללמדך שאף בזו עמדו בני לוי באמונתם ולא טעו לחזור כמו ישראל.

לשאת את ארון ברית ה'. אלו הלוים. לעמוד לפני ה' לשרתו. אלו הכהנים. וזהו ולברך בשמו, שהכהנים היו מברכים לישראל בשמו, כי כן כתיב (במדבר ו) ושמו את שמי.

עד היום הזה. כי היה אלעזר נושא את כפיו במקום אביו, כי כן הזכיר למעלה ויכהן אלעזר בנו תחתיו, והיה ממלא מקומו לכל דבר שבכהונה.

בעת ההיא הבדיל ה׳ את שבט הלוי הגזרה היתה בהר סיני אבל משה לא הבדילם עד הקמת המשכן.

בעת ההיא כשנעשה העגל הבדיל ה' את שבט הלוי לשמשו מפני שלא טעו בעגל וז"שה והכהנים הלויים בני צדוק וכו' וע"כ בחרם הקב"ה בחלקו ולא היה ללוי חלק ונחלה עם אחיו כדי שלא יעסקו בשום דבר כ"א בעבודת האל יתברך וא"ת א"כ במה יתפרנסו ה' הוא נחלתו שצוה ליש' לחרוש ולזרוע בשבילם ולתת להם מעשר דגן ותירוש וערים לשבת:

בעת ההיא. שנעשה זה העגל שזכרנו בו למעלה:

הבדיל ה' את שבט הלוי. לפי שלא נכשלו בעגל הבדילם לשמשי. כי הבכורות לא היו ראוים לשמש שאין אדם ראוי לשמש לפני הק' אלא אם כן רגיל בשמוש אביו ובנו ובן בנו משפחתו בשמוש לא ידע משפט אלהי הארץ יקלקל. ומפני כן רצה הק' לבחור שבט אחד לשמשו, שיהא השימוש אומנותם ומלאכתם וישמשו כהוגן לפני מלך מלכי המלכים. וכשעמדו בנאמנותם בני לוי בעגל, זכו לאותה בחירה. דומיה הכהנים הלוים אשר שמר' את משמר' [מקדשי] בתעות בני ישראל מעלי, המה יקרבו אלי לשרתני ועמדו לפני:

בעת ההיא. פרש״י בשנה הראשונה. תמוה שאין לזה ענין לסמיכות הדברים הרחוקים בזמנם. ומה זה בא המקרא להודיע כאן. ויותר ק׳ סיפיה דקרא לעמוד לפני ה׳ לשרתו ולברך בשמו. ופרש״י הכהנים ומדבר בברכת כהנים בנשיאת כפים. ואין זה משמעות שבט הלוי בכלל. ועי׳ להלן י״ח א׳. ותו קשה דא״כ מבואר מכאן דנ״כ בעמידה. והרי בסוטה פ״ז עשו הקישים לזה מדכתיב בפ׳ עגלה ערופה לשרתו ולברך בשם ה׳. איתקיש ברכה לשירות וכתיב לעמוד לשרת בשם ה׳. ולפרש״י קשה תיפוק לן מדכתיב כאן לעמוד וגו׳ ולברך בשמו. [ורש״י פי׳ עפ״י הת״כ במכילתא דמילואים פ׳ שמיני הכ״ט ע״ש. אבל לא לשיטת התלמוד]. וע״כ היה ברור לחז״ל דלא מדבר בזה המקרא בכהנים ביחוד אלא בכלל שבט לוי. והכי הבין הרמב״ם שכתב שלהי הל׳ שמיטין ויובלות בזה״ל ולמה לא זכה שבט לוי בנחלת א״י ובביזתה מפני שהובדל לעבוד את ה׳ ולשרתו ולהורות דרכיו הישרים וכו׳ ולא שבט לוי לבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה׳ לשרתו ולעבדו לדעה את ה׳ וכו׳. הרי שהביא לשון זה המקרא לא על שירות בהמ״ק ובכהנים אלא במובדל לגבוה. ובעת ההיא שהיו שבט לוי במוסרה או ביטבתה שמה קבלו זה השבט ביחוד עול עמלה ש״ת ולהיות פרושים לגבוה וכדאי׳ ביבמות דפ״ו בראשונה לא היו מעמידים שוטרים אלא מן הלוים שנאמר ושוטרים הלוים לפניכם עכשיו ושוטרים הרבים בראשיכם. פי׳ הרבים גדולי ישראל הא מיהא אז נהיו הלוים המבינים לכל ישראל וכמו שכתוב בדה״י ב׳ ל״ד ויאמר יאשיהו ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה׳ תנו את ארון הקודש בבית שלמה מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את ה׳ אלהיכם ואת עמו ישראל. וביארנו בס״פ בא ובר״פ דברים שצוה אותם שלא יהיו פרושים בפ״ע ומשוקעים בקדושת המחשבה. אלא יתעסקו ברבוי תלמידים ללמדם דרך פלפולה ש״ת. הרי שהם היו מיוחדים לזה. וכ״כ בס׳ נחמיה ח׳ והלוים המבינים לכל העם. וכ״ז נהיה בעת ההיא שהבדיל ה׳ אותם לשאת את התורה והגנוז בה ברמיזותיה ודקדוקיה וזה מכונה בשם ארון ברית ה׳. והיינו דכתיב להלן ל״א ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי הנושאים את ארון ברית ה׳. והרי לא היו הכהנים נושאים הארון של בצלאל. אלא הכוונה כמש״כ עמל תורה שבע״פ והכהנים נכללו אז בכלל בני לוי בזה המשא הקודש. וקדושת הכהונה מסייעת לקדושת עמל תורה שיהא עוד במעלה יתירה. וראוי לדעת דמכאן והלאה כתיב כ״פ הכהנים הלוים ולא בא הכתוב לייחס הכהנים בשבט לוי אלא הפי׳ הכהנים שהמה ג״כ ת״ח המכונים בשם הלוים עפ״י מקרא זה. ומבואר לפנינו בכ״מ דכתיב הכהנים הלוים. והיינו דאיתא בירושלמי תענית פ״ד ויקומו הכהנים הלוים ויברכו את העם בדורו של יחזקיהו שהיו יגעים בתורה הכ״מ. הרי דייקו מדכתיב הלוים דמיירי בת״ח. ומזה שכינה הכתוב עמלה ש״ת ארון ברית ה׳ למדנו כמה ענינים ממשא ארון הקודש של בצלאל למשא הארון שהוא התלמוד כמש״כ בס׳ שמות כ״ה י״ד שהתורה נתנה רמז להשוותם. ממילא יש להבין הא דאיתא בב״ב דצ״ט מסורת בידנו מאבותינו ארון וכרובים בנס הן עומדים ולא בחנם היה כן בבהמ״ק אלא ללמדנו כי כמו הארון שעשה בצלאל לא היה תופס מקום בטבע. כ״א עמד על דרך פלא. כך ארון התלמוד קיים בישראל בדרך פלא וכמש״כ בס׳ שמות עה״פ ויהי קול השופר הולך וגו׳ ע״ש. וכן הכרובים שהם אות על השגחת ה׳ על ישראל. הן בהגנה עליהם משבעים אומות הן בפרנסתם בלי שום יסוד נאמן כמו כל גוי בארצו הכל ברור שהוא אך פלא ואין לזה דעת וחשבון בטבע הליכות עולם. וכן מאמרם בש״ר פל״ו הארון סובל את סובליו. אחר הבחינה ושימת עין הוא מתקיים בארון התלמוד:

לעמוד לפני ה׳ לשרתו. חכמי הדור המה העומדים לפני ה׳ בתפלה שהיא עבודה כידוע ומיוחדת לת״ח כמש״כ לעיל ד׳ ז׳:

ולברך בשמו. למי שנדרש לברכה יהיו הלוים עמלי תורה מיוחדים. ועי׳ להלן י״ח ה׳ ובס׳ במדבר ו׳ כ״ז. וכך הפי׳ בדה״י א׳ כ״ג י״ג להקטיר לפני ה׳ לשרתו ולברך בשמו. וא״א לפרש לשרתו עבודה דא״כ היינו להקטיר אלא כמש״כ:

בעת ההוא, אגב הודיע להם שכמו שחטא העגל היה שמור לאהרן קדוש ה' שלא יכנס לארץ כן לשבט לוי שעשו משפט בעובדי העגל שלם להם שכרם שמאז נבחרו להיות משרתי אלהינו, והגם שהצווי להקדיש את הלוים לא בא עד שנעשה המשכן, זה היה מפני שלא נצרך לעבודתם עד שהיה הארון לשאת אותו והמשכן לשמור משמרתו, אבל הבחירה בשבט לוי היה בעת ההיא שהיה ענין העגל שאז הבדיל ה' את שבט הלוי:

ח והא דכתיב הבדיל וגו' והא עדיין לא הבדיל עד שנה שניה משהוקם המשכן צריך לומר הבדיל הקדוש ברוך הוא במחשבה ועל כרחך אתה צריך לפרש כן מדכתיב אחרי כן ואנכי עמדתי בהר דקאי נמי אבעת ההיא שהיא שנה ראשונה והוא אחר העגל ובזה ניחא מה שלא פירש"י הקרא כסדר הכתוב בתורה:

ט רצל"ת דבפסוק הבדיל וכו' משמע דלוים גם כן מברכין וזה אינו לכן פירש לשאת את ארון היינו הלוים לעמוד לפני ה' ולשרתו ולברך בשמו היינו כהנים: