פרשת נח · בראשית פרק ו פסוק יב
בראשית ו, יב
וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי־הִשְׁחִית כָּל־בָּשָׂר אֶת־דַּרְכּוֹ עַל־הָאָרֶץ׃
גימטריה של הפסוק כולו: 4,161 · 14 מילים
מפרשים על הפסוק
מקראות גדולות לפרק ו13 מפרשים: רש"י · תרגום אונקלוס · תרגום יונתן · רמב"ן · אבן עזרא · ספורנו · רבנו בחיי · חזקוני · תולדות יצחק · כלי יקר · העמק דבר · מלבי"ם · שפתי חכמים
רש"י על בראשית ו, יב
כי השחית כל בשר. אפילו בהמה חיה ועוף נזקקין לשאינן מינן:
תרגום אונקלוס לבראשית ו, יב
וַחֲזָא יְיָ יָת אַרְעָא וְהָא אִתְחַבָּלַת אֲרֵי חַבִּילוּ כָּל בִּסְרָא אֱנַשׁ יָת אָרְחֵהּ עַל אַרְעָא
תרגום יונתן לבראשית ו, יב
וַחֲמָא יְיָ יַת אַרְעָא וְהָא אִתְחַבָּלַת אֲרוּם חַבִּילוּ כָּל בִּשְרָא כָּל חַד וְחַד יַת אוֹרְחֵיהּ עַל אַרְעָא
רמב"ן על בראשית ו, יב
כי השחית כל בשר את דרכו אם נפרש כל בשר כמשמעו ונאמר שאפילו בהמה וחיה ועוף השחיתו דרכם להזקק לשאינן מינן כמו שפירש רש"י (רש"י על בראשית ו׳:י״ב) נאמר כי מלאה הארץ חמס מפניהם לא מפני כולם אלא מפני מקצתם וסיפר עונש האדם לבדו או שנאמר שלא שמרו גם בזה תולדתם והיתה כל הבהמה טורפת וכל העוף דורס והנה גם הם עושים חמס ועל דרך הפשט "כל בשר" זה כל האדם ולמטה יפרש כל בשר אשר בו רוח חיים (בראשית ז׳:ט״ו) ומכל החי ומכל בשר (בראשית ו׳:י״ט) כל חי בגוף אבל בכאן "כל בשר" כל האדם וכן יבא כל בשר להשתחוות לפני (ישעיהו סו כג) וכן בשר כי יהיה בעורו (ויקרא יג כד):
אבן עזרא על בראשית ו, יב
ומה שאמרו קדמונינו ז"ל כי טעם השחית כל בשר את דרכו. שכל חי לא שמר דרך תולדתו ועות הנתיב הנטוע הידוע נכון הוא. ומה נכבד דרש דרשו שהשחיתו במים ודנם השם במים וכאשר מימיהם ממעל ומתח' כן היו המים שהשחיתם בם:
ספורנו על בראשית ו, יב
והנה נשחתה. מעצמה כי בזולת ענש היתה בדרך השחתה בהשחתת דרכם המקלקלת התולדה ובגזל המקלקל המדינות כענין וטחני קמח:
רבנו בחיי על בראשית ו, יב
וירא אלהים את הארץ. יזכיר עתה אלהים להזכיר בהם מדת הדין כי היא מתוחה כנגדם לחטאם הגדול.
ואמר והנה נשחתה, ומה היא ההשחתה כי השחית כל בשר את דרכו, קרא לכולם בשם בשר כי כלם היו משחיתים את הזרע, וכענין שכתוב (ישעיה כז) שוחטי הילדים ודרשו רז"ל אל תקרי שוחטי אלא סוחטי. ולפי שהן קלקלו זרע האדם שהוא נוצר למ' יום, לפיכך היה ענשם מדה כנגד מדה להשחת במי המבול שירדו עליהם ארבעים יום. ארבע עברות אלו היו בהן, ע"ז גלוי עריות שפיכות דמים וחמס. וטעם הארבעים כל אחד ואחד כנגד שהיו עובדין השמש ל' יום וכח השמש פועל בו חמשה ימים קודם בואו בטלה, וחמשה ימים אחר שנתרחק מטלה, והרי מ' יום שהשמש וכחותיו עומדים בטלה מ' יום, וכן בכל מזל ומזל מ' יום, זהו כנגד ע"ז ג"ע ושפיכות דמים. והחמס לפי שבעליו עוברין על משפטי התורה שנתנה למ' יום. ולא היה חטא ההשחתה הזאת בבני האדם בלבד כי אם בכל שאר ב"ח. וכן דרשו רז"ל ברותחין קלקלו וברותחין נדונו, כי היו מי המבול רותחין. כתיב הכא וישכו המים וכתיב התם (אסתר ז׳:י׳) וחמת המלך שככה. ומה שהזכיר ותשחת הארץ לפני האלהים זו השחתת עבודה זרה, ורמז לך הכתוב כי היו רעים וחטאים בעברות שבין אדם למקום כגון השחתת עבודה זרה והשחתת הזרע, ובעברות שבין אדם לחברו ג"כ כגון גזל, שכ"א ואחד היו גוזלין וחומסין זה מזה, שנאמר ותמלא הארץ חמס. וממה שהזכיר פעם שנית כי מלאה הארץ חמס מפניהם והזכיר על זה קץ כל בשר בא לפני, באר לך הכתוב שלא נחתם גזר דינם אלא על הגזל. וכן אמר ישעיה ע"ה (ישעיהו נ״ד:י״ד) רחקי מעושק כי לא תיראי וממחת כי לא תקרב אליך. והזכיר למעלה (שם) כי מי נח זאת לי, כי יזהיר על עון הגדול אשר עליו נתקרבה מחתת דור המבול. והטעם לפי שהגזל מן המצות המושכלות שאלולי לא נתנה תורה היה אדם מוציא אותם בשכלו, ומושכל ראשון הוא שאין לו לאדם כלום בממונו של חברו.
ודע כי ענין המבול ראיה ברורה על ענין חדוש העולם ועל ההשגחה, בראותנו שהקב"ה מעניש ומכלה את הרשעים מן העולם ומשאיר שארית מן הצדיקים כגון נח ובניו, זה לאות כי העולם מחודש וכי ההשגחה שופעת בשפלים, כי בודאי כשם שהיה אדם הראשון אב וראש לכל הנבראים אחריו, כן היה נח אב וראש לכל הנבראים אחרי המבול, וכשם שהיו לאדם הראשון שלשה בנים, קין הבל שת, ולו היו השנים עקר והאחד נתקלל, כן תמצא בנח שלשה בנים, שם חם ויפת, ולו היו השנים עקר והאחד נתקלל, וכשם שתמצא בבני אדם הראשון השלישי שת שממנו נשתכלל העולם והוא היה עקר הבנים, כן בבני נח תמצא השלישי עקר הבנים, והוא שם, שאין שום אומה זוכה לתחית המתים כי אם בני שם.
חזקוני על בראשית ו, יב
כי השחית כל בשר את דרכו תשמישו כמו דרך גבר בעלמה וכבר נצטוו תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינהו אבל לא לשאינו מינה לפיכך הנני משחיתם את הארץ מדה כנגד מדה.
כל בשר אבל לא דגים לפי שלא נגזרה גזרה על הדגים שבים היינו דכתיב מכל אשר בחרבה מתו.
תולדות יצחק על בראשית ו, יב
כי השחית כל בשר. דרז"ל אפילו בהמה חיה ועוף נזקקין לשאינן מינן וזה תימה שא"כ יהיה זה טבע או מערכה שב"ח לא ישחיתו דרכם בזמן זולת זמן אלא בטבע לא בבחירה והוא התנצלות גדול לדור המבול וזה ספק גדול על זה המדרש שהנראה מן הפסוק שבא להפליג העון והמדרש מיעט אותו וגם מהמדרש משמע שבא להפליג החטא בשאמר אפילו ומיעטו. והתשובה שהזכור והמשכב המגונה מפסיד מזג האויר ולפי שהם הפליגו ברע ההוא נתפשטה רעתם לב"ח:
כלי יקר על בראשית ו, יב
וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה. זה ע״ג שאין רואה בלתי ה' לבדו כי הכפירה עיקרה בלב ומטעם זה נאמר בע״ג (יחזקאל יד ה) למען תפוש את בית ישראל בלבם. כי עיקר האמונה בלב. כי השחית כל בשר את דרכו, זה ג״ע שנקרא דרכו כדרך גבר בעלמה ולדעת רז״ל (בר״ר כו ד) חטאו בהוצאת זרע לבטלה לכך נאמר על הארץ כמו שאמר (בראשית לח ט) ושחת ארצה. ויתבאר עוד בסמוך תואר הצדיק והתמים בפסוק כי אותך ראיתי צדיק לפני. ומה שנאמר והנני משחיתם את הארץ שאף הארץ נתקלקלה יתבאר בע״ה פרשת אחרי מות (יח כה) בפסוק ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה שהארץ נוגעת בדבר.
העמק דבר על בראשית ו, יב
והנה נשחתה כי השחית וגו׳. הכי מיבעי וירא אלהים כי השחית כל בשר. אלא ה״פ שראה כי גם אדמת הארץ נשחתה מטבעה שהטביע הבורא ית׳ להספיק מזון לכל הברואים והנה אבדה כחה. ופי׳ הטעם משום שהשחית כל בשר את דרכו וטבעו. כי כל בריה יש לה טבע מיוחדת במזונותיה ואויר הראוי לה. וכך טבע האדמה אשר הם עליה וכמש״כ לעיל ב׳ ז׳ י״ט. אבל כאשר השחיתו בדור הלז כל המינין ע״י הרכבות זרות את טבען ודרכן על הארץ ממילא נשחתה האדמה לפניהם. וע״ע מש״כ לעיל ה׳ כ״ט:
מלבי"ם על בראשית ו, יב
וירא. ונגד החלק הבהמי שבזה עכ"פ צריך שישמרו הדת הטבעי ומצות שהטבע מחייבתן כמו הרציחה ולקיחת נשי חבריהם בחזקה וכדומה, אמר שראה אלהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר אף את דרכו הטבעי. וכבר אמר ע"ז (ישעיהו כ״ד:ה׳) כי עברו תורות שהיא התורה האלהית, חלפו חק הוא הדת הנמוסי, הפרו ברית עולם הוא הדת הטבעי שא"א שיתקיימו בלעדיו. וע"ז אמר שהשחית כל בשר את דרכו שבזה יתקיים על הארץ לפי הטבע:
שפתי חכמים על בראשית ו, יב
י ר"ל מדכתיב את דרכו, ולשון דרך גילוי עריות הוא כדכתיב (משלי ל' י"ט) דרך גבר בעלמה, והא דלא נקט נמי דגים, משום דכתיב על הארץ ולא דגים שבים:
מילה במילה
| מילה | מילת הבסיס | שורש | גימטריה |
|---|---|---|---|
| וַיַּרְא | רָאָה פועל | ר-א-ה | 217 |
| אֱלֹהִים | — | 86 | |
| אֶת | אֵת מילית | 401 | |
| הָאָרֶץ | אֶרֶץ שם עצם | א-ר-ץ | 296 |
| וְהִנֵּה | הִנֵּה מילית | 66 | |
| נִשְׁחָתָה | שָׁחַת פועל | ש-ח-ת | 763 |
| כִּי | כִּי מילת חיבור | 30 | |
| הִשְׁחִית | שָׁחַת פועל | ש-ח-ת | 723 |
| כָּל | כֹּל שם עצם | כ-ל-ל | 50 |
| בָּשָׂר | בָּשָׂר שם עצם | ב-ש-ר | 502 |
| אֶת | אֵת מילית | 401 | |
| דַּרְכּוֹ | דֶּרֶךְ שם עצם | ד-ר-ך | 230 |
| עַל | עַל מילת יחס | ע-ל-ל | 100 |
| הָאָרֶץ | אֶרֶץ שם עצם | א-ר-ץ | 296 |
מקורות הנוסח של הפירושים
- רש"י: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rashi on Genesis – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- תרגום אונקלוס: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Onkelos Genesis – אונקלוס בראשית (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- תרגום יונתן: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Targum Jonathan on Genesis – Targum Jonathan on Genesis (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- רמב"ן: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Ramban on Genesis – On Your Way (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- אבן עזרא: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Ibn Ezra on Genesis – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- ספורנו: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Sforno on Genesis – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- רבנו בחיי: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rabbeinu Bahya – Midrash Rabbeinu Bachya [ben Asher]. Warsaw, 1878 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- חזקוני: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Chizkuni – חזקוני (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- תולדות יצחק: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Toledot Yitzchak on Torah – תולדות יצחק, וורשא תרל"ז (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- כלי יקר: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Kli Yakar on Genesis – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- העמק דבר: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Haamek Davar on Genesis – ספר תורת אלוהים, וילנא 1879 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- מלבי"ם: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Malbim on Genesis – Malbim on Genesis -- Wikisource (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain) + מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Malbim on Genesis – Malbim, Vilna Romm, 1892. (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- שפתי חכמים: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Siftei Chakhamim – שפתי חכמים (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
נוסח המקרא: כתב יד לנינגרד (Westminster Leningrad Codex, נחלת הכלל). חלוקת המילים לשורשים: Open Scriptures Hebrew Bible (CC BY 4.0). הטעמים הושמטו לנוחות הקריאה.