בראשית ו, יא

ותשחת. לשון ערוה ועבודה זרה, כמו (דברים ד טז) פן תשחתון, כי השחית כל בשר וגו':

ותמלא הארץ חמס. גזל:

וְאִתְחַבָּלַת אַרְעָא קֳדָם יְיָ וְאִתְמְלִיאַת אַרְעָא חֲטּוֹפִין

וְאִתְחַבָּלַת אַרְעָא בְּגִין דַיְירָהָא דְסָטוּ מִן אָרְחָן דְתַקְנָן קֳדָם יְיָ וְאִיתְמְלִיאַת אַרְעָא חֲטוּפִין

וְאִיתְמְלִיאַת אַרְעָא חוֹמְסִין וְגוֹזָלִין:

ותשחת הארץ. הטעם אנשי הארץ וכן ארץ כי תחטא לי. וכל הארץ באו.

ויש אומרים כי טעם לפני האלהים. בפרהסיא ואחרים אמרו כי הטעם שנשחתו בסתר ובדברים מכוסים שלא ידעם כי אם השם. והקרוב אלי שהתורה דברה כלשון בני אדם על דרך שיבינו השומעים כעבד שיעשה עבירה לפני רבו ולא יראנו. והאומרים כי האלהים במקום הזה אינו קדש לא אמרו מאומה:

חמס. בגזל ועשק וקחת גם הנשים בחזקה:

ותמלא הארץ ב' דסמיכי הכא ואידך ותמלא הארץ אותם. שהארץ עצמה היתה מלאה מהם שהיו יולדות ששה בכרס אחד והיו נבלעים תחת הקרקע ואח"כ מבצבצים ועולים והכי נמי הארץ עצמה היתה מלאה חמס שהיה מפקיד כיסו אצל חברו ואפרסמון עמו והיה הנפקד מניח הכיס עם האפרסמון תחת הקרקע עם אוצרותיו והמפקיד בא בלילה ומריח האפרסמון ולוקח הכל:

חמם בגימטריא מי נח מלמד שפרע להם מדה במדה. חמס בגימטריא גיהנם מלמד שברותחין נדונו:

ותשחת הארץ לפני האלהים לפני הגדולים שהיו בארץ, שהיו לוקחים את הנשים בחזקה.

ותמלא הארץ חמס. איזהו חמס ואיזהו גזל? א״ר חמס שוה פרוטה גזל פחות משוה פרוטה, וכן היו אנשי דור המבול עושין א׳ מהן היה מוציא קופתו מלאה תורמוסין לשוק, זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה וזה פחות משוה פרוטה עד שאינו יכול להוציא מהם בדין, אמר להם הקב״ה אתם עשיתם שלא כהוגן אף אני אעשה עמכם שלא כהוגן ושלא כשורה, הה״ד ״הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה״ - בלא חכמת התורה. חמס. גילוי עריות׳ שנאמר ״חמסי ושארי״.חמס. עבודת כוכבים׳ שנאמר ״חמס וישובו להכעיסני״. חמס. ע״ש שפיכות דמים׳ שנאמר ״מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם״.

ותשחת הארץ וגו׳. כל הכתוב לא היה צריך לאמרו, כי כבר כתב בפרשה הקודמת (בראשית ו:ה): ״וירא ה׳ כי רבה״ וגו׳. ואם לפרט החטא נתכון, יותר מפרשת בפרשה הקודמת, דכתיב: ״רבה רעת האדם וכל יצר״ וגו׳. ואם לצד שלא הזכיר שם החמס, היה לו להזכירו. ועוד, למה בפרשה הקודמת אמר שם הרחמים וכאן אמר שם אלהים? עוד, למה הצרך לומר תבת ״לפני האלהים״? עוד, למה חזר עוד לומר וירא אלהים וגו׳? אם להודיע בא כי ה׳ יודע כל הוה, דבר זה ידוע הוא.

אכן יתבאר הענין על דרך אמרם באבות (אבות ד:יא) וזה לשונם: העושה עברה אחת קונה לו קטיגור, פרוש מלאך משחית. אך צריך אתה לדעת כי אין המשחית יכול עשות דבר קודם שישפט שופט כל הארץ, שה׳ מונעם מעשות רע, והוא סוד פרוש (שמות לד:ז) ״נושא עון״. ואחר שישפט האלהים אז ישלחם ביד פשעם שהם קטגורים שנבראים במעשיהם הרעים, כאמרו (ירמיהו ב:יט): ״תיסרך רעתך״. ויש לך לדעת, כי הגם שימנע ה׳ המקטרג מהזיק לעושהו, עם כל זה כשירבה – יקבול שלא יסבול עוד, וידחוק למהר מעשהו לאבד בעליו קודם שיגמר דינו, כי משפטו מפרש, והוא אמרו ותשחת הארץ לפני האלהים, פרוש קודם שיגמור דינם נשחתה הארץ, פרוש משלו בה משחיתים לצד מעשיהם. ודקדק לומר הארץ הכונה שגם גוף הארץ לצד הפלגת החטאים תקלל חלקתם בארץ, כי ישכינו בה התעוב הנוצר ממעשיהם. ואמרו ותמלא הארץ מן הראוי היה להקדים הסבה ואחר כך המסבב שהוא יצירת המשחית, אלא נתכון להודיע שאחר שהגיעו לגדר זה עוד הוסיפו להתעיב יותר מהקודם.

חמס, פרוש: חמס הוא כללות הרשע – בו גזל, בו גלוי עריות, בו שפיכות דמים, בו עבודה זרה, וכמו שהוכיחו רז״ל (בראשית רבה לא) מהכתובים, יעין שם דבריהם. והגם שמדתו יתברך להיות נושא עון עד עת בא דבר משפט, הדור ההוא גדול עונם מנשוא במדת נושא עון, על דרך אמרו (בראשית ד:יג) קין: ״גדול עוני מנשוא״. או יאמר ותשחת הארץ – הם מעשיהם הרעים, ומצד זה נתמלאה הארץ מקטרגים המתיחסים בשם חמס, והוא שהודיע הכתוב לנח באמרו ״קץ כל בשר בא לפני״, פרוש: אותם המקטרגים שנבראו מיושבי הארץ שנקרא קץ, כמו שמפרש בדברי הזהר (חלק א׳ ס״ג), בא לפני וקובל למהר לאבדם. וטעם הודעת כל הכתובים הוא לומר כי זולת זה היה ה׳ מאריך אפו זמן מה, והגם שאמר בפרשה הקודמת (בראשית ו:ז) ״ויאמר ה׳ אמחה את האדם״ וגו׳, עם כל זה ינחם ה׳ על הרעה והיה מאריך אפו, אלא לצד הפלגת המשחית, והוא אמרו וירא אלהים וגו׳ והנה נשחתה בהפלגה, לטעם זה מהר ה׳ לומר לנח ״עשה לך״ וגו׳. וטעם שהזכיר בפרשה זו שם אלהים – הראה כי גם מדת רחמים נתהפכה למדת הדין לצד מעשה הרשעים.

הארץ חמס. במדרש (בראשית רבה לא) וזה לשונם: היה מביא קפה תורמוסים, וכל אחד לוקח תורמוס אחד ואינו יכול להוציאו בדינים, עד כאן. כבר קדמו ראשונים והקשו דבני נח נהרגו על פחות משוה פרוטה. ולי נראה כי המדרש מגלה כי מלבד שבטלו עקר תורת ז׳ מצוות, עוד להם שהיו חומסים מתורת האדם השכליית, כי הגוזל פרוטה הוא דבר שהיו תובעים אותו ולא פחות משוה פרוטה, והיו מתחכמים לגזל באפן שלא יתבעו אותם. גם כפי הדין נראה לי כי לא חיבה תורה לבני נח אלא על ממון הבא לידם בדרך גזלה, אבל בהקפה לא יתחיבו. והגם שהרמב״ם בפרק ט׳ מהלכות מלכים כתב גם עושקי שכר שכיר יהרגו עליו בני נח, אינו דומה לזה שבא לידו בהלואה שיאמר ״חיב אני לתת לך לכשיבא זמן״, ואנשים ההמה היו נוטלים ברצונו בהקפה לפרע אחר כך, וכשהיה מתרצה להקיפם היו נוטלין פחות משוה פרוטה, ובהלכות הלואות לא היו דנים על פחות משוה פרוטה אם חיב לו כשיטען ״פרעתי״ או ״יש לך כנגדו״, ודבר זה אינו בגדר מצות גזלה שיתחיב מיתה, שיאמר ״סבור הייתי שאין לך בידי כלום״. עוד אפשר לומר שיכולין לטען בתורת מתנה בא לידם לטעם לקנות ממנו.

ותשחת הארץ לפני אלהים וגו'. אלהים היינו הדיינים כי היו גוזלים פחות משוה פרוטה שאין מוציאין בדיינין ועיני הדין רואות ואין לאל ידו להציל דמעות העשוקים לכך נאמר לפני האלהים, לפניהם ממש ובסבה זו ותמלא הארץ חמס וסמך לזה ממה שמצינו בילקוט בתהלים אשרי האיש זה נח כו' ע״כ לא יקומו רשעים במשפט זה דור המבול מאי משמע דהאי קרא בדור המבול משתעי. ונראה שסמך על תחלת הענין לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח, ר״ל לא כן. היינו לא היו כנים ואמתיים במעשיהם לפי שהערימו לגזול מעט מעט כמוץ זה שאין בו שוה פרוטה אשר תדפנו רוח הדיינין אשר רוח ה' בהם. על כן לא יקומו רשעים במשפט כי לא היו בידם להעמידם בדין כי אין הדיין נזקק לפחות מש״פ ובסיבה זו אפילו החוטא עמד בעדת צדיקים ואמר אני צדיק כמוך, זה שאמר וחטאים בעדת צדיקים שהעיזו שניהם לומר כמוני כמוך. ואם העלימו רשעתם מפני הבריות מ״מ לפני הש״י היה גלוי מי הצדיק ומי הרשע זה שאמר כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד.

ותשחת הארץ. אנשי הארץ:

לפני האלהים. בדברים שבינם לשמים. היינו בע״ז וג״ע שנקרא השחתה כדאי׳ בע״ז ובכ״מ. כ״מ שנא׳ השחתה ה״ז ע״ז וג״ע. והיינו לפני האלהים משמעו ביחוד כפירה בה׳ וזנות שהוא בין אדם לשמים:

ותמלא הארץ חמס. השחתה הקודם גרם שנתמלא הארץ חמס ושוד תמיד. דזנות גורם כליון תבואת השדה כדתנן שלהי מס׳ סוטה הזנות והכישוף כלו את הכל והכי תנן במס׳ אבות. ואותו הדור לא הגיעו מחמת עונש הרעב לידי תשובה אלא להיפך זה גרם חמס כדרך העולם בשני רעב ר״ל. וגזל וזעקת אנשים גורם להעיר דין שמים הרבה כידוע וזה גרם גזר דין הקשה של המבול כדאי׳ בסנהדרין ק״ח א׳:

ותשחת. לעומת זה אמר שבני דורו נשחתו בשלשה חלקים אלה. נגד החלק הרוחני האלהי שנח התהלך את האלהים, נשחתה הארץ לפני האלהים בהשחתת הדעות והאמונות, ונגד החלק שנקרא חי מדבר שאמר על נח צדיק תמים היה, שעשה משפט וצדק, ותמלא הארץ חמס, שהוא עשות עול נגד חברו וגזל משפט וצדק במה שנוגע בין אדם לחברו:

ח ר"ל כיון דשניהם במשמעות ותשחת, א"כ הי מנייהו מפקת:

ט לאפוקי חמסן דרבנן שיש חילוק בין חמסן לגזלן, דחמסן יהיב דמי וגזלן לא יהיב דמי, אבל חמסן דתורה אין חילוק דחמסן הוה נמי גזלן, ועיין בב"ק (דף ס"ב.):

ותשחת הארץ לפני האלהים וגו'. עד עשה לך תיבת עצי גופר. רש"י פירש ותשחת הארץ בעריות ועבודת כוכבים ותמלא הארץ חמס בגזל. והיותר נראה בפסוק כי להיות סוגי העונות שנים מה שבין אדם לחברו ומה שבין אדם למקום. אמרה תורה ותשחת הארץ לפני האלהים כנגד המצוות האלהיות שהיו בינם למקום. ותמלא הארץ חמס במה שבין אדם לחבירו שהיו גוזלים זה את זה ממונו ואשתו מכל אשר בחרו. ולפי שלא פי' המין הא' מן ההשחתה שהוא לפני האלהים במה היה חוזר לבארו וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית וגו' ר"ל שההשתתה לפני האלהים היתה בשהשחיתו את דרכם הטבעי. ואפשר עוד לפרש ותשחת הארץ לפני האלהים כי הנה הרשע והוא אשר לו קנין הרשע לא יראה בעיניו פעל הרשע מגונה כי בזה יובדל מהבלתי כובש את יצרו שהוא מכיר את הרע במה שהוא רע כי שכלו ישר עם היות שהתאוה תתקפהו ולא יוכל השכל להתקומם כנגדה. ואמנם הרשע והוא הבלתי מסתפק יבחר התענוג מצד שכלו הנבער בחשבו שהוא טוב לפי שהקנין אשר לו בזה הפעל יביאהו אל הסכלות הזה כמו שהתבאר בספר המדות ולזה אמרה תורה כי הארץ נשחתה לפני האלהים כלומר ולא לפני אנשי הדור כי לא היה בהם מי שיכיר היותה השחתה ופועל רע ובאר במה נשחתה באמרו ותמלא הארץ חמס והוא כולל למה שבין אדם לחבירו ולמה שבין נפשם לגופו ולזה אמר ג"כ ותמלא הארץ להגיד שאדם אין בארץ שלא יפול בהשחתה כי כלה מלאה מזה זולת נח הצדיק. ולפי שהיתה ההשחתה כלה מצד שגבר חמרם על שכלם תגבורת רב לכן יחס ההשחתה כלה לארץ וכן בסוף סדר בראשית. וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ. וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ כי שם ארץ במקומות אלו הוא רמז לחמרם הרע הארציי וכמו שביארתי שם וכדי שלא יחשב שהארץ היסודות עצמה נשחתה הוצרך הכתוב לבאר ולומר וירא אלהים את הארץ והנה נשחת' כי השחי' כל בשר את דרכו כלומ' והנה ההשחת' שראה יתברך בארץ ויחס אליהם אינו מפשיטותה ועצמה אלא בהשחית כל בשר את דרכו מסבתה והוא אמרו על הארץ. ואמנם מ"ש כל בשר הוא רמז במקו' הזה לאדם והוא כמו יבא כל בשר להשתחוות לפני עם היות שאח"ז אמר מכל החי מכל בשר על הב"ח בכלל. וחז"ל דרשו (סנהדרין ק"ח) כי השחית כל בשר אפי' חיה ועוף נזקקין לשאינן מינם. ואם היה הדבר כן יתחייב שנצוץ עליון מפועל המערכ' הביאם לזה ותפול השאלה החזק' למה א"כ נענשו. וכבר חתר הר"ן להשיב על הספק הזה ואין במה שאמר נחת רוח ולכן היותר טוב שנאמר שהוא דרך דרש. ואמנם אמרו ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני. אפשר לפרש שבא קצם וענשם שהם ראוים להענש מפני החמס המגיע לארץ מפניהם ואין ראוי להאריך אפי עליה' עוד. ולכן הנני משחיתם את הארץ ר"ל משחית' ומסירם מן הארץ. והיותר נכון אצלי הוא שאמר הנה הבנתי לאחריתם וידעתי שלא ישובו מדרכם הרעה ולא יצליחו לכל דבר כי מלא' הארץ חמס מפניה' ר"ל שמצד עצמם היה זה כי הם גמלו לנפש' הרעה והגבירו החומ' עליה' ואחרי אשר היה הפשע כולל לא יקווה בהם התקון כי מי יתקנם וכלם רשעים ולכן הנני משחיתם ולפי שהיה האד' מורכב מגוף ונפש וביאר שההשחת' תהי' לגופם לבד והוא החלק החמרי והוא אמרו את הארץ כלומר שישחי' את הארץ בהם והוא גופם ועם זה לא יצטרך הפסוק אל תקון כלל והוא כפשוטו. ואפשר עוד לפרש כי מלאה הארץ חמס מפניהם שהודיעו יתברך לנח שיבא קצם וענשם על מה שחטאו בינם לבינם לא על מה שחטאו בינם לבין המקום כי אלו חטאו לגבוה לבד היה יתברך מאריך אפו עליהם עוד. אבל מפני שמלאה הארץ חמס מפניהם במה שעשו לזה יבא קצם וענשם וזהו והנני משחיתם את הארץ כלומר שאינן ראויים להיות מדיניים ולשבת בארץ אחרי שאין בהם משפט ויושר ואולי שלזה כוונו חז"ל (ב"ר ל"א) באמרם לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל הנה התבארו הפסוקי' והותר' השאלה הב':