בראשית מז, כה

נמצא חן. לעשות לנו זאת כמו שאמרת:

והיינו עבדים לפרעה. להעלות לו המס הזה בכל שנה לחק שלא יעבור:

וַאֲמָרוּ קַיִּמְתָּנָא נִשְׁכַּח רַחֲמִין בְּעֵינֵי רִבּוֹנִי וּנְהֵי עַבְדִּין לְפַרְעֹה

וַאֲמָרוּ קִיַימְתָּנָא נִשְׁכַּח רַחֲמִין בְּעֵינֵי רִבּוֹנִי וּנְהֵי עַבְדִין לְפַרְעה

והיינו עבדים לפרעה. דקדקו לשלול כי עבדותם לפרעה ולא ליוסף.

עוד יכונו לומר על דרך מה שפרשתי למעלה, כי לא קנאם אלא לפרט עבודת האדמה, לזה אמרו ״והיינו עבדים״ בהחלט העבדות לפרעה ולא לעבודת האדמה לבד. ואולי כי לזה נתכונו כשנדברו מצרים עם פרעה על ישראל ואמרו (שמות א:ט) ״הנה עם בני ישראל רב וגו׳ ממנו״, פרוש כי אין לו שם עבדות ככלן שהיו עבדים לפרעה.

החיתנו. חיים של חירות. והיא טובה מצד זה. אבל נמצא חן בעיני אדני. יותר מבוקשנו למצוא חן:

והיינו עבדים לפרעה. אז הי׳ מספיק צרכינו אם עשה השדה מעט או הרבה. אבל יוסף לא נתרצה לדבריהם:

ויאמרו החיתנו. אמרו מה שאנחנו עבדים אינו בעד האדמה, כי כבוד גדול לנו שנהיה עבדי המלך, ואתה החיתנו מצד החסד, ואנו מבקשים נמצא חן והיינו עבדים לפרעה ולכבוד גדול יחשב לנו:

ד לא שהוא התחלת ענין שהיו מבקשים למצוא חן מעתה, כי אין לו טעם במקום הזה, (רא"ם):

ה לא שיהיו עבדים קנוים לו קנין הגוף, דהא כתיב לעיל (פ' כ') ויקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה, הרי שלא קנה רק אדמתם ולא אותם לעבדים: