בראשית מ, טו

אֲרֵי מִגְנַב גְּנֵבְנָא מֵאַרְעָא דְעִבְרָאֵי וְאַף הָכָא לָא עֲבָדִית מִדַּעַם אֲרֵי שַׁוִּיאוּ יָתִי בְּבֵית אֲסִירֵי

אֲרוּם מִגְנַב אִתְגַנֵיבִית מִן אַרְעָא דְעִיבְרָאֵי וְאוּף הָכָא לָא עֲבָדִית מִדַעַם בִּישׁ אֲרוּם שַׁוִיאוּ יָתִי בְּבֵית אֲסִירֵי

וטעם מארץ העברים מארץ חברון אשר גרו שם אברהם יצחק ויעקב כי אברהם שהיה ראש היחס נקרא אברהם העברי (בראשית י״ד:י״ג) כי היה מעבר הנהר וגדול שמו בגוים כי נתקיים בו ואגדלה שמך (בראשית י״ב:ב׳) ועל כן נקראו כל זרעו העברים והם עצמם יחזיקו את שמם כן שלא יתערבו בעמי הארצות הכנענים והוחזק השם הזה בכל זרע ישראל לעולם וזה טעם הביא לנו איש עברי (בראשית ל״ט:י״ד) כי יוסף אמר להם עברי אנכי ולא רצה שיחזיקוהו בכנעני והנה ארץ מגוריהם קראה ארץ העברים כלומר הארץ אשר העברים שם או שנקרא שמה כן כי הם גדולי הארץ ואציליה כמו שנאמר (בראשית כ״ג:ו׳) נשיא אלהים אתה בתוכנו וכתיב (תהלים קה טו) אל תגעו במשיחי:

מארץ העברים אפרשנו בפסוק כי תקנה עבד עברי (שמות כא ב):

כי גנוב גנבתי וגם פה לא עשיתי מאומה. והטעם שיוציאני בלי ספק כדברך כי אמנם ימצא שלא היה עבדותי ולא מאסרי בסבת חטא שנמצא עלי:

כי גנב גנבתי מארץ העברים לפי שהודיע יוסף שהוא עברי לפיכך זכה ליקבר בארצו אבל משה רבינו שנאמר עליו איש מצרי הצילנו משמע שלא גילה להם ארץ מולדתו לא זכה ליקבר בארצו.

כי גנב גנבתי מארץ העברים וגם פה לא עשיתי מאומה. כי לא היה לי פשיעה בדבר כי שמו אותי בבור ולכך תעשה עמי חסד ותחשוב לך צדקה אם תוציאני מכאן:

כי גנב גנבתי. טעם כפל גנב וגו׳, לאמר כי שני גנבות נעשו בו: גנבת הגוף וגנבת דעת הקונים שחשבו שהוא עבד שבזה קנו אותו מהם, לזה אמר גנבה שתי פעמים. ומעתה הנה הוא לעצמו ואין גופו קנוי ללוקח. ואולי כי נתכון יוסף לסתור נימוס מצרים שאין עבד מולך ולא לובש וכו׳ (בראשית רבה פט,ז), ולצד שראה בחלום כי יעלה לגדלה אמר להסיר טעות הנשמע כי הוא עבד. ואפשר שלא הקפיד ה׳ על דבר זה כי צריך אדם להרים מכשולו, ולא הקפיד ה׳ אלא על אמרו זכרתני וגו׳.

ואמרו וגם פה פרוש, בעיר הזאת, לא עשיתי מאומה, וכהוכחה שהוכיחו מהשמלה כאמרם זכרונם לברכה (תרגום יונתן בראשית ל״ט:י״ד) כי בדקו שמלת המרשעת ומצאו שקר בימינה. ואת זה שלם יוסף לכהני פרעה שבדקו השמלה והוציאו מעליו לשון הרע, לזה נתן להם חקם במשלם אשר קצב להם פרעה (בראשית מ״ז:כ״ב), כי זולת זה היה חושב עליהם מחשבות, כי ״ועל פיך ישק כל עמי״ (בראשית מ״א:מ׳) אמר אליו פרעה.

כי גנב גנבתי מארץ העברים. הסביר לו שלא יהיה בעיניו בקשה זו לעולה בשנים. חדא שהרי הוא קנוי לעבד. ואיך ימצא לב לבקש להוציאו לחירות. שנית שהרי לא בחנם יושב בבית הבור ואשמו בראשו. ע״ז אמר כי הקנין אינו בצדק:

כי גנב גנבתי וגו׳. איני קנוי עפ״י שאדם מוכר עצמו. או נקנה בכבוש מלחמה. לא כן אני שגנבו אותי וא״כ אין קנינו קנין. וע״ד העול והאשם שהוטלתי ג״כ הוא בחנם:

כי גנב וגו'. באר הדבר איך בדבור קל אל פרעה יוציאהו לחפשי, כי אין לאדוני שום זכות לכלוא אותי פה בבית הסהר, שזה לא יוכל לעשות רק אם אני עבד באמת, שאז יכול האדון לעשות עם עבדו מה שרוצה, וזה אינו אמת, כי גנב גנבתי מארץ העברים, ואיני עבד באמת, וכן אין לו כח לעצור אותי בבית האסורים, ע"י שחטאתי איזה חטא שמגיע לי מאסר דרך עונש, עז"א וגם פה לא עשיתי מאומה, והביא ראיה שלא חטא מאומה באשת אדוניו, כי שמו אתי בבור, שאם הייתי חוטא באשתו באמת הלא היה הורג אותי בדין, וממה ששם אותי בבור מבואר שיודע שאתי הצדק ולא עשה זה רק לחפות על אשתו כנ"ל: