בראשית מ, יד

כי אם זכרתני אתך. אשר אם זכרתני אתך מאחר שייטב לך כפתרוני:

ועשית נא עמדי חסד. אין נא אלא לשון בקשה:

אֶלָּהֵן תִּדְכְּרִנַּנִי עִמָּךְ כַּד יֵיטַב לָךְ וְתַעְבֵּד כְּעַן עִמִּי טִיבוּ וְתִדְכַּר עָלַי קֳדָם פַּרְעֹה וְתַפְּקִנַּנִי מִן בֵּית אֲסִירָא הָדֵין

שְׁבַק יוֹסֵף יַת רוֹחֲצָנֵיהּ דִלְעֵיל וְנָקַט רוֹחֲצָנֵיהּ דְבַר נַשׁ וַאֲמַר לְרַב מְזוֹגַיָא אֱלָהֵן תִּדְכְּרִינַנִי עִמָךְ כַּד יִיטַב לָךְ וְתֶעֱבַד כְּדוֹן עִמִי טִיבוּ וְתִידְכַּר עָלַי קֳדָם פַּרְעה וּתְהַנְפְקִינַנִי מִן בֵּית אֲסִירֵי הָדֵין

כי אם זכרתני אתך אם תזכרני כאשר ייטב לך תעשה עתה עמדי חסד ואמת ותזכרני אל פרעה ואם יהיה נא לשון בקשה כי אם זכרתני ועשית כחסדך חסד עמדי תזכרני אל פרעה וטעם אתך שתזכרני לעשות עמי בטוב אשר ייטב לך שיצאת מבית הסוהר או יהיה פירוש שתזכרני בלבך כאילו אני עמך והזכירה אל פרעה שיהלל אותו אליו לאמר הנה בבית שר הטבחים עבד יפה לפני מלכים יתיצב והנכון עוד בעיני שיאמר אם תזכרני להיות אתך כאשר ייטב לך ותשוב למעלתך ותחפוץ לעשות עמי החסד הזה תזכרני אל פרעה לאמר בפניו זכרתי נער שהיה משרת לי בבית הסהר תנהו אלי להיות לי משרת והוצאתני מן הבית הזה כי חטא גדול הוא על המעמידים אותי בכאן או יהיה טעם והזכרתני אל פרעה כי ראה אותי פרעה בהיותי עבד לשר שלו ופקיד על כל אשר לו משרת לפניו ואם תזכרני לפניו תוציאני מכאן כי אין בי עון אשר חטא וראוי למלך שיוציאני ויצילני מיד עושקי כי כל דבר לא יכחד מן המלך אם יחפוץ:

כי אם זכרתני אתך - כלומר, כל כך אני בטוח שתישא חן בעיני פרעה שאם תזכרני וגו' ידעתי כי תוכל להוציאני מן הבית הזה, שהרי לא פשעתי כאן כלום כשאר אסירים. וגם לא מן הדין אני עבד, כי גונבתי וגו' וגם פה לא עשיתי מאומה וגו' ואיני חייב לא עבודה ולא בית האסורים להיות אסור כאן.

כי אם זכרתני אתך. וזה יורה שכל כך תהיה חבתו עמך שאם תזכירני כאשר ייטב לך שתמצא שעה הגונה לזה:

והזכרתני אל פרעה. המכיר אותי כשהייתי בבית שר הטבחים:

והוצאתני. הנה תוציאני בלי ספק:

כי אם זכרתני אתך וגו' והזכרתני. שמעתי מפי מורי אבי זלה"ה כי אם זכרתני אתה בעצמך והזכרתני ע"י שליח והיינו דכתיב בסוף הפרשה ולא זכר שר המשקים הוא עצמו לא הזכירו וישכחהו אף ע"י שליח:

כי אם זכרתני אתך. בקש ממנו ב' דברים, האחד שיזכירהו הוא עצמו, והשני שיזכירנו לפרעה, ומפני זה כתוב ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו, כלומר שלא זכרו לעצמו, וישכחהו מלהזכירו אל פרעה, וזה טעם ולא זכר וישכחהו, זהו והזכרתני אל פרעה, וח"ו שיתלה יוסף הצדיק בטחונו בשר המשקים רק בה' לבדו, אבל היתה כוונתו שהשם יתעלה הזמין אליו שר המשקים זה כדי שיעשה לו נס על ידו, כי מן הידוע שהצלת הקב"ה את הצדיקים על ידי סבות הוא, ומה שנענש באחורו שם שתי שנים עוד כמו שדרשו רז"ל, זה היה על דבור שדבר עם שר המשקים מענין הצלתו וחלה פניו לדבר, ולפי שבקש סבה בשר המשקים שיזכירנו ויוציאנו כמו שאמר לו והזכרתני והוצאתני, ואין ראוי לצדיקים כיוצא בו לבקש סבה לכך נענש בזה, כי היה לו לבטוח בהקב"ה לבדו שהוא בעל הסבות כולן שהוא יזמין אליו הסבה מבלתי שיבקש הוא אותה, ולצדיק כמוהו נחשב לעון שהרי הקב"ה מדקדק עם הצדיקים אפילו כחוט השערה. וכן דרך הצדיקים השלמים בבטחון שלא יבקשו סבה כלל, וכן מצינו באליהו שעמד במדבר חסר המזון ובטח בהקב"ה והקב"ה הזמין לו שם עורבים וכלכלו אותו כמו שכתוב (מלכים א י״ז:ו׳) והעורבים מביאים לו לחם ובשר בבקר, ולחם ובשר בערב, והנה העורבים היו סבה לפרנסתו, או בדרך הנס או משולחנו של יהושפט, והקב"ה הזמין לו אותה הסבה והוא לא בקש אותה. והעולה לנו מזה כי יוסף הצדיק לא תלה בטחונו בבשר ודם כלל, והעונש היה על שבקש סבה.

כי אם זכרתני פי׳ דילמא שמא אם זכרתני תעשה עמדי חסד שע״י הזכירה תוציאני מן הבית הזה.

כי אם זכרתני אתך והזכרתני אל פרעה. כנגד אלו שני זכירות אמר ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו וגם נענש וארך קץ שני תפיסתו שתי שנים כמו שנבאר בע"ה:

כי אם זכרתני אתך. הא כי בלשון דילמא היא כמו כי תאמר בלבבך וכמו שאמרו רבות' דכי משמש בד' לשונות אי דילמא אלא דהא, והאי לשון דילמא הוא והכי היה אומר לו שמא אם תזכיריני ועשית עמדי, בלשון בקשה היה אומר לו אדני שמא אם תזכיריני כשיטב לך תעשה נא עמדי חסד ואיזה חסד שתזכיריני אל פרעה והוצאתני ואל יאמר לבך לאמר אם אזכירך ואוציאך לא אעשה כי אם רעה כי אדם רע אתה וברעתך מכרוך אנשי מקומיך לכאן ואף כאן רצית לאנס אשת איש דטב לביש לא אעבוד לכך אמר:

כי אם זכרתני וגו׳. אולי שהתנה עליו שלא יתקים הפתרון הטוב אלא בתנאי ״אם זכרתני״, וטעם יוסף ששם בטחונו בו לצד כי ראה חלומו יגיד בשורה טובה, כי ישראל נמשלו לגפן כאמרם בפסוק (חולין צב.) והנה גפן לפני וגו׳, ואם לא בא החלום אלא לדבר הנוגע לשר המשקים היה די לה׳ להראותו שנותן הכוס על כף פרעה, אלא ודאי הראוהו על יוסף שהוא הגפן שהיה לפניו שם בבית הסהר. ואמרו והיא כפרחת פרוש שתפריח ותעלה הגפן. נצה פרוש יתעלה ממדרגה למדרגה. והוא שהודיעו מכלל הפתרון ואמר לו ״כי אם זכרתני״ וגו׳.

ואחר האמת כן היה, שעל ידו נתעלה יוסף, וסבר יוסף שיפרש לו הדבר הנאמר לו בחלום וגלה לו סודו. וטעם שנענש יוסף, כי טעה בחשבו כי מרצונו של שר המשקים תהיה מעלת יוסף, ולא כן הוא, שאמת כי ה׳ יעשה הדבר על ידו אבל לא לרצונו, וכמו שכן היה שעל כרחו דבר אל פרעה ״ושם אתנו״ (בראשית מא:יב). ובמראה החלום שהודיעו הדבר לשר המשקים כדי שיתבשר יוסף בדבר, לא שישים בטחונו בו.

כי אם וגו׳. ביאר לו עד כמה תהיה האהבה עד שאם היה מזכיר אותי לטובה:

והוצאתני וגו׳. מרוב חן וחסד שתמצא בעיני המלך. וכ״כ הספורנו:

מן הבית הזה. לא רק מבור בית הסוהר שישוב שמה בצאת השרים ממשמרתם כמבואר להלן מ״א י״ד ויריצהו מן הבור אלא אפילו מכל הבית שאני לו לעבד:

כי אם זכרתני אתך. וכדי שאצא אני לחפשי על ידך ישתנה דינך עתה ממות לחיים, [ועז"א מלת כי אם, היינו שרק בעבור זה תצא חפשי], ובאר לו שאתה מחויב להוציא אותי מן הבור משלשה טעמים. א] מצד החיוב אחר שעל ידי תצא אתה לחפשי ותעלה לגדולה, שזה יסובב ע"י פתרוני, א"כ אתה מחויב לשלם לי טובה תחת טובה, ועז"א זכרתני אתך כאשר ייטב לך, מלת אתך מורה שיש לי חלק בזה במה שייטב לך, וצריך אתה לזכור אותי כשותף בטובה זאת. ב] שגם אם לא היית חייב לי תשלומי גמול ראוי שתעשה זה מצד החסד, ועז"א ועשית נא עמדי חסד. ג] שאם היה זה דבר קשה תוכל לאמר שאינך רוצה לטרוח בזה, אבל הלא תוכל לפעול זאת בדבור קל, שאם רק והזכרתני אל פרעה אם רק תזכיר לפניו שאחד יושב בבית הסוהר בלא פשע בזה תוציאני מן הבית הזה:

ק רוצה לפרש שפרעה ישא את ראשך והיית כל כך חשוב עד אשר אם זכרתני תוכל אתה להוציאני, ויהיה מלת כי במקום כאשר, משום דכי משמש בד' לשונות והאחד מהם אם, והוא אשר, והוסיף הרב מאחר שייטב לך מפני שאין מדרך המוסר שיזכירהו מיד בעת שייטיב לו רק אחר כך בעת שעומד ומשרת לפניו: