בראשית לט, ב

וַהֲוָה מֵימְרָא דַּיְיָ בְּסַעְדֵּהּ דְּיוֹסֵף וַהֲוָה גְּבַר מַצְלָח וַהֲוָה בְּבֵית רִבּוֹנֵהּ מִצְרָאָה

וַהֲוָה מֵימְרָא דַיְיָ בְּסַעֲדָא דְיוֹסֵף וַהֲוָה גְבַר מַצְלָח וַהֲוָה בְּבֵית רִבּוֹנֵיהּ מִצְרָאֵי

ויהי ה' את יוסף. להצילו מהמתקוממים עליו:

ויהי איש מצליח. משיג כל תכלית מכוון ממנו:

ויהי בבית אדוניו המצרי. עומד לשרת בחדר אדניו ולשון היה כמו עמד כמו והיה שם ויהיו שם כאשר צוני ה':

ויהי ה' את יוסף. מדרש לא כמדת הקב"ה מדת ב"ו מדת ב"ו כל זמן שאהובו בגדולה הוא מצוי אצלו תמיד ירד מגדולתו הוא משליכו אחר גוו. והקב"ה אינו כן כי היה עמו בגדולתו ובירידתו בבית המצרי היה עמו וכשהיה ראש ומשנה למלך גם שם היה עמו שנא' ויהי ה' את יוסף וכן בבית הסהר ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד. וכמו כן מדת יוסף אינו כשאר בני אדם שהרי אדם עני ירא את אלהים אבל העשיר אינו ירא אבל יוסף בבית אדונתו אמר ואיך אעשה הרעה הגדולה וגו' וכשהיה מלך אמר את האלהים אני ירא. ד"א ויהי ה' את יוסף משל לאדם שהיו לו עשרה בנים בעשר מדינות הניחם כלם והלך לו אצל הקטן לפי שהיה תש כח וצריך סיוע יותר מכולם. ועוד משל לאדם שיש לו עשרה חמורים טעונין יין ברשות הרבים נכנס אחד מהם בבית עכו"ם הניח כל חמוריו והלך אחר אותו שנכנס בבית העכו"ם כדי שלא יתנסך היין כך הקב"ה היה עם יוסף בבית המצרי כדי שלא ילמד ממעשיו:

ויהי ה׳ את יוסף הוצרך סיוע וסעד כדי שלא יטמע לבין הגוים.

ויהי ה' את יוסף. שלא יטמא בין הגוים שהלך ביניהם משל לבהמי אחד שהיה מוליך י"ב גמלים טעונים כדי יין ונכנס אחד מהם לחנות של גוי הניח הבהמי י"א ונכנס בבית הגוי אמר לו מה זה שהנחת י"א והלכת אחר אחד אמר להם אותם שבדרך אינם צריכים שימור כ"כ שאין מי מנסך אותך אבל זה צריך שימור שלא ינסכנו הגוי וכן ויהי ה' את יוסף שנכנס לבין הגוים, ר' עובדיה זצ"ל, וכן יהי ה' אלהינו עמנו שגלינו בין הגוים הגה"ה:

ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדוניו המצרי ידוע שהיה בבית אדוניו אלא שדרך המצליחים מאד בסחורות הם הולכי מדברות ויורדי הים באניות ויוסף אף ע"פ שהיה יושב אהלים ותמיד היה בבית אדוניו היה מצליח. או יחזור ויהי לה' הנזכר בפסוק ההצלחה היתה כל גדולה שנראה שה' היה שוכן בבית המצרי:

ויהי בבית אדוניו וגו׳. הנה יסדר הכתוב הדרגות המעלות אשר העלה ה׳ אותו, כי מקודם כשקנאו נתנו לעבוד עבודת עבדים העובדים עבודת חוץ, כי הגדולים לא יעמידו לשרת בבתיהם אלא אשר יהיה איש ראוי ומצליח, ולזה צוה ה׳ אתו את ההצלחה ובזה היה בבית אדוניו המצרי משומרי הבית, והוא אמרו ויהי בבית אדוניו ולא בשאר עבודות, ועוד לו מדרגה אחרת כשראה אדוניו וגו׳ וישרת אותו פרוש יחדו לשרת אותו ביחוד, שבזה יהיה חשוב ולא יחיה חיי צער כחיי העבדים השפלים. ועוד לו ויפקידהו על ביתו הרי זה קנה מעלה על כל קנין אדונו. ועוד לו ויעזב כל אשר לו וגו׳, ועוד לו שלא ידע אתו וגו׳ שלא היה יודע הנכנסים והיוצאים ונעשה הוא שליט, פרוש מיירדומ״ו בלע״ז, בכל קנין המצרי:

ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדוניו המצרי. הזכיר ג״פ ויהי, לפי שיוסף עלה ג' מדריגות בזו אחר זו, ואחר כן נתן לו גם כן אדוניו ג' מיני ממשלה כפי תוספת הצלחה שראה בו, לפיהן הוסיף לו ממשלה פעמים ושלש, כי מתחלה ויהי ה' את יוסף אתו לבד ועדיין לא נתפשטה הצלחתו לזולתו, ואח״כ ויהי איש מצליח לזולתו, כי מצליח לשון מפעיל שגרם הצלחה גם לאדוניו עד שהיה ה' גם עם אדוניו, ואח״כ ויהי בבית אדוניו, ויהי ה' גם בבני ביתו של אדוניו, וכל כך דבקה ההצלחה לרגלי יוסף עד שמן יוסף נתפשטה אל אדוניו, ומן אדוניו אל שאר בני ביתו שהיו דרים אצל אדוניו, נמצא שגם אדוניו היה מצליח לאחרים וירא אדוניו כי ה' אתו היינו אתו ממש, על זה השיעור המופלג עד שכל אשר הוא עושה ר״ל מה שהאדון עושה ה' מצליח בידו, כי ממנו נתפשטה ההצלחה גם לבני ביתו, כי ה' גם אתו עם האדון, לפיכך וימצא יוסף חן בעיניו ויפקידהו על ביתו, עשה אותו פקיד על כל בני ביתו יען כי מן יוסף באה להם ההצלחה, וכל אשר יש לאדון נתן בידו כי מן יוסף באה ההצלחה על כל אשר יש לו.

ויהי ה׳ את יוסף. שלא יארע לו שום מכשול וסיבה:

ויהי איש מצליח. מלבד שלא אירע לו מכשול עוד היו מעשיו בהצלחה:

ויהי בבית אדוניו המצרי. היה בהשגחה שלא העמידו האדון בשדה או במקום אחר חוץ לביתו ולא היה האדון מרגיש כ״כ בהצלחתו. אבל היה בבית האדון עוסק במלאכת הבית. ע״כ וירא אדוניו כי ה׳ אתו. לשמרו מכל סיבה. ראה עוד וכל אשר הוא עשה וגו׳ הצלחה אלהית ניכרת אשר היא רק בידו ולא משום הצלחת האדון אלא רק בידו:

ויהי ה'. ספר שני דברים. א] שהיה ה' את יוסף והיה לו הצלחה השגחיית למעלה מן הטבע. ב]שהיה איש מצליח גם הצלחה טבעיית, והגם שהיו שני מונעים להצלחות אלה. א]ויהי בבית אדניו, וזה מונע להצלחה טבעיית של המערכת שהיא לא תחול רק על מי שהוא ברשות עצמו לא על מי שהוא תחת רשות אחר, שהצלחתו היא הצלחת אדוניו לא של עצמו. ב] נגד ההצלחה ההשגחיית היה מונע מה שהוא בבית המצרי:

והנה יוסף עם היותו עבד מושלים תמיד היתה יראת אלדים לנגד עיניו ובכל מעשיו שוה י"י לנגדו תמיד ועל זה אמר ויהי י"י את יוסף שהיה תמיד לנגד עיניו ובשכר זה היה איש מצליח בכל אשר יעשה.

והיותר נכון בעיני שזכר הכתוב שלשה חסדים גדולים שעשה הקדוש ברוך הוא עם יוסף שמה. הראשון כי עם היותו עבד ורוחו עצב היה השפע האלדי תמיד עמו באופן שבשמעו חלום היה פותר אותו כפי מה שעתיד להיות ולא היה אפשר שיהיה זה בתבונה ודעת פשוטה ובכח משער בלבד כי מה שיהיה זה פעמים יגיד האמת ופעמים לא יגידוהו אלא שרוח אלדים מדבר בו ומלתו על לשונו ומפני כן לא היה נופל דבר מדבריו ארצה. גם היה רואה תמיד חלומות צודקים להישרתו ועל זה אמר ויהי י"י את יוסף. והשני הוא שהיה מצליח בכל עניניו המעשיים ועל זה נאמר ויהי איש מצליח שבכל אשר יפנה יצליח. והג' שעם היות דרך השרים כשיקנו עבד להניחו בעבודתם בשדה וכל שכן המצריים את העבריים שהם שנואים להם להיותם אוכלי בשר הנה השם היטב עמו בבית אדוניו להניחו בביתו במצרים אשר שם ינוח לו ולא שלחו השדה לעמול שמה. ועל זה אמר ויהי בבית אדוניו המצרי. ולהיותם חסדים נבדלים אמר בכל אחד מהם ויהי והותרה בזה השאלה הא'.