בראשית לז, ו

וַאֲמַר לְהוֹן שְׁמָעוּ כְעַן חֶלְמָא הָדֵין דִּי חֲלֵימִית

וַאֲמַר לְהוֹן שִׁמְעוּ כְּדוֹן חֶלְמָא הָדֵין דִי חֲלֵימִית

שמעו נא החלום הזה. לא די שספר החלום כי גם אמר להם שמעו נא כלומ' הבינו את הוראת החלום ובזה הוסיף להטיל איבת אחיו עליו כמו שאמרו המלוך תמלוך עלינו:

ויאמר אליהם שמעו ספר להם חלומו להוציא מלבם אם יעלה לגדולה לא מאת אביו הוא אלא מסייעתא דשמיא.

שמעו נא החלום. טעם אמרו ״נא״. למה שפרשתי שלא היו רוצים לשמוע, אמר להם ״נא״ לשון בקשה:

או ירצה על דרך אמרם זכרונם לברכה (ברכות נו.) כי עקר פתרון החלום הוא דוקא ביומו ולא ביום אחר, ולזה מתענין תענית חלום אפלו בשבת ואינו נדחה ליום אחר. לזה אמר נא פרוש, עתה, ולא תאחרו לזמן אחר כדי שיתקים. גם יכון לומר להם לבל יחשבו אותו כי כבר הלך לרחמיו וידידיו וספר להם החלום ופתרונו לטובה הגידו, וכפי זה בטלה מחשבתו הטובה שחשב לקרב לבבות אחיו כמו שפרשתי בפסוק שלפני זה, כי אין הוכחה שבחזקת אוהבים הם כי כבר קדם עקר הפתרון ופתרוהו לטובה, אות לזה לא חש לבוא אצלם שהגם שיפתרוהו לרעה כבר נתקים כפתרון הראשון, לזה אמר ״נא״. ואם תאמר והלא אמרו בהרואה (ברכות נה.) אמר רבי בנאה, פעם אחת חלמתי חלום אחד והלכתי אצל עשרים וארבעה פותרי חלום שהיו בירושלים, ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה, וכלם נתקימו בי, עד כאן. אולי דוקא שאין הפתרונים סותרים, אבל אם הם סותרים אין פותר שני מוציא מפתרון ראשון. וחש יוסף שידונו אותו בזה, ואמר שמעו נא פרוש, עתה הוא מספר הדבר ולא קדם ספרו לזולת.

החלום הזה. אמרו ה״א הידיעה, להיות שכבר הגיד להם שחלום חלם ולא פרש החלום, וחזר לומר: שמעו נא החלום הזה שהגדתי לכם שחלמתי.

ויאמר. אמר להם שהחלום נוגע להם, ועז"א שמעו נא החלום הזה, כי הוא גזרת ה' והודעה נבואיית עליכם, ובמד' כן יהיו הנביאים מוכיחים אתכם שמעו נא את אשר ה' אומר: