בראשית לה, ה

חתת. פחד:

וּנְטָלוּ וַהֲוַת דַּחֲלָא דַיְיָ עַל עַמְמַיָא דִי בְּקִרְוֵי סַחֲרָנֵיהוֹן וְלָא רְדָפוּ בָּתַר בְּנֵי יַעֲקֹב

וּנְטָלוּ מִתַּמָן מוֹדִים וּמַצְלָן קֳדָם יְיָ וַהֲוָה רְתִיתָא מִן קֳדָם יְיָ עַל עַמְמַיָא דִבְקִרְוֵי חוּזְרָנֵיהוֹם וְלָא רָדָפוּ בָּתַר בְּנֵי יַעֲקב

דגשות תי"ו חתת. להתבלע התי"ו:

ויסעו ויהי חתת אלהים. כי בנסעם משכם שהיתה עיר מבצר היתה סכנה שיתקוממו הסביבות עליהם בדרך ולכן הוצרך אז שתהיה חתת אלהים עליהם:

ויסעו ב' במסורה חד ריש פסוק וחד סוף פסוק. דין ריש פסוק אידך סוף פסוק אלה מסעי בני ישראל ויסעו. מלמד שהיו הדגלים נוסעין כעין מטתו של יעקב לומר מה כאן חתת אלהים על הערים אף להלן כל העמים יראים מהם:

ויהי חתת אלהים על הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב הפשט ידוע ויתכן בעבור שכל הארץ ההיא היה להם עבודה זרה ואלוה אחד לכלם ואנשי שכם נתיהדו ועשו ברית מילה ומרדו באלהי הארץ ההיא והמילה שמלו עצמם היתה מחתה ושבר לאלוה שלהם לזה אמר ויהי חתת אלהים שהיה הברית מילה והגרות שנתגיירו חתת אלהי' שלהם וקלון ועל מי היה הקלון לערי' אשר סביבותיהם ולכן לא רדפו אחרי בני יעקב שלקחו נקמתם ונקמת אלהיהם בהריגתם ושמחו בה:

ויסעו ויהי וגו׳. אולי שחדוש ישמיענו, כי הגם שנסעו משם, וזה יגיד על ענף הבריחה, אף על פי כן ״ויהי חתת״ וגו׳. או על זה הדרך: הגם שראו שמלטו מידם והלכו להם, אף על פי כן נפלה עליהם אימתה ולא רדפו, והסכימו על מליטתם.

ויהי חתת אלהים. לא זכו לא לחרב של א״א ולא לשלום של יעקב. כי לא התפללו עדיין. אבל מ״מ שומר ישראל אינו עוזב ח״ו לגמרי אלא עומד מרחוק ושומר בא״א וכמש״כ בחבורי רש״ת בביאור שה״ש ד׳ ו׳. ובס׳ דברים פ׳ וילך עה״פ לא ארפך וגו׳:

ויסעו וגו' ויהי חתת אלהים. שנפל על יושבי הערים פחד אלהים, שהאמינו שזה היה ענין אלהי ששני אנשים יהרגו עיר ומלואה, וכי זה היה להם עונש מה' על החמס אשר עשו וייראו מה' מרדוף אחרי בני יעקב, וגם שע"י שבני יעקב הכינו לבבם אל ה' ויראו מה' התפשטה יראה זו שיראו בני יעקב מה' והפילה יראה על כל הערים, ור"ל שחתת אלהים ויראתו שיראו ב"י התפשטה על כל הערים: