בראשית לה, יא

אני אל שדי. שאני כדאי לברך, שהברכות שלי:

פרה ורבה. על שם שעדין לא נלד בנימין ואף על פי שכבר נתעברה ממנו:

גוי. בנימין:

גוים. מנשה ואפרים שעתידים לצאת מיוסף, והם במנין השבטים:

ומלכים. שאול ואיש בשת שהיו משבט בנימין, שעדין לא נלד (ופסוק זה דרשו אבנר כשהמליך איש בשת, ואף השבטים דרשוהו וקרבו בנימין, דכתיב (שופטים כא א) איש ממנו לא יתן את בתו לבנימן לאשה, וחזרו ואמרו אלמלא היה עולה מן השבטים לא היה הקדוש ברוך הוא אומר ליעקב ומלכים מחלציך יצאו):

גוי וקהל גוים. שגוים עתידים בניו להעשות כמנין הגוים שהם שבעים אמות, וכן כל הסנהדרין שבעים דבר אחר שעתידים בניו להקריב אסור במות כגוים בימי אליהו:

וַאֲמַר לֵהּ יְיָ אֲנָא אֵל שַׁדַּי פּוּשׁ וּסְגֵי עַם וְכִנְשַׁת שִׁבְטִּין יְהֵא מִנָּךְ וּמַלְכִין דְשַׁלִּיטִין בְּעַמְמַיָּא מִנָּךְ יִפְקוּן

וַאֲמַר לֵיהּ יְיָ אֲנָא אֵל שַׁדַי פּוּשׁ וּסְגִי עַם קַדִישׁ וְכִינְשַׁן נְבִיאִין וְכַהֲנִין יְהוֹן מִבְּנָךְ דְאוֹלֵידְתָּא וּתְרֵין מַלְכִין תּוּב מִינָךְ יִפְקוּן

פרה ורבה. ברכה כמעשה בראשית:

אני אל שדי. בשמי אני נשבע כענין ואמרתי חי אנכי לעולם ובזה בלבד מצאנו שבועת האל ית' ליעקב:

פרה ורבה. ולא תדאג שיכלה זרעך ביד גוים גם כשיהי' הזרע בלתי הגון לפיכך לא תחדל מלפרות ולרבות על הפך עצת רבי ישמעאל כאמרו מיום שפשטה מלכות הרשעה דין הוא שנגזור על עצמינו שלא לשא אשה ולהוליד בנים ונמצא זרעו של אברהם [אבינו] כלה מאליו וזה כי בהיותי אל שדי בלתי צריך לנושא מוכן אעשה מה שאמרתי עכ"פ גם בלתי נושא מוכן:

ומלכים מחלציך יצאו. אנשים הגונים למלכות ולא תצטרך לתת עליך איש נכרי כענין במלכי אדום. שמלה ממשרקה שאול מרחובות הנהר וזולתם:

אני אל שדי פרה ורבה הוא שם של פריה ורביה כי נעלם של שי"ן דל"ת יו"ד עולה ת"ק כמנין איברים שבאיש ושבאשה:

גוי וקהל גוים יהיה ממך בגימטריא ירבעם ויהוא:

פרה ורבה. לפי שאמר לו כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי וגו' ועתה עשה לו ושלם לו נדרו אמר לו הק"ב לא יעלה על לבך שאעזבך כי אני אברכך וארבה זרעך וגוי וקהל גוים יצאו ממך ומיוצאים מחלציך כי מבניך יצאו מלכים ורבות' דרשו על בנימין שממנו יצאו שאול ואיש בושת שהיו מלכים ועדיין לא נולד בנימין:

ויאמר לו אלהים. גם זה היה באותו מעמד אבל באמירה בפ״ע באשר אין ברכה זו מענין הקודם דמאמר הקודם הי׳ כולל כל זרע יעקב משא״כ מאמר הבא מיוחד על אפרים ומנשה ובנימין כאשר יבואר:

אני אל שדי. ביארנו במאמר יצחק ליעקב ואל שדי יברך אותך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים. שנבא לו שתבא לו נבואה זו באל שדי ושם ביארנו טעם זה השם:

פרה ורבה. משמעות הלשון הוא מצוה ואזהרה על יעקב והכי אי׳ ביבמות דס״ה לראי׳ מזה המקרא דזכרים מצווים על פו״ר ולא נקבות. אבל באמת אינו כן שהרי לא עסק יעקב מכאן ואילך במצות פו״ר ובפירוש אמר יעקב ליוסף ע״ז הנבואה שראה בלוז בשם אל שדי ויאמר אלי הנני מפרך והרביתיך וגו׳ ביאר לו שלא הי׳ ציווי אלא ברכה והיינו שהקדים יעקב ואמר אל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען ויברך אתי. פי׳ לא שציוני אלא ויברך אתי ולמד יעקב שהפי׳ הוא כן מנבואת יצחק שאמר לו ואל שדי יברך אתך ויפרך וירבך. והיינו שכתבנו לעיל במקרא ט׳ דכתיב ויברך אותי שבא הכתוב להודיע כי כן הוא שלא הי׳ צווי אלא ברכה :

גוי וקהל גוים יהיה ממך. היינו קהל עמים שאמר יצחק ליעקב ושאמר יעקב ליוסף. ובאמת לשון גוי וקהל גוים כאן אינו כמשמעו בכ״מ דגוי משמעו בכ״מ אומה בפ״ע ומלוכה בפ״ע כמו שביארנו כ״פ וביחוד הא דכתיב בהנחל עליון גוים יע״ש דקאי על שבעים אומות. וא״כ אין מקום כאן לזה הלשון שהרי מעולם לא הי׳ כ״א אומה ישראלי אחת. אבל חז״ל פירשו יפה זה הלשון גוי זה בנימין וקהל גוים זה אפרים ומנשה. והביאור ע״ז בא בדבר ה׳ עצמו שאמר ומלכים מחלציך יצאו:

ויאמר לו אלהים אני אל שדי. שמעתה אתנהג עמך בשם זה המורה על נסים נסתרים והנהגה השגחיית,פרה ורבה שהוא על לידת אפרים ומנשה, שנחשבו כבנים כמו שיתבאר כי בנימין כבר היתה רחל מעוברת בו, ורבה היינו שיתרבו בניו עד יהיו לגוים, והבטיחו עוד על ירושת הארץ, שהזרע והארץ קשורים זב"ז כמו שבא בכ"מ:

ל דקשה לרש"י למה נאמר אני, ועוד למה נאמר שם אל שדי ולא אחד משאר שמות:

מ כתב הרא"ם צריך לגרוס וקהל גוים מנשה ואפרים, דדריש גוי חד וקהל חד, כי היכי דלא תקשה אמאי דפירש בפרשת ויחי (לקמן מ"ח ד' ד"ה ונתתיך) בשרני שעתידים לצאת ממני עוד קהל ועמים, או צריך לגרוס התם קהל עמים בלא וי"ו, והכא גרסינן גוים מנשה ואפרים, ועיין בג"א פרשת ויחי שמשנה הגירסא:

נ פירש דכתיב מחלציך יצאו, משמע שעדיין הם בתוך חלציו דאין זה אלא משבט בנימין שעדיין לא נולד: